מיטב המוחות הפוליטיים בישראל עמלים מאז 7/10 על פתרון למשבר העמוק שבו נמצאת המדינה. על עצם הפתרון – ממשלה ציונית בניכוי מפלגות קיצון – כמעט אין ויכוח, השאלה היא הדרך לשם.
מעורבים בניסיונות הללו פוליטיקאים לשעבר ובהווה, יועצים פוליטיים של ראשי מפלגות מהליכוד ועד העבודה, אנשי אקדמיה, ראשי ערים ואחרים. יש כמה קבוצות שיח ואנשי קשר המתווכים בין הקבוצות הללו. המשותף לכולם היא ההבנה שהפתרון הפוליטי הזה הכרחי, ובהקדם.
בלי מפלגות קיצון
למה להחליף ממשלה נבחרת עם רוב של 64 ח"כים? כי אנחנו בעת חירום לאומית, לא רק מבחינה ביטחונית. ובעיקר מפני שאת הפתרונות למצוקות המדינה לא ניתן לבצע בעוד השסע מתרחב. את הביטויים לכך אנו רואים בבולטות של השוליים בהפגנות המחאה השונות, אלה המכנים "רוצח" את ראש הממשלה, הקוראים ברשתות החברתיות לפגיעה בנתניהו ובחברי ממשלה אחרים, הרוכבים על מצוקת משפחות החטופים בפעולות מחאה אלימות.
גם השוליים של הצד השני נכנסים לתמונה, באמירות קשות בעיקר ברשתות החברתיות, בגילויי אלימות כלפי הפגנות שבהן יש גם בני משפחות חטופים ושכולים, ועוד.
עקרונות הקואליציה של המפלגות המתונות ברורים: כאמור, ללא מפלגות קיצון, כלומר עוצמה יהודית לא שם, וכנראה גם חלקים נרחבים ממפלגתו של סמוטריץ'. לפי המעורים במגעים של השבוע שלאחר 7/10 – זה היה התנאי לכניסה לממשלה של יאיר לפיד, ובתחילה גם של גנץ ואיזנקוט.
נתניהו לא רצה אז לוותר על שותפיו אלה, ולא בטוח שכיום הוא חושב כך, בוודאי לא לגבי איתמר בן גביר. מן העבר השני, לפחות לפי צורת ההתבטאות והחיבור עם מרצ, גם ליאיר גולן ולשרידי "העבודה" אין מקום בממשלה כזו, כי היא חייבת להיות בקונצנזוס עמוק, ולא מפלג, כדי להתחיל את תהליך הריפוי.
לא בלי הליכוד
ברור עוד שממשלה כזו לא תוכל לפעול לפי הרכב מי שכונתה "ממשלת השינוי" גם בגלל הסנטימנט הציבורי לאחר המלחמה שיתקשה מאוד לקבל את רע"ם בתוכה, וגם כי אין היתכנות להרכב המדיר את הליכוד. למסקנה הזו הגיעו ראשי המפלגות במרכז וסביבתו. "רק לא ביבי" לא עבד, ואין לו סיכוי לעבוד גם בטווח הקרוב.
לפתרון הממשלה בהרכב הציוני המתון הזה שתי דרכים אפשריות: האחת מיידית – החלטה של ראש הממשלה, שכאמור דחה אותה כבר לאחר פרוץ המלחמה, שהוא מכנס ממשלת חירום ציונית עם גנץ, סער וליברמן, במקום עוצמה יהודית, תוך הקטנת ממדיו והשפעתו של סמוטריץ' בה. לפרקים בחודשיים האחרונים, בעת שהשר בן גביר העלה דרישות, מנע הצבעות קואליציוניות והשפיל את נתניהו, שקלו בלשכת רה"מ את המהלך אבל עצרו.
המוחות הפוליטיים מנסים, במאמץ אחרון, להכריח את נתניהו למהלך באמצעות מניעת העברת התקציב. המפלגות החרדיות, ללא פתרון לסוגיה, לא תתמוכנה בתקציב. עוד קבוצת ח"כים בליכוד שמבקרת בעילום שם ותשמח לשינוי קואליציוני עשויה גם היא להירתם ולאיים בהתנגדות לתקציב, אלא אם נתניהו ייעתר לשינוי. הדחיפה לכך עשויה לבוא אם נתניהו יפטר את גלנט, ונדמה לפעמים שגלנט בהתנהלותו ממש מבקש את זה.
בחירות – כנראה ב־2025
בהנחה שהמהלך הזה ייכשל, הדרך השנייה היא בניית ממשלה לאחר הבחירות מהמפלגות העונות להגדרה דלעיל. בחירות יהיו ככל הנראה ב־2025, אולי בשל אי-העברת תקציב, משבר הגיוס או התנהלות המלחמה.
כרגע נראה שמפלגה חדשה בין הליכוד למרכז קום תקום. בסוף בנט וליברמן יתפשרו כנראה, או שירוצו בשני ראשים נפרדים (לפי הסקרים הפנימיים שלהם הם יקבלו יותר מנדטים ממפלגה מאוחדת). אחד מהמעורבים במציאת הפתרונות הללו, פוליטיקאי בכיר למדי, אמר לי כי הוא מקווה שעד אז לא ייגרם נזק חמור מדי. השסע, המחאות המחריפות מצד אחד, סוגיית החטופים הכואבת, המצב המדיני והמצב הכלכלי מחייבים פתרון מהיר. בחירות ישחקו לידיים של סינוואר (אם לא יחוסל), אבל אולי אין ברירה, אם לא ניתן להקים ממשלה כזו כעת.
ואחרי כל זה נזכיר כי נתניהו הוא עדיין המוח הפוליטי הכי משופשף בסביבה. בנאומו שלשום הוכיח זאת, ובסקרים הוא מתאושש – מה שעשוי להשפיע על החלטתו בסוגיה.
