תערוכת "להתחיל מבראשית" נפתחה ביום שישי שעבר בגלריה גבעת חביבה לאמנות. התערוכה היא הראשונה בסדרה של ארבע תערוכות קבוצתיות על הקיבוץ בשם "דרך ארץ". בתקופה שבה הישראלים זוכים להכיר ולאהוב שוב את הקיבוצים ואת הקיבוצניקים, סדרת "דרך ארץ" מבקשת להתבונן מחדש בקיבוץ ולחקור מה נשתנה ברעיון הקיבוץ מאז 7 באוקטובר. "דרך ארבע התערוכות השונות, אפשר לחפש את רוח האנשים, המציאות המורכבת, הדומעת, המדממת, הבלתי אפשרית שבה כולנו חיים ויוצרים", כתב האוצר עתר גבע בהזמנה לתערוכה. "בדרכי הארץ הזאת נוצרת האומנות ונוצר גם הקיבוץ מחדש".
"רציתי לאתגר את הקיבעון של העמדת תערוכה לשלושה חודשים, דרך כמה תערוכות שכל אחת מהן נותנת מבט אחר על שאלות משותפות", מסביר גבע ל'דבר'. "מה זה קיבוץ? מהי רוח הזמן? איך האומנים הקיבוצניקים עונים על שתי השאלות הראשונות? איך השאלות משתקפות באומנות?"
הכרזה של סדרת התערוכות "דרך ארץ"
"להתחיל מבראשית" נוגעת בקיבוץ ובמהותו דרך עבודותיהם של אומנים שהם חברי ובני קיבוץ: אשחר חנוך קלינגבייל, אפרת נתן, דב אור נר ז"ל, דנה הראל, טל אווה גולדמן, יוסי וסיד, ישראל נטע וצילה ליס.
"תקופת ההמתנה/שיעור" מציגה את הממד הלימודי-תרפויטי שיש ביצירת האומנות. המשתתפים: עטר רבינא, תמר ניסים, ארז חרודי ומאיה רוסו בת ה-14 מכפר עזה, שאבא שלה אורי רוסו נרצח ב-7 באוקטובר, ויצרה בשנה האחרונה עבודות צילום בליוויו של חרודי.
"הסחות דעת: כברי – גלריה שיתופית יהודית ערבית בגליל" מפנה מבט אל הצפון, דרך גלריה כברי – גלריה שיתופית יהודית-ערבית בקיבוץ כברי בגליל המערבי, בשנה שבה הייתה מפונה. המשתתפים: אשרף פואח'רי, גבריאלה וילנץ, ג'וזיאן ונונו, דובי הראל, דועא בסיס, זיו שר, יעל כנעני, מיקי צדיק, נועם ונטורה, סאהר מיעארי, שלומי חגי, תמר הורביץ ליבנה ותמר ניסים.
"קיבוץ הוא לפעמים כתובת לפעמים בית" מפנה מבט אל הדרום דרך עיניהם של ארבעה אומנים, בהם אביב אצילי ז”ל שנרצח ב-7 באוקטובר, ידידו דב הלר ז"ל, חיים מאור ותמר ניסים.
בתערוכה הפותחת את הסדרה, "להתחיל מבראשית", מתקבצים שמונה אומנים ואומניות ומתחברים סביב רעיון משותף. העבודות שונות זו מזו בטכניקה, בחומר, בגודל ובמושאי היצירה, ויוצרות יחד חוויה ויזואלית קוהרנטית שנוגעת בערכים ובכאבים משותפים.
העבודות הקטנות ביותר, 15 ס"מ על 20 ס"מ כל אחת, הן של טל אווה גולדמן (יטבתה), שעובדת ברישום וציור בצבעי מים על נייר. מרבית עבודותיה מציגות נוף זעיר של מלחמה, לדוגמה באחת היצירות בסדרת "סיפורי לוחמים" (2024-2023) ניתן לראות עשן של הפצצה מיתמר מעל גגות קיבוץ או מחנה צבאי. בעמוד האינסטגרם שלה גולדמן מציינת שהיא מאיירת עבור חיילים ללא עלות, וניכר מעבודותיה שסיפורי הלוחמים ותיעוד המלחמה חיוניים לה להתמודדות עם הכאב ולקבלת נחמה. העבודות תלויות כאשכולות בכמה מקומות בגלריה, והאפקט שנוצר מהכמות שלהן הוא של כובד מצטבר. זאת למרות, ואולי בזכות, העדינות שלהן.
טל אווה גולדמן, סיפורי לוחמים, 2024-2023. רישום וציור בצבעי מים על נייר
טל אווה גולדמן, סיפורי לוחמים, 2024-2023. רישום וציור בצבעי מים על נייר
טל אווה גולדמן, סיפורי לוחמים, 2024-2023. רישום וציור בצבעי מים על נייר
מבט הפוך ניתן למצוא אצל האומנית צילה ליס (עין שמר), שעבודתה "עגלות ריקות 5"(2022) מתפרשת בצבעי שמן על גבי שלושה לוחות בד בגודל כולל של 3 מטר על 2.5 מטר. ליס מתמקדת בתמונה אחת ומגדילה אותה, תמונה שמה שיש בה הוא ההיעדר. האין מוגבר על ידי הגודל, ומעביר למתבונן תחושה קשה של אובדן.
צילה ליס, עגלות ריקות 5, 2022. שמן על בד (צילום: טל בדראק)
בתערוכה יש ייצוג לבני קיבוצים (מי שנולד וגדל בקיבוץ ועזב): אשחר חנוך קלינגבייל (בן ניר עוז) ואפרת נתן (בת כפר רופין). יש בה גם ייצוג מעניין ליחסים בין-דוריים. דב אור נר ז”ל, אומן רב-תחומי פורץ דרך, ניצול שואה שחי כחבר קיבוץ חצור מ-1955 עד שנפטר במרץ השנה, ואומנית צעירה מחצור, דנה הראל, שפעלה בתמיכתו של אור נר והוא גם אצר מתערוכותיה. מקיבוצי עוטף עזה, מציג קלינגבייל עבודות ציור בעיפרון, וכן מודפסים טקסטים של המשורר ישראל נטע (בארי).
דב אור נר, סוכן תרבות / רדיקל חופשי, 2022. זירוקס ולורדים צבעוניים
דנה הראל, סבך, 2019-2018. חוטי ברזל ומסמרים
חלק מהעבודות הוצגו בעבר ואף נוצרו לפני 7 באוקטובר. בתערוכה ניתן להן הקשר חדש, אשר מוסיף על משמעויותיהן המקוריות רובד נוסף. לעיתים התוצאה עוצמתית ביותר, כך למשל עם היצירה של יוסי וסיד (המעפיל), "קיבוץ מהלך" (2018), שנעשתה בטכניקה של הדפס דיגיטלי (המקור: זפת קרה על דלת ארונית מבית ילדים בקיבוץ). ביצירה, על נוף שדות חרושים, ניצב קיבוץ על פיגומים דקים, ונראה כמו חיה מרובת רגליים מהלכת.
יוסי וסיד, קיבוץ מהלך, 2018. זפת קרה על דלת עץ (ארונית מבית ילדים בקיבוץ)
וסיד מספר שיצר את העבודה כחלק מעבודה משותפת שלו ושל האומן יובל דניאלי על הקיבוץ כאוטופיה. "ניסיתי ליצור דימוי אדריכלי שמשלב בין סגנון בנייה נשי הוריזונטלי, לבין הסגנון הגברי – בנייה פאלית לגובה. הקיבוץ שמוקם בגובה ממקסם את האזורים המיועדים לחקלאות". אבל במציאות הנוכחית, קשה לא לחשוב על "קיבוץ מהלך" כעל דימוי מצמרר לקהילות הקיבוציות שנעקרו מבתיהן, והחברים החיים כמו נוודים במולדתם. כמה זמן יחלוף עד שהקיבוץ יוכל לחזור להתיישב? הרעיון האוטופי שווסיד הגה לפני שנים ספורות, מתוך חברות בוועדת התכנון של הקיבוץ ומתוך טיפול בארכיונים של אדריכלים שפעלו בקיבוצים, הפך בהקשרו החדש לתרחיש דיסטופי שמתקיים בימים אלה ממש.
יוסי וסיד, יום בלי מלחמה, 2024. זפת קרה ואקריליק על לוח עץ
גבע מתייחס אחרת לרלוונטיות של העבודה למציאות הנוכחית. "יוסי וסיד הוא ארכיטקט והציורים שלו תמיד צופי פני עתיד", הוא מסביר. "הוא בונה את זה בכישרון אדיר, מיליוני קווים שמרכיבים שלם, טכניקה שהיא כשלעצמה דימוי לקיבוץ. וסיד עוסק שנים באיך ייראה הקיבוץ בעתיד. ׳קיבוץ מהלך׳ מדבר על היכולת לקחת את הקיבוץ לכל אשר תלך. העבודות האלה אקטואליות איך שלא תסתכלי עליהן. המציאות זזה אליהן".
התערוכה “להתחיל מבראשית” מוצגת בגלריה גבעת חביבה לאמנות עד 11 בינואר, ואחריה יוצגו בזו אחר זו התערוכות האחרות בסדרה "דרך ארץ" עד 18 במרץ.
