"האנטישמיות בארצות הברית התגברה מאוד בשנים האחרונות, וזה בהחלט מורגש," אומר ל'דבר' ד"ר רפאל מדוף, היסטוריון של יהדות אמריקה, ומנהל המכון לחקר השואה על שם דיוויד ס. ויימן בוושינגטון. "כל מי שאני מכיר חווה אנטישמיות אישית, או מכיר מישהו שקרוב אליו שחווה זאת".
מדובר בחלק ממגמה עולמית, במיוחד מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. לפי הסקר האחרון של הליגה נגד השמצה, כמעט מחצית מאוכלוסיית העולם מחזיקים בעמדות אנטישמיות ברמות גבוהות. "זו לא רק תופעה של שכונות מסוימות או אזורים מסוימים במדינה", אומר מדוף, "יש אירועים בכל מקום, במיוחד במקומות שבהם יהודים לא ציפו לכך – בקמפוסים אקדמיים, שבהם יש הנחה שאנשים הם משכילים ולכן לא יגלו גזענות. זו המציאות החדשה באמריקה".
לקראת יום השואה הבינלאומי, מדוף מתוסכל במיוחד מקלות הראש שבה המושג "רצח עם" משמש לביקורת דווקא על ישראל. "כוונתו של רפאל למקין שטבע את המונח הייתה ליצור הגדרה חוקית שהקהילה הבינלאומית תסכים עליה. אם כולם יכירו בכך שהתנהגות כזו היא פסולה ומגיעה לה התמקדות מיוחדת והשלכות, אז ניתן יהיה למנוע רצח עם. עם זאת, כיום כבר אין קונצנזוס אוניברסלי לגבי המושג 'רצח עם'.
"חלק משמעותי מהקהילה הבינלאומית אימץ את הטענה על 'רצח עם בעזה', למרות שיש ראיות מובהקות לכך שזה שקר. חלק מהצועקים 'רצח עם בעזה' באמת מאמינים בכך, ואחרים מקדמים את הטענה ממניעים פוליטיים. בארצות הברית, מספר לא מבוטל של פרופסורים באוניברסיטאות תומכים בשקר הזה – תופעה שמזכירה את הפרופסורים בגרמניה שהחלו ללמד רעיונות נאציים מיד לאחר עליית היטלר לשלטון.
מפגינה מול טקס האוסקר מחזיקה שלט שבו נכתב "אין אוסקרים בזמן רצח עם", בהתייחסות למלחמה בעזה. "כבר אין קונצנזוס אוניברסלי לגבי המושג" (צילום: AP Photo/Etienne Laurent)
"אנו צריכים לזכור שזו אינה הפעם הראשונה שמספר גדול של מדינות אימץ שקרים מוחלטים נגד ישראל. זכרו שבשנת 1975, 72 מדינות תמכו בהחלטת האומות המאוחדות שהצהירה כי ציונות היא צורה של גזענות; רק 35 התנגדו, ו-32 נמנעו. לכן, רק 35 מדינות היו מוכנות לומר את האמת – בעוד שיותר משבעים האמינו שהציונות היא גזענות או היו מוכנות לומר זאת כדי לפייס את העולם הערבי. יתרה מכך, 32 מדינות אחרות לא היה להן האומץ להצביע בכלל.
"ההאשמה הכוזבת של רצח עם בעזה רוקנה את המילה ממשמעותה. אם הגענו לנקודה שבה 'רצח עם' הוא לא יותר מכלי נשק עבור אנטישמים להשתמש בו נגד היהודים, ייתכן שכדאי לנו לוותר על המונח לחלוטין".
"היהודים מאבדים אמון באוניברסיטאות"
לדברי ד"ר מדוף, טבח 7 באוקטובר השפיע באופן משמעותי על הקהילה היהודית בארצות הברית בכמה דרכים. ראשית, הוא חיזק את התמיכה בישראל בקרב רוב היהודים, שכן כעת הם מבינים טוב יותר את הסכנות הקיומיות שניצבות בפני ישראל. שנית, הוא גרם ליהודים מהשמאל המתון להיות ספקניים יותר באשר לרצון הפלסטינים להשיג שלום. מהצד השני, מיעוט קטן מאוד של יהודים אמריקאים שמתנגדים לציונות הקצינו בעמדותיהם, והביעו בגלוי שנאה כלפי ישראל.
"שינוי חשוב נוסף הוא אובדן האמון של יהודים רבים באוניברסיטאות בארצות הברית", אומר מדוף, "בעבר ראו בהן מגדלור של תקווה ומקור לחשיבה רציונלית, אך כיום היהודים מבינים שמרצים רבים מטיפים לשנאת ישראל, והנהלות רבות מתעלמות מאלימות כלפי יהודים כדי להימנע מעימות עם קיצונים. בסך הכול, רק מיעוט קטן מאוד מסטודנטים בקולג'ים בארצות הברית משתתפים בהפגנות התומכות בחמאס, אך גם קבוצות קטנות יכולות להשפיע רבות אם הן רועשות דיין וזוכות לתמיכת התקשורת".
כהיסטוריון, מדוף מזכיר שבשנות ה-30 של המאה הקודמת, אוניברסיטאות מובילות בארצות הברית טיפחו קשרים עם גרמניה הנאצית. "הן הזמינו נציגים נאצים לקמפוסים, והפעילו תוכניות חילופי סטודנטים עם אוניברסיטאות גרמניות בשליטת הנאצים. אז כמו היום, מנהיגי אוניברסיטאות רבים בחרו להתעלם ממעשים אנטישמיים".
ד"ר רפאל מדוף מלמד סטודנטים. "כל מי שאני מכיר חווה אנטישמיות אישית, או מכיר מישהו שחווה זאת" (צילום: Courtesy of the David S. Wyman Institute for Holocaust Studies)
מה היהודים האמריקאים צריכים לעשות מול המציאות הזו?
"יש ארגונים יהודיים שמגייסים כסף כדי להיאבק באנטישמיות, אך לצערי לא ניתן למגר אותה לחלוטין. ניתן לשמור את האנטישמיות בשולי החברה באמצעות פעולות פוליטיות ומשפטיות, אך לא למנוע אותה לגמרי. חינוך לסובלנות בבתי הספר יכול להשפיע על חלק מהצעירים, אבל התהליך הוא איטי מאוד.
"חשוב שיהיו גם מחוות סמליות, כמו הצהרות של הנשיא, מושלים ומנהיגים אחרים, נגד אנטישמיות. אבל גם כאן, לעיתים אינטרסים פוליטיים מכריעים את הכף." ד"ר מדוף מספר על יצירת יום השואה הבין לאומי ב-2005: דיפלומטים ישראלים הציעו שההחלטה על היום תכלול אזכור לאנטישמיות, אך האו"ם סירב. "האו"ם אימץ החלטה על יצירת יום לזיכרון הביטוי הברוטלי ביותר של אנטישמיות בהיסטוריה – בלי להזכיר את המילה 'אנטישמיות' בטקסט."
"פוליטיקאים מחזרים אחר הקול האנטישמי"
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מפגין יחס חם כלפי ישראל. עם זאת, בטקס ההשבעה שלו, האיש העשיר בעולם אילון מאסק הצדיע במועל יד. כיצד הגיבו לכך יהודי ארצות הברית?
"היהודים האמריקאים רגישים מאוד לכל מחווה שמזכירה את ההצדעה הנאצית, במיוחד לאחר שנה שבה השתמשו במחווה זו תומכי חמאס בקמפוסים. חלק מהמפגינים עשו זאת כדי להשוות את ישראל לנאצים, בעוד שאחרים הביעו בכך סימפטיה לנאצים.
"זוהי תקופה מבלבלת ומפתיעה עבור יהודים רבים בארצות הברית. בעבר, נדמה היה שהאנטישמיות הגיעה בעיקר מהימין הקיצוני. לאחר מכן, החלה לעלות מקבוצות מרקסיסטיות, הפנתרים השחורים וקיצונים אחרים בשמאל. כיום רוב האנטישמיות מגיעה מתומכי חמאס, במיוחד בקמפוסים אקדמיים.
אילון מאסק במעמד ההשבעה של טראמפ, במחווה שרבים פירשו כמועל יד. "יהודים רגישים לכל מחווה שמזכירה את ההצדעה הנאצית" (צילום: AP Photo)
"רק בשבוע שעבר היה אירוע ירי בבית ספר בנאשוויל, טנסי, שאותו חולל תלמיד אפרו-אמריקאי שהיה מעריץ של הנאצים, וצילם את עצמו מבצע את ההצדעה הנאצית. למעשה, קבוצת השנאה האנטישמית הגדולה ביותר בארצות הברית כיום היא התנועה האפרו אמריקאית 'אומת האסלאם' בראשות לואיס פרחאן. היהודים האמריקאים נאלצים להתמודד עם מציאות חדשה, מפתיעה, ומאוד מטרידה".
נראה כי לנשיא טראמפ יש קשרים קרובים עם קבוצות קיצוניות בארצות הברית. הוא שחרר מהכלא מתפרעים שהסתערו על הקפיטול, שחלקם אנטישמים מוצהרים.
"פוליטיקאים אמריקאים מחזרים אחרי הקול השחור, הקול היהודי או קול הצעירים. זה מובן. עם זאת, זה מאוד מטריד כאשר הם מחזרים אחרי הקול האנטישמי. כאשר קמלה האריס החליטה לא לבחור במושל פנסילבניה ג'וש שפירו כשותף לריצה שלה – למרות שזה היה עוזר לה לשפר את סיכוייה לנצח – זה היה מובן באופן נרחב שהיא חששה שבחירתו תרחיק את החלק במפלגתה אשר עוין לישראל, לציונות וליהודים.
"עמדות כאלה מושרשות עמוק. פרנקלין דלאנו רוזוולט גם הוא חשש מאיבוד קולות של שונאים. זו הייתה הסיבה שהוא הכחיש בקול שמועות שהוא הזמין כמה אפרו-אמריקאים לארוחת צuהריים בשנת 1929, וזו הייתה גם הסיבה שהוא סירב לתמוך בחוק נגד לינצ'ים בשנות ה-30. רוזוולט ניסה להראות לגזענים הלבנים שהוא ראוי לקולותיהם. כך עשה גם ג'ימי קרטר, כשהכריז במהלך הפריימריז הדמוקרטיים בשנת 1976 שהוא תומך בזכותם של לבנים לשמור על 'הטוהר האתני' של שכונותיהם מפני 'חדירה של שחורים' וקבוצות 'זרות' אחרות.
"הגזענים הלבנים לא היו השונאים היחידים שקולותיהם עניינו את רוזוולט. הוא גם דאג לקול האנטישמי. הוא סירב לאפשר למכסות ההגירה להתמלא, כי חשש שהמצביעים האנטישמיים יפנו נגדו. יותר מ-190,000 מקומות מכסה מגרמניה וממדינות גרמניות כבושות יכלו לשמש להצלת יהודים מהנאצים, אבל המקומות האלה נותרו בלתי מנוצלים משנת 1933 ועד 1945 – כי הוא פחד מאיבוד הקול האנטישמי.
"זה יהיה טרגי אם החנינות של הנשיא טראמפ למתפרעים מה-6 בינואר נבעו ממניעים דומים. גזענים, אנטישמיים וקיצוניים אחרים צריכים להישאר בשולי החברה, ולא להיות חלק לגיטימי מהתרבות הפוליטית המרכזית של אמריקה. יש להוקיע שונאים, לא לחזר אחריהם".
איך היהודים מתכוננים לכהונה נוספת של טראמפ?
"בדיוק כמו שהם היו מתכוננים לכל נשיא אחר: מעריכים חלק ממה שהוא עושה, מתנגדים לחלק ממה שהוא עושה, ודואגים מהלא נודע".
רבים מהקיצונים הפרו-פלסטיניים מאשימים את היהודים ואת ישראל בהפסדה של האריס. איפה היהודים ממוקמים בכל הבלאגן הזה?
"האשמות כאלה הן אירוניות, כי רוב היהודים הצביעו להאריס. עם זאת, אנשים שרוצים להאשים את היהודים יעשו זאת בכל מקרה. תומכי חמאס מאשימים את ישראל ואת היהודים בכל דבר. קבוצת השמאל הקיצוני 'Code Pinkw' מאשימה את היהודים בשריפות הענק בדרום קליפורניה".
"האנטישמיות לא מוגבלת לדת, אזור או מחנה פוליטי"
האם יש גישות שונות כלפי ישראל, זהות יהודית ואנטישמיות בין יהודים שמזדהים עם הדמוקרטים לבין אלו שמזדהים עם הרפובליקנים?
"לא לימין ולא לשמאל יש מונופול על אנטישמיות בארצות הברית. זכרו שנאו-נאצים פוצצו את בית הכנסת היחיד באיידהו ב-1984, ובאותה השנה המנהיג האפרו-אמריקאי ג'סי ג'קסון השתמש בכינוי האנטישמי "Hymies", ולואי פרחאן כינה את היהדות 'דת ביוב'.
"הפוגרום בקרון הייטס בשנת 1991, בהובלת המנהיג השחור אל שארפטון, התרחש כמה חודשים לפני שמזכיר המדינה הרפובליקני ג'יימס בייקר השמיע את האמירה הידועה לשמצה: 'F— the Jews'.
"בשנת 2018, מחבל המזוהה עם עליונות לבנה רצח יהודים בבית כנסת בפיטסבורג; בשנת 2019, מחבל המזוהה עם עליונות שחורה רצח יהודים במכולת כשרה בניו ג'רזי ובביתו של רב במונסי, ניו יורק. אנטישמיות אינה מוגבלת למחנה פוליטי אחד, דת אחת או אזור אחד. היא יכולה לבוא מכל כיוון".
מיצג זיכרון מחוץ לבית הכנסת 'עץ החיים' בפיטסבורג לאחר הפיגוע ב-2018. "אנטישמיות יכולה לבוא מכל כיוון" (צילום: AP Photo/Matt Rourke)
"כל דור מתמודד עם השאלה אם 'להפציץ את אושוויץ', כשחפים מפשע נטבחים"
אנחנו מדברים לקראת יום השואה הבינלאומי, 80 שנה לשחרור אושוויץ. אילו לקחים מהשואה לא למדנו מספיק טוב?
"אחד הלקחים החשובים ביותר מהשואה הוא ההכרה בכך שלארצות הברית יש חובה מוסרית להשתמש בכוחה כדי להציל חיים חפים מפשע. אין זה אומר שעל ארה"ב להתערב בכל משבר בעולם, אך היא מחויבת לפעול כאשר יש הזדמנות מעשית לעשות זאת.
"בשנת 1944, נציגים יהודים אמריקאים ביקשו שוב ושוב מממשל רוזוולט להפציץ את מסילות הרכבת והגשרים שבאמצעותם הובלו מאות אלפי יהודים הונגרים לאושוויץ. גולדה מאיר, משה שרת, אליהו אילת ואחרים ממנהיגי תנועת העבודה הציונית פנו גם הם לדיפלומטים אמריקאים ובריטיים בבקשה להפציץ מטרות אלה. בתגובה, פקידי בעלות הברית טענו שמטוסיהם לא יוכלו להגיע עד פולין. זה היה שקר. מטוסים אמריקאים הפציצו שוב ושוב את אזור התעשייה של אושוויץ, כי נחשב יעד צבאי. אבל המסילות ובתי הגזים הסמוכים לא הותקפו.
"כל דור מתמודד עם השאלה אם 'להפציץ את אושוויץ'. כל כמה שנים יש מצב נוסף שבו אנשים חפים מפשע נטבחים, ונשיא אמריקאי צריך להחליט אם לעשות משהו בנידון. במקרה של קמבודיה, רואנדה ודרפור, מנהיגי ארה"ב הפנו עורף.
"סקרים מצאו שרוב האמריקאים תמכו בהפצצות של ארה"ב שעצרו את טיהור האתני בבלקן (1995), בשימוש בכוח אווירי כדי להציל אלפי יזידים מדאעש (2014), ובתקיפות האוויריות של ארה"ב על אתרי נשק כימי בסוריה ב-2017 ו-2018. לכן אני מאמין שתהיה תמיכה ציבורית חזקה בארה"ב גם היום להתערבות צבאית למניעת פעולות רצח-עם מצד משטרים מסוכנים, כמו איראן.
"ממשלת ארצות הברית הכירה רק בחודש שעבר בכך שמיליציות ערביות בסודן שוב מבצעות רצח עם נגד שחורים. הממשלה שלנו קבעה גם בעבר שסין מבצעת רצח עם נגד המוסלמים האויגורים. האיראנים ממשיכים לאיים בגלוי ברצח עם נגד ישראל. למרבה הצער, ממשל ביידן בחר שלא להגיב. כעת נראה אם הממשל החדש יהיה שונה".
