מזה תשעה חודשים אלפים מתושבי הגליל העליון מפונים מביתם וחיים בקהילות פזורות ברחבי הארץ, והמשבר האזרחי, החברתי, והכלכלי שפקד אותם – רק הולך וגדל. כעת, ביוזמה חדשה ופורצת דרך, תושבים מקומיים מיישובים וקיבוצים בגליל העליון, החליטו לקחת את המצב לידיהם, להפסיק לחכות להחלטות הממשלה, ולהניע תנועה חזרה הביתה – לגליל העליון.
הגרעין המייסד של היוזמה הוא תושבי הגליל העליון שבסיוע המועצה האזורית גליל עליון, ארגון השומר החדש, תנועת הרבעון הרביעי, וארגונים ומתנדבים רבים מכל הארץ – כבר החלו להכין את הקרקע והתאגדו במטרה להאיץ את שיקום היישובים וחיזוק כלל מערכות החינוך – על מנת להחיות מחדש את האזור שנטוש כבר מעל לתשעה חודשים.
היועמ"שית תעצור את מינוי המפכ"ל הבא? "החלטה שמשמעותה לסנדל את בן גביר"
שלושה חיסולים בלבנון תוך שלוש שעות: מנהיג הג'אמע האסלאמית חוסל
ארגון "הביתה. חוזרים לגליל" מגייס מאות מתנדבים מכל רחבי הארץ, הפועלים ללא לאות להחזיר ליישובים המפונים בגליל את תחושת הבית. עבודות גינון ושיפוץ נרחבות מתבצעות בימים אלו, במטרה להכשיר את הקרקע לחזרתם של התושבים. כמו כן, הארגון שם דגש מיוחד על חיזוק מערכת החינוך הבלתי פורמלית ביישובים שנותרו מאוכלסים. עשרות מדריכים חדשים גויסו והוכשרו בשבוע האחרון, והם כבר משתלבים במערכות החינוך השונות.
במקביל, מתקיים מאמץ מרוכז לגיוס אנשי חינוך שיאפשרו הפעלה מלאה של מערכות החינוך החל מ-1 בספטמבר. "הביתה. חוזרים לגליל" הוקמה על ידי תושבי הגליל העליון עצמם. מטרתה המרכזית היא למפות את צרכי התושבים שמחליטים לחזור הביתה, לחזק את הקהילות שנותרו באזור ולגייס סיוע מכל רחבי הארץ. הארגון פועל מתוך אמונה עמוקה ביכולת להחזיר עשרות אלפי תושבים לגליל, לשקם את חייהם ולבנות עתיד משגשג עבור האזור כולו. פעילותו מעניקה תקווה לא רק לאלו ששבו לביתם, אלא גם לאלו שמתכננים לעשות זאת בקרוב.
עד לפני שלושה חודשים, אל״ם (מיל׳) ארז ברגמן, תושב קיבוץ שניר, נדד עם משפחתו ברחבי הארץ – במטרה למצוא מקום מגורים חלופי – עד שהחליט שהגיע הזמן לחזור לקיבוץ. כעת, בשיחה עם ״מעריב״, הוא מספר על התוכנית המקורית להחזרת התושבים – שהייתה אמורה להתממש עד 1 בספטמבר: ״לפני כמה חודשים מוניתי לפרויקטור לתוכנית של מועצת גליל עליון 'חוזרים הביתה', והדדליין שלנו היה הוא שעד פתיחת שנת הלימודים, 1 בספטמבר – התושבים כבר יוכלו לחזור למקום מגוריהם וילדיהם יחלו את שנת הלימודים הקרובה בבתי הספר של המועצה. כדי שזה יקרה, עמדו לנגד עינינו שלושה תנאים שחייבים להתקיים: הפסקת אש, שיפור משמעותי במצב הביטחוני – והקמת תשתיות חיוניות. למרבה הצער, הפסקת אש טרם הושגה, המצב הביטחוני עדיין רעוע, ושירותים בסיסיים כמו חינוך, בריאות וקניות לא זמינים ביישובים״, תיאר ברגמן.
על אף המצב הנוכחי העגום למדי, כחלק מיוזמת הארגון ״הביתה. חוזרים לגליל״, משפחתו של ברגמן, יחד עם משפחות נוספות מהגליל העליון – החליטו לשוב אל היישובים המפונים: ״שינינו את התוכנית והחלטנו לנסות לאפשר למי שמעוניין לשוב לביתו – לחזור בתנאים הטובים ביותר. כאיש משפחה וכאבא, החלטתי לחזור יחד עם משפחתי לקיבוץ שניר, גם מטעמי הציונות – וגם מרוב הגעגועים לבית ולפרטיות שלנו״.
״מתוך כ-700 תושבים שחיו בשניר, כ-200 תושבים חזרו לאחרונה. בקיבוץ הגושרים חזרו 200 מתוך 1,400, ובקיבוץ דן 120 מתוך 800. גם בקיבוצים אחרים חזרו לא מעט תושבים״, מציין ברגמן. הוא עוד אומר כי עם החזרה – לא נעלמים הקשיים: ״שניר הוא קיבוץ שממוקם 3.5 ק״מ בלבד מגדר הגבול – כך שהמחיר הביטחוני כבד מאוד. שלשום לדוגמה היה מטח כבד, אזעקות אחר השנייה – ורסיסים נפלו בקיבוץ. זו השגרה היומיומית. מעבר לכך, בקיבוץ לא פועלת המרכולית, המרפאה וגם לא מתקיימות פעילויות חינוך״.
"בנוגע לשאלה האם להישאר לחיות כאן או לא – ישנם אלף שיקולים באותה נשימה. יש רצון טוב, ציונות מושרשת ובעיקר אהבה לבית שלנו, אך לפני הכל יש את עניין הביטחון. הצבא צריך לפעול ולאחר מכן לצאת באמירה ברורה וחד משמעית שהמצב הביטחוני באזור סביר. אם יאפשרו לנו חיים בביטחון – נצליח להסתדר עם שאר הבעיות", הוא מוסיף ומביע חשש שעם פתיחת שנת הלימודים הקרובה, המצב הביטחוני לא ישתנה: "אם כלום לא ישתנה וצפויים לנו חודשים או אפילו שנה שלמה בה ימשיך המצב הביטחוני הנוכחי, זה יגרום לנו לחשוב היטב איפה לחיות".
ברגמן מרגיש כי ״לא נותנים מספיק תשומת לב ראויה לצפון. מעבר לדיבורים על אמצעים ועזרה וסיוע – ההבטחות לא באות לידי ביטוי בשטח. אנחנו מקווים שהממשלה תבין את חשיבות החזרת התושבים ליישובים, ותשקיע את המשאבים הדרושים כדי להבטיח את עתיד שניר ושאר יישובי הצפון״.
ניסן זאבי, תושב קיבוץ כפר גלעדי, ממייסדי ארגון ״הביתה. חוזרים לגליל״, מספר על האג׳נדה שמאחוריי היוזמה הייחודית: ״הפינוי הארוך יצר מצב בו התושבים מפחדים לחזור לבתים, ולכן היוזמה שלנו מתמקדת בשיפור התנאים הבסיסיים של היישובים אליהם רוצים לחזור כבר חלק מהתושבים. מעבר לכך, מטרתנו היא לחזק את הקהילות הלא מפונות ולייצר תודעה שונה במקצת – לא רק של נטישת הגליל אלא גם של הדגשת החלוציות של מי שנשאר כאן ומי שחוזר״, מסביר.
״היוזמה מסייעת ליישובים הלא מפונים לעבות את מערך החינוך הבלתי פורמלי בהם – על ידי גיוס מדריכים ומדריכות שמהווים כמעין גרעין וגרים בגליל העליון. מעבר לכך, יגיעו אלפי מתנדבים לגליל העליון כבר בתחילת השבוע הבא, ויסייעו בשיקום הקיבוצים הנטושים – שלא חיו בהם כבר כמעט שנה. הם יחלו לשקם ולסדר את הקיבוצים, ויכינו את הקרקע לקראת חזרת התושבים המפונים. חייבים לשדר זרם תודעתי של תקווה, תקווה זה דבר מדבק״, מדגיש זאבי.
״הארגון שלנו מאמין שההימצאות של התושבים ביישובים, ככל שהמצב הביטחוני מאפשר, היא קריטית עבור הביטחון באזור. לצערי נרמלו את הפינוי במלחמה הזו, ויש נתון מדהים בנושא: מרבית תקיפות חיזבאללה במשך כל המלחמה הן לעבר יישובים במרחק 0-5 ק״מ – היישובים המפונים בעצם. זה מרגיש כאילו המדינה הגדירה עבור חיזבאללה עד לאן לגיטימי שהם יירו. הפינוי מנרמל את המצב בו בגליל אין אוכלוסייה, וכעת כבר צריכים להניע מחדש את הרעיון הציוני – שהתקפל מעט אחורה. בסופו של דבר, אנו מבינים שאנו בנקודת זמן היסטורית, אשר מלאה בסיכונים אך מבחינתנו להמשיך בפינוי – זה גם סיכון בפני עצמו. הסיכונים בפינוי הם התפרקות הקהילות והמשפחות שלנו, הכלכלה שקרסה לחלוטין – ולכן אנו קוראים לקבוצות של מתנדבים – לעלות חזרה צפונה ולעזור לנו לשקם את הגליל״.
בעצם משפטו של אהרון שר, מגיבורי תל חי, מסכם ומלווה את אנשי יוזמת "הביתה. חוזרים לגליל״ – ורלוונטי מתמיד: "'את הבית אין עוזבים, ועל הבנוי אין מוותרים'. על כן הגיעה שעתנו לפעול. ברוח הציונות הגלילית שיישבה את הקרקע לפני כ-104 שנים, אנחנו לא מחכים יותר שיחזירו אותנו, אנחנו מחזירים את עצמנו. אם לא נחזור לגליל ולבית – לא יהיה לא גליל ולא בית", סיכמו מארגני היוזמה.
