תרופות רבות יעילות לבעיה מסויימת התגלו כיעילות עוד יותר לבעיה אחרת לגמרי: כך קרה עם תרסיס להצמחת שיער בשם "מינוקסידיל" ששימש בכלל לטיפול בלחץ דם גבוה, כך קרה עם זריקות ההרזיה שהחלו כטיפול לחולי סוכרת, וכך קורה עם גלולה אחת קטנה שמיועדת לבעיה בשלפוחית השתן, והתגלתה כיעילה ביותר להזעת יתר ולמצב קשה בשם "היפרהידרוזיס".
מדובר בגלולה בשם אוקסיבוטינון (המשווקת בארץ תחת השם נוביטרופן), שמיועדת ברחבי העולם וגם בישראל לטיפול בשלפוחית רגיזה, אבל התברר שהיא יכולה לחולל פלאים עבור חלק מהסובלים מהזעת יתר, וממחלה קיצונית בשם היפרהידרוזיס" הגורמת להזעה כמעט בלתי פוסקת מכפות הידיים, כפות הרגליים, בית השחי ואזורים נוספים בגוף. התוצאה אצלם היא לא רק אי נוחות אלא מגבלה חברתית קשה: בגדים רטובים, כפות ידיים דביקות, חוסר ביטחון בכל אינטראקציה. בעשור האחרון הפכה התרופה, במינונים נמוכים ובשימוש תחת ביקורת רפואית קפדנית, לאחת האופציות הבודדות להתמודדות עם הזעה בלתי נשלטת, אך מרבית הקהילה הרפואית כלל לא שמעה על כך.
הזעת יתר, או היפרהידרוזיס בשמה הרפואי, היא תופעה שכיחה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. ההפרעה, שמתבטאת בפעילות מוגברת של בלוטות הזיעה גם ללא גירוי חום, מאמץ או מתח, פוגעת בכחמישה אחוזים מהאוכלוסייה. היא נוטה כאמור להופיע באזורים ממוקדים כמו כפות הידיים, הרגליים, בתי השחי ולעיתים גם בפנים ובקרקפת. מדובר בתופעה כרונית, שמתבטאת לרוב כבר בילדות או בנעורים וממשיכה לאורך החיים, ופעמים רבות מלווה בתחושת בושה, הסתגרות חברתית ואפילו דיכאון.
הטיפולים המקובלים כוללים משחות חזקות עם אלומיניום כלוריד, טיפולי יונטופורזיס, הזרקות בוטוקס ואף ניתוחים לחיתוך עצבים סימפתטיים – אך לא כולם מגיבים לטיפולים אלה, וחלקם כרוכים באי נוחות או תופעות לוואי. כאן נכנסת לתמונה אוקסיבוטינון: תרופה מקבוצה הנקראת "אנטיכולינרגית" ותיקה, שניתנה במקור לטיפול בדחיפות במתן שתן, אך עם הזמן התגלתה ככזו שיכולה לדכא גם את הפעולה הבלתי רצונית של בלוטות הזיעה.
מנגנון הפעולה של התרופה מבוסס על חסימת הקולטנים של אצטילכולין – מוליך עצבי שמשדר פקודות לבלוטות הזיעה לפעול. כאשר התרופה חוסמת את הקולטן, ההוראה אינה מתקבלת – והתוצאה היא הפחתה ניכרת בהפרשת הזיעה. אמנם אין אישור רשמי של ה־FDA או משרד הבריאות בישראל לשימוש באוקסיבוטינון נגד הזעת יתר, אך במרפאות עור רבות בעולם – כולל בישראל, ארצות הברית, קנדה, בריטניה, אוסטרליה ומדינות באירופה – היא ניתנת בהתוויה שאינה רשמית (off-label) עבור מטופלים שלא הגיבו לטיפולים אחרים. בישראל ניתן לתת אותה תחת רישום בטופס שנקרא "29 ג" – אישור לשימוש חריג בתרופה, ובכפוף לאישור פרטני של משרד הבריאות, רשאים רופאים מומחים לרשום אותה, שוב – כשהמטופל נמצא במעקב ופיקוח רציף.
המחקרים הקליניים שהתפרסמו בעשור האחרון מצביעים על תועלת ברורה. מחקר אמריקאי שפורסם ב־Dermatologic Surgery מצא שאוקסיבוטינון במינונים של 2.5 עד 5 מיליגרם ביום שיפרה משמעותית את מצבם של כ־80% מהנבדקים שסבלו מהזעת יתר כללית. במחקר אחר, שנערך בקרב בני נוער ופורסם ב־Journal of the American Academy of Dermatology נרשם שיפור משמעותי במצבם של מטופלים עם הזעה ממוקדת בכפות הידיים ובפנים, לצד שיפור בתחושת הביטחון העצמי ובתפקוד החברתי.
אבל לצד היתרונות, חשוב להבין שהתרופה אינה חפה מחסרונות. תופעות לוואי שכיחות כוללות יובש בפה, טשטוש בראייה, עצירות ולעיתים גם תחושת בלבול – בעיקר בקרב קשישים. בקרב חולים עם גלאוקומה מסוג זווית סגורה, חסימות במערכת העיכול או הפרעות קוגניטיביות – השימוש אינו מומלץ. בישראל התרופה זמינה בצורת טבליות, ולעיתים נדירות משתמשים גם במדבקות עוריות שמיועדות להפחתת תופעות הלוואי, אם כי הן מאושרות רק לשלפוחית רגיזה והשימוש בהן להזעה נחשב ניסיוני.
בקרב הרופאים המטפלים בהזעת יתר, התרופה נחשבת לבטוחה יחסית במינון נמוך ובמעקב רפואי הדוק. מטופלים מדווחים לעיתים על שיפור דרמטי תוך ימים עד שבועות – ולעיתים ממש שינוי חיים. לא עוד התחמקות מלחיצת ידיים, לא עוד כתמים על החולצה באמצע מצגת מול קהל או מגע לח בזמן דייט. ועדיין, אין מדובר בפתרון קסם. השימוש חייב להיעשות בהתייעצות עם רופא עור מומחה או מומחה לרפואת משפחה שמכיר את ההיסטוריה הרפואית של המטופל ויודע לשקול את הסיכונים מול התועלת. בתוך כך, הפסקת התרופה לרוב גורמת לחזרת הסימפטומים, כך שמדובר בטיפול מתמשך שמחייב הבנה והסכמה מודעת.
