בעייתי הוא הניסיון להקיש מהתנהלותו של דונלד טראמפ בעניין בין לאומי אחד לעניין בין לאומי אחר. הקושי הוא בעיקר היעדר שיטת־עבודה ברורה. בלשונו של בעל טור בוול סטריט ג'ורנל, ״ראו־נא את אלה החובשים את המושבים הרחוקים ביציע, ומנסים לשווא למצוא היגיון במדיניותו של טראמפ במזרח התיכון. ההיגיון היחיד שקול כנגד אפיזודה בסדרת טלוויזיה". לשון אחר, טראמפ, שהקריירה הציבורית שלו התנהלה במשך שנים באולפנים, מוסיף להפיק ולהופיע, לא לנהל.
● יואב קרני, פרשנות | בתוך 48 שעות: מה עומד מאחורי סיבוב הפרסה של טראמפ
● כותרות העיתונים בעולם | המדינה המוסלמית הגדולה בעולם מוכנה לקשר עם ישראל, בתנאי אחד
ממשלו עוסק עכשיו בניסיון לסיים או למנוע לפחות חמש מלחמות וסף־מלחמות: עזה, הגרעין האיראני, אוקראינה, רואנדה־קונגו והודו־פקיסטן. הנשיא מעורר מפעם לפעם רושם אופטימי, לפני שהוא נסוג, מטפטף פסימיות, או מודיע שזה בכלל לא עניינה של ארה"ב.
המשא ומתן על הגרעין האיראני הוא דוגמה לקשיי היחצ"נות של הבית הלבן. ביום א', הנשיא אמר לעיתונאים, שחלה התקדמות, והודעה תבוא "בתוך יומיים". אחר כך, "היו לנו שיחות טובות מאוד עם איראן". ולבסוף, "אינני יודע אם אני אספר לכם משהו טוב או רע ביומיים הבאים, אבל יש לי הרגשה שאספר משהו טוב".
טראמפ מפורסם בנטייתו להודיע על פריצות־דרך, או להבטיח אותן. החל מ־2023 הוא חזר והבטיח לסיים את המלחמה באוקראינה ביממה הראשונה של נשיאותו השנייה. אנחנו עומדים בחודש החמישי של נשיאותו.
"פוטין רוצה שלום"
זה זמן מה היו סימנים שהנשיא מאוכזב מוולדימיר פוטין. הוא הביע את האכזבה עוד לפני חודש ויותר, לאחר שהרוסים המטירו טילים על קייב, והרגו 12 אזרחים, בהם ילדים. !Vladimir, Stop הוא כתב בחשבון המדיה החברתית שלו. ולדימיר לא עצר, אבל הציע לשאת ולתת עם האוקראינים באיסטנבול. הוא אמנם דחה את נכונותו של הנשיא זלנסקי לשאת ולתת אתו פנים אל פנים, אבל הצליח לחדש את רצונו הטוב של טראמפ.
לפני עשרה ימים הם דיברו שעתיים בטלפון. טראמפ חשב שהשיחה היתה "מצוינת". הוא דיווח עליה לזלנסקי ולקבוצה של מנהיגים אירופיים בכירים. האירופים אומרים שהעריך באוזניהם כי הרוסים מנצחים, ולכן אינם מעוניינים בהסכם. הבית הלבן אישר את ההערכה, אך הוסיף, כי הנשיא "מאמין שפוטין רוצה שלום".
ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה. הידידות עם טראמפ עומדת במבחן / צילום: Reuters, Alexander Kazakov
זה קרה ביום ב' של השבוע שעבר. בהתקרב סוף השבוע, הטילים חזרו ונפלו על קייב במספרים חסרי תקדים. במשך שלושה לילות, הרוסים חזרו ושברו את שיאיהם שלהם.
במהלך סוף השבוע הארוך של יום הזיכרון ניתנו לטראמפ שורה של הזדמנויות להביע את דעתו. והוא הביע אותן, באוזני כתבים, לעיני המצלמות ובמדיה החברתית.
"הוא הורג הרבה אנשים", אמר הנשיא על פוטין. "אינני יודע מה הבעיה שלו. מה לכל הרוחות קרה לו?".
מאמר מערכת בוול סטריט ג'ורנל הגיב בלגלוג: "אפשר שמר טראמפ הוא האדם היחיד בעולם שהתנהגותו של מר פוטין מוסיפה להפתיע אותו".
טראמפ חוזר ומדבר על שליט רוסיה בחיבה. הוא מכיר אותו זה שנים. הוא יודע שהוא רוצה שלום. אפשר לעשות אתו עסקים. ביומיים הראשונים של השבוע השתנה הטון. "הוא משחק באש", אמר טראמפ על פוטין, ונזף בו בטונים של ידיד־נפש פגוע. "וכי הוא אינו יודע שאלמלא אני הייתי כאן, היו קורים דברים רעים באמת לרוסיה, ואני מתכוון רעים באמת". שתי המלים האחרונות בחשבון המדיה שלו הופיעו באותיות גדולות.
הסנקציות לא מוצו
אפשר רק לנחש למה הוא מתכוון. האם עצם נוכחותו תוסיף לחסוך את "הדברים הרעים באמת"; או שעכשיו, הואיל ופקעה סבלנותו, הוא יהיה מוכן לעשות בעצמו את "הדברים הרעים באמת"? ומה הם בעצם "הדברים הרעים באמת"?
בתחילת השבוע הודיע הקנצלר החדש של גרמניה, פרידריך מרץ, כי הוסרו ההגבלות על השימוש שאוקראינה מורשית לעשות בנשק ארוך טווח, שקיבלה "אם מידי הבריטים, או מידי הצרפתים, או מידינו, או מידי האמריקאים".
ההודעה כשלעצמה הייתה מפתיעה, אבל אולי מפתיעה במיוחד היתה הכללת ארה"ב. כאן יש רמז פומבי על תיאום של סיוע צבאי לאוקראינה, בפעם הראשונה מאז נכנס טראמפ לבית הלבן. עד עכשיו ארה"ב כמעט יצאה מגדרה להוציא את עצמה מכל פורום של נאט", שעסק בחימוש אוקראינה, ביטוי ל'נייטרליות' החדשה שלה. עד כניסת טראמפ, שר ההגנה של ארה"ב ישב בראש הפורומים האלה.
האומנם הודעת מרץ היא אחד "הדברים הרעים", שמפניהם הזהיר טראמפ? אולי. אבל נראה שהדבר הרע ביותר המאיים על רוסיה אינו מערכות נשק חדשות, אלא קטגוריה חדשה של סנקציות. אף כי הוטלו הרבה עיצומים על רוסיה, הפוטנציאל לא מוצה.
אחד הרפובליקאים הבכירים יותר בסנאט, לינדזי גרהם, יזם בסוף החודש שעבר חקיקה של חבילת סנקציות דרקוניות. ארה"ב תטיל עיצומים לא על רוסיה בלבד, אלא על כל ארץ המוסיפה לרכוש נפט, גז ומוצרים אחרים מרוסיה. היצוא מכל ארץ כזאת לארה"ב יחויב במכס של 500%. חמש־מאות. לשון אחר, הדלת תיטרק בפרצופן.
לינדזי גרהם, בכיר בסנאט שיזם חקיקת סנקציות דרקוניות נגד רוסיה / צילום: Reuters, CQ-Roll Call
שלוש הלקוחות העיקריות של אנרגיה רוסית מוזלת הן סין, הודו ואיראן. זו האחרונה לא תיפגע ממכס אמריקאי, אבל הפגיעה בסין ובהודו תהיה אנושה. אם היא תאלץ אותן לחדול לרכוש אנרגיה רוסית, הפגיעה ברוסיה עצמה תהיה קטלנית. שכירי חרב צפון קוריאנים אינם תחליף להכנסות של מטבע קשה למימונה של מכונת המלחמה הרוסית.
גרהם אסף עד כה 81 חתימות של סנאטורים לטובת חוק הסנקציות שלו. בסנאט מאה חברים. פירושו של דבר שיש לו לא רק רוב עצום, אלא רוב חסין מפני וטו נשיאותי. כמובן, מוטב שלא להיסחף. הרפובליקאים לא ימרו את פי הנשיא. אם הוא לא ירצה, לא יהיה חוק. וכל חוק מחייב כמובן את הסכמת בית הנבחרים, המגלה נאמנות למופת לסדרי היום של טראמפ ולהעדפותיו.
קשה לחזות את תגובת רוסיה. כאשר הועלתה לפני שלוש שנים האפשרות שארה"ב תגיב על הפלישה לאוקראינה באמצעות חסימת השתתפותה של רוסיה ב־SWIFT, המסלקה הבנקאית הבין לאומית, סגנו של פוטין במועצה לביטחון לאומי, הנשיא לשעבר דמיטרי מדבדב, אמר שזו תהיה עילה למלחמת עולם.
כל ימי ג'ו ביידן לא מש מאמריקה החשש מפני התוצאות האפשריות של דחיקת רוסיה עד קְצֶה קָצֶהָ של הפינה הצרה ביותר. הדעת נותנת שחשש כזה מקנן גם אצל טראמפ. סוף סוף הוא חזר והכריז במהלך מסע הבחירות שלו, כי רק הוא יכול למנוע את הידרדרות המלחמה באוקראינה ל'מלחמת עולם שלישית'.
ידידות־האמת של טראמפ עם פוטין עומדת עכשיו במבחן, אולי גורלי. הבה לא ננסה לנחש את תוצאותיו.
