הדון והבלוף: הניצחון שסידר להפועל באר שבע את ברצלונה

אירופה, ורסנו. היום לפני 29 שנה, ב-8 באוגוסט 1995, התארחה הפועל באר שבע אצל ספורט קלוב טיראנה במסגרת מוקדמות גביע אופ"א. האצטדיון על שם כמאל סטפה היה כמרקחה. ויקו חדד עמד על הקווים. שער הניצחון נכבש 60 שניות מהפתיחה מרגליו של היהלום הלטבי ארמנד זייברלינץ.

עכשיו מותר לגלות שהאלבנים אכלו אותה פעמיים. על המגרש ומחוצה לו. כמעט 30 שנה ויקו שמר על זה בבטן. עתה, בגיל 65, הוא חושף לראשונה סיפור פיקנטי, על המר והמתוק. לא יאומן כי יסופר: "אחרי אימון הבוקר, יצאתי להסתובב ברחובות טיראנה, לנקות את הראש לקראת המשחק. הבטן קרקרה מרעב. עצרתי ליד מסעדה. בכניסה עמד מאבטח חסון, מקרר בגובה שני מטר. בקול כועס בשפה המקומית הוא שאל אותי אם הזמנתי מקום. עניתי שלא. שאל מי אני. `אני ויקו`, עניתי. הוא החוויר. פתח לי את הדלת וקרא למארחת. הושיבה אותי במקום הכי טוב במסעדה. הזמנתי בקטנה. המון מנות מכל טוב הגיעו אליי לשולחן, בלי שביקשתי. יין טוב ובסוף גם קינוחים מפתים. ארוחה כיד המלך. סיימתי לאכול וביקשתי חשבון. המלצרית ענתה במבוכה "דון ויטו לא משלם כאן". פערי השפה כנראה גרמו למאבטח לשמוע ."ויטו" במקום ויקו. "אני לא יודע מי זה דון ויטו ולמה הוא לא משלם, אבל אני ברחתי משם כל עוד נפשי בי, לפני שדון ויטו האמיתי יגיע ויגלה שיש לו מתחזה".

האקשן רק התחיל. אחרי העקיצה על הדשא, במסיבת עיתונאים מאולתרת, ויקו היתמם וסירב לחשוף את הקלפים. "מקטעי עיתונות למדתי פחות או יותר איך הם משחקים וזה מה שעזר לנו לנצח את המשחק", סיפר בחיוך מבויש. כיום הוא מודה: "קצת בילפתי. האמת היא שכמה שבועות לפני המשחק פנה אליי עובד אלבני של אלי להב, נשיא המועדון באותה עת, ואמר שהוא יכול לעזור. תחת מעטה סודיות נסענו לחבר נוסף שלו בתל אביב ושם צפינו בקלטות של הקבוצה". המזימה נחשפה ובאותה מסיבת עיתונאים, הנשיא האלבני ירה מהמותן: "אנחנו יודעים מי המלשין שהפיל את הקבוצה, ואין לכם מה לדאוג, אנחנו נטפל בו". באר שבע ניצחה גם בגומלין (0:2) ועלתה לשלב הבא. ההגרלה הועידה לדרומיים מפגש עם ברצלונה של יוהאן קרויף ופפ גווארדיולה. התחיל בשעה 6 בערב והסתיים עם 7 כדורים ברשת של שאול סמדג`ה.

אחרי הקדנציות המוצלחות במרחב הדרומי ויקו חדד פרש כנפיים. תחנותיו הבאות היו מכבי נתניה, הפועל חיפה ובני יהודה, לפני שהוזעק לקדנציה נוספת בהפועל באר שבע והציל אותה מירידה. כמאמן הפועל עירוני ראשון לציון הוא הצעיד את שחקניו להופעה מכובדת באירופה. בקיץ 1996 יצאו כוכבי "ראשוניה" למולדובה כדי להתמודד מול קונסטרוקטורל קישינב ("רישון" הייתה הפינליסטית בגמר הגביע, וזכתה בכרטיס ההשתתפות במוקדמות גביע אירופה למחזיקות גביע בשל העובדה שמכבי תל אביב זכתה בדאבל). עד היום רודף את משתתפי המסע הזה סיוט.

את ביקורו הטראומטי בבירת הרפובליקה הצעירה של מולדובה, ויקו מתקשה לשכוח. תיאוריו כמו נלקחים מאחד הפרקים בסדרה "המלון של פולטי": "הגענו למלון בקישינב מותשים אחרי מחנה-אימונים בהולנד. המעלית לא עבדה, עלינו ארבע קומות ברגל. את המזוודות ותיקי הציוד סחבנו בעצמנו. השעה הייתה 18:00. כעבור שעתיים היינו צריכים להתאמן. הגענו לחדרים, הייתה שם איזו אישה זקנה שצעקה עלינו ברוסית מתובלת ברומנית. או להיפך. לא הבנו מילה. לא היו מים חמים, רעדנו מקור. אמרתי למנהל הקבוצה: `רד למטה, תבדוק איך מתקדמת ארוחת הערב`. אחרי כמה דקות הוא חזר עם הלשון בחוץ. `אין ארוחת-ערב במלון, מגישים רק ארוחות בוקר`, עדכן מנהל הקבוצה. 

"מה עושים, ויקו?",  שאלתי את עצמי. הראש לא הפסיק לעבוד. בדרך לאימון התאספנו בלובי. לקחתי הצידה את הבלם אולג מלוקוב, שיודע רוסית, ואמרתי לו: `אתה לא מתאמן הערב, לך תחפש איפה יש פה מסעדה נורמלית`. בתום האימון מלוקוב בא אליי ואמר: `מצאתי דודה אחת שיש לה מסעדה בחצר ביתה. היא מכינה דגים וכמה סוגי בשר. תפריט עשיר`. עמדנו לידו מתים מרעב, מזילים ריר למשמע תיאוריו על הקבב והמקרוני. עלינו לאוטובוס, אולג הבטיח שנוסעים רבע שעה ומגיעים. נסענו שעתיים כי הנהג התבלבל בדרך. ב-00:30 הגענו לקרחת באמצע היער. ראינו צריף וכמה שולחנות בחצר. מסעדה? זה נראה כמו חור. כל אחד תפס את הפינה שלו, ובזמן שטרפנו את האוכל, ציפורים חִרבנו לנו על הראש. את ארוחת הערב סיימנו לפנות בוקר".

הסיוט היה רחוק מסיומו. הזקנה המשוגעת מקבלת הפנים סירבה להתפנות מן השטח. כל הלילה הסתובבה במסדרונות, צרחה בלי הפסקה ודפקה על הדלתות. "בשלב מסוים חשדתי ששלחו אותה בכוונה למלון כדי לשבש את ההכנות הטקטיות שלנו לקראת המשחק מול קונסטרוקטורל קישינב", שיער ויקו. "הסתכלתי על השעון וחשכו עיניי – חמש בבוקר. צריך לדאוג לארוחת בוקר. ירדתי למטבח. זיהיתי מישהו עם סינר, ובתנועות ידיים הסברתי לו שיהיה נחמד אם יגישו לארוחת הבוקר חביתות, לא משנה הסוג. האיש עם הסינר הִנהן בראשו בהסכמה וניסה להרגיע אותי שהכול יהיה בסדר".

את הלקרדה חדד ושחקני ראשון לציון אכלו כעבור כמה רגעים. "הורדתי את הבחורים למטה, לחדר האוכל, לא לפני שהבטחתי להם שיהיה מזנון עשיר. תכל`ס, הרגשנו כמו בטירונות. היו שם כמה מסטינגים של הצבא, עם ריבה, מרגרינה וקוביות סוכר. אחרי שהתחננו לתוספת, הגישו לנו לחם יבש ותה קר. פלא שהייתה לי תחושה רעה לפני המשחק?".

במשחק הגומלין הצעיד ויקו את שחקניו לניצחון ביתי 2:3. עד הדקה ה-90 הובילו הכתומים מעיר היין 1:3, ואז ספגו שער לא מחויב המציאות. המולדבים, שניצחו במשחק הראשון 0:2, עלו לסיבוב הבא. ומי יודע, אולי הזקנה שהרסה לוויקו ושחקניו את השינה בלילה שלפני המשחק הראשון הייתה בעצם הנשק הסודי של קונסטרוקטורל קישינב.

חדד, בן 65, משמש כיום כמנהל מרכז הספורט של אוניברסיטת בן-גוריון. חוויות שצבר במהלך קריירת אימון עשירה – כמו למשל התקרית עם ראובן עטר ופגישותיו עם יוהאן קרויף, מתוארות בספרו האוטוביוגרפי שנמצא בשלבי עריכה סופיים.