לפני המלחמה בעזה, צה"ל היה הצבא המוכן ביותר בעולם ללוחמה תת-קרקעית. רק לו הייתה חטיבה שלמה המוקדשת לאימון, מחקר ופיתוח טכנולוגיות ללחימה במנהרות. אבל האתגרים שפגש בעזה, והדרך שבה התגבר עליהם, מסמנים שינוי דרמטי בתפיסת הלחימה התת-קרקעית המודרנית – כך קובע ניתוח מיוחד של ג'ון ספנסר, חוקר בכיר ללוחמה עירונית.
"התשתית התת-קרקעית שבנה חמאס במשך 15 שנה היא חסרת תקדים", מסביר ספנסר. "מעל 20 ערים מרכזיות עם רשת המכונה 'מטרו עזה' – 350-450 מייל (0.56-0.72 קילומטרים) של מנהרות ובונקרים, בעומקים שנעים בין מטרים ספורים מתחת למבני ציבור ועד 60 מטר מתחת לאדמה, עם יותר מ-5,000 פירי כניסה".
ההשקעה הייתה עצומה: מסמכים שנתפסו חושפים כי חפירת קילומטר מנהרה סטנדרטית ארכה שנה ועלתה 275,000 דולר. ב-2014 לבדו השקיע חמאס 90 מיליון דולר ב-36 מנהרות בלבד. ההערכה הכוללת: יותר ממיליארד דולר.
מול האתגר, צה"ל הפעיל את יחידת יהל"ם, שפיתחה במשך עשור טכנולוגיות מיוחדות בשיתוף עם ארה"ב. יחידת עוקץ אימנה כלבים עם מצלמות, ופותח ציוד מיוחד לנשימה, ראייה ותקשורת תת-קרקעית. אבל הקשיים היו עצומים: GPS לא עובד מתחת לאדמה, ראיית לילה חסרת תועלת בחשכה מוחלטת, וירי בחלל סגור מסוכן בגלל ההדף.
המהפך בלחימה במנהרות חייב שינוי תפיסתי עמוק בצה"ל, מדגיש ספנסר. לפני המלחמה, התרבות הצבאית ראתה במנהרות מכשול שיש להימנע ממנו. כוחות רגילים נדרשו להתרחק ממנהרות, ורק כוחות מיוחדים הורשו להיכנס אליהן במקרי חירום – למשל אם חייל נחטף פנימה. הניסיונות הראשונים נכשלו. הצפת המנהרות במים באמצעות חמש משאבות תעשייתיות לא צלחה – המים חלחלו דרך הבטון. הזרקת TNT נוזלי דרשה 12 טון לקילומטר, והנחת חומרי נפץ – 15 טון לקילומטר, מעבר ליכולת הלוגיסטית.
נקודת המפנה הגיעה כשאוגדה 98 בפיקוד תא"ל דן גולדפוס נכנסה לחאן יונס. "גולדפוס סירב לתת לחמאס לשלוט ביוזמה", מספר ספנסר. "הוא למד אישית כל מנהרה, פיתח מודיעין מקיף, ואז שינה את התפיסה המסורתית – במקום להימנע ממנהרות, הוא הפך אותן לנתיבי תמרון".
"זו הייתה הפעם הראשונה שיחידות צה"ל נכנסו למנהרות לא מטוהרות", מדגיש החוקר. "האוגדה שכללה את יכולתה לשלוט בכוחות תת-קרקעיים עד לנקודה שבה חטיבות שונות תקפו את אותו היעד במקביל – מעל ומתחת לקרקע". ספנסר מדגיש כי הניסיון שנצבר כבר מיושם בגזרות אחרות. "האוגדה 98, עם היכולות המתקדמות שלה בלוחמה תת-קרקעית, הייתה מהראשונות לבצע פשיטות במנהרות חיזבאללה בגבול הצפון, באזור המכונה 'ארץ המנהרות".
"ההצלחה של גולדפוס ואוגדה 98", מדגיש ספנסר, "התבססה על הבנה שכל גדוד, פלוגה וחוליה של חמאס פעלו בתוך מערכת מנהרות משלהם. חלק מהמערכות היו מחוברות זו לזו, אחרות נפרדות". ברגע שהמודיעין הצליח לפענח את הארכיטקטורה של מערכת המנהרות באזור או בשכונה מסוימת, יכולת צה"ל לאתר ולטפל במנהרות עלתה משמעותית.
תחת פיקודו, האוגדה פיתחה יכולת לשלוט בכוחות הנעים במקביל מתחת ומעל לקרקע. הם סיווגו מנהרות לפי חשיבותן: טקטיות (בין בניינים), מבצעיות (בין גזרות), ואסטרטגיות (חוצות גבולות). הכוחות צוידו בציוד נשימה, ניווט ותקשורת מיוחד, ופותחו דרונים תת-קרקעיים. השינוי היה כה דרמטי, שהוא שינה את התרבות הצבאית עצמה. "מצבא שראה במנהרות מכשול שיש להימנע ממנו", כותב ספנסר, "צה"ל הפך לצבא שמנצל את המרחב התת-קרקעי לתמרון אסטרטגי".
"השינוי התרבותי שהוביל גולדפוס באוגדתו", כותב ספנסר, "התפשט במהירות לשאר צה"ל. הבנת המנהרות והשימוש בהן לתמרון הפכו לחלק בלתי נפרד מהלחימה המודרנית".
עדיין נותר אתגר מרכזי: השמדת המנהרות החיוניות. "לא צריך להשמיד הכל", מבהיר ספנסר, "רק את המנהרות האסטרטגיות – אלו המחברות לעזה למצרים, מרכזי פיקוד כמו זה שנמצא תחת מבנה האו"ם, והמנהרות המקשרות בין צפון לדרום". הטכניקות החדשות כבר מיושמות בגבול הצפון מול חיזבאללה. "זה ישנה את פני הלחימה העירונית בעולם", מסכם ספנסר. "מדינות כמו סין, איראן וצפון קוריאה משקיעות באלפי מיילים של מנהרות צבאיות. בכל עיר גדולה יש תשתיות תת-קרקעיות. הלקחים מעזה יצילו חיי חיילים בשדות קרב עתידיים".
"אמנם סביר שאף צבא לא יתמודד עם מערכת מנהרות כמו בעזה, שם האסטרטגיה הצבאית-פוליטית של האויב נשענה במכוון על מנהרות מתחת לאזרחים", מציין החוקר, "אבל הלקחים מעזה חיוניים לכל צבא מודרני. בכל עיר גדולה יש תשתיות תת-קרקעיות לתחבורה, מים ושירותים חיוניים".
"האתגר העיקרי הוא בהיקף", מסביר החוקר. "למצוא את כל המנהרות ולהשמיד אותן עשוי לקחת שנים. צה"ל מתמקד כעת במנהרות החיוניות ביותר – אלה שסיפקו לחמאס את היתרון הצבאי המשמעותי ביותר". זהו שינוי משמעותי מהשימוש ההיסטורי במנהרות, שהיו בדרך כלל משניות לשדה הקרב העיקרי. "בעזה", מדגיש החוקר, "המנהרות הן שדה הקרב העיקרי".
"התפיסה המקובלת היא שמנהרות הן מכשול שיש להתגבר עליו", מסביר ספנסר. "אבל חמאס הפך אותן לחלק אינטגרלי מהאסטרטגיה שלו. הם בחרו במכוון למקם את המנהרות מתחת למרכזי אוכלוסייה כדי להשתמש באזרחים כמגן אנושי. אי אפשר להילחם בטרור בלי להבין את המרחב התת-קרקעי", קובע ספנסר. הוא מדגיש כי היכולת לתמרן במנהרות דורשת הבנה מעמיקה של הטכנולוגיה, המודיעין והטקטיקה המיוחדת הנדרשת במרחב זה.
"צבא ארה"ב", מוסיף ספנסר, "מגדיר בדוקטרינה שלו שחיילים צריכים להימנע ככל האפשר מכניסה למרחבים תת-קרקעיים. המהפכה של צה"ל היא בכך שהוא הפך את המנהרות מאיום להזדמנות".
