המחיר הכלכלי שמשלמים החות'ים, ולמה איראן שומרת בינתיים על שקט

מספר אירועים ביטחוניים שהתרחשו לאחרונה לאורך שלושה ימים בלבד יכולים להעיד שהמזרח התיכון מתקרב להתנגשות נוספת: פגיעה קשה בבית ספר ברמת אפעל, תקיפה ישראלית שלישית בתימן, נפילת טיל בליסטי ביפו עם 16 פצועים, והפצצה אמריקאית של בסיס פיקוד ושליטה ומחסן טילים חות'י בצנעא, שהסתיימה בספינת טילים שפגעה בשוגג במטוס קרב.

● הם יצרו איום גלובלי והחלו להתנתק מהציר האיראני. מה החות'ים רוצים?
● רצף מיירטים כושלים ועיכוב בזיהוי? הסיבות לכישלון יירוט הטיל מתימן
● המומחה שמנסה להסביר: למה נכשל היירוט של הטיל החות'י

ניכר כי מבחינת ישראל לא יתאפשר לחיות בשלווה עם "טפטוף" טילים בליסטיים חות'יים – במודל דומה לאותו "טפטוף" רקטות מרצועת עזה שהתגבר ופחת לאורך שנים. כשמלחמת חרבות ברזל מתקרבת לקו ה־15 חודשים, זו עשויה לקבל לראשונה תפנית של מערכה בינלאומית ולא רק אזורית, בשל ההשפעה של החות'ים על נתיב שיט קריטי: הים האדום.

בצל כלל ההשפעות, נבחן את ההתפתחויות דרך האספקטים העיקריים: שאלת ההסלמה במזרח התיכון, המערכה הימית נגד החות'ים ומהן שאיפותיה של איראן, שבתקופה האחרונה נמצאת "מאחורי הקלעים".

"לא נכון להסתמך רק על חיל האוויר"

ישראל תקפה בתימן בשבוע שעבר בפעם השלישית מתחילת המלחמה. אותם 2,000 ק"מ בין המדינות לא רק מאתגרות את היכולת של החות'ים לשגר מטחי טילים וכטב"מים נרחבים לעבר ישראל, אלא גם את חיל האוויר, שנדרש לתכנן כל מתקפה בדקדוק. בכל אחת מהמתקפות הישראליות ניכר כי היעד הישראלי הוא לפגוע במתקני הנפט והנמלים של החות'ים, כדי לפגוע בהכנסותיהם מהברחות הזהב השחור ובמשלוחי האמל"ח האיראניים.

לפי הערכות, הכנסות החות'ים מהתחום הסתכמו בכ־1.8 מיליארד דולר בשנה. דוח של מומחי האו"ם מ־2022 מצא, למשל, כי בין החודשים אפריל־נובמבר של אותה השנה, 69 מכליות שעגנו בחודיידה הובילו כ־1.81 מיליון טונות נפט, ששווים כ־279 מיליארד ריאל תימני (כ־271 מיליון דולר). אולם, ניכר שהצהרות ישראליות לחוד ומעשי החות'ים לחוד – ואף אחת מהמתקפות לא שינתה את גישת החות'ים כי "לא נפסיק עד שתהיה הפסקת אש ברצועת עזה".

לתקיפות האוויריות הישראליות במרחק כה רב יש השלכות מבצעיות כמו צורך במטוסי תדלוק, אבל גם עלויות תפעול. לפי הערכות, שעת הפעלת מטוס F-35 מתוצרת לוקהיד מרטין עומדת על 40 אלף דולר. אלו אמצעים קטלניים ויעילים במיוחד, אך הפעלתם יקרה משמעותית מ־F-15, לדוגמה, שעלות הפעלתו מוערכת בכ־26 אלף דולר לשעה. כמו כן, שעת הפעלת F-15 של בואינג מוערכת ב־29 אלף דולר.

תא"ל (במיל') ישראל (רליק) שפיר היה אחד משמונת הטייסים שהשתתפו בתקיפת הכור הגרעיני בעיראק ב־1981, ומכיר היטב את האתגרים של תקיפות ארוכות־טווח. לדבריו, אחד מהאתגרים העיקריים טמון בצורך לתדלק ולהגן על מטוס התדלוק. "המודיעין מסתמך על מידע מראש, וככל שזה יותר רחוק – הידע על מה קורה במטרה הוא פחות טוב. במקרה החות'י, זה פחות בעייתי כי יודעים מה יש להם. טסים עם שלושה מכלי דלק והחימוש שלוקחים הוא לרוב טילים למיניהם, תלוי בתכנון המשימה. נדרשים לתדלק בדרך בגלל שלא רוצים שהמטוסים יישאו יותר מדי דלק. זה גורם להם להיות כבדים יותר כשנכנסים לקרב, והמשקל פוגע בתמרון".

ד"ר יואל גוז'נסקי, ראש הזירה האזורית במכון למחקרי ביטחון לאומי, אומר כי המערכה הנוכחית במרחק 2,000 ק"מ דורשת מישראל הפנמה כי האזור משתנה, ולכן נדרשים מענים ברמת האמצעים. "ישראל צריכה זרוע בלתי מאויישת עם כטב"מים וטילי קרקע־קרקע ארוכי טווח. יש דרך זולה יותר, ולא נכון להסתמך רק על חיל האוויר, שלא מסוגל להתמודד בעצמו מול כל האיומים. הסיפור עם החות'ים עשוי להימשך זמן רב, הם לא הולכים לשום מקום. מבחינתם ההוצאה הכספית שלהם לא תגרום לשיבוש החיים, ואנחנו צריכים לבחון זאת כלכלית".

 זירת הנפילה של הטיל החות'י ביפו / צילום: Reuters, Anadolu

המתקפות הימיות נמשכות

ההשפעה הגלובלית הניכרת ביותר של החות'ים היא במתקפותיהם הרבות על אוניות סחר בים האדום. עד המלחמה הנוכחית, עבר סמוך לחות'ים 14% מהסחר הימי העולמי ו־30% מתנועת המכולות. לפי נתוני הבנק העולמי, עד למרץ השנה חלה צניחה של 50% במעבר הספינות בבאב אל־מנדב, שער הכניסה הדרומי של הים האדום, ואילו היה זינוק של 100% בשיט דרך כף התקווה הטובה אשר בדרום אפריקה. כל זאת, במסגרת פתרון לתנועה השוטפת בין המזרח הרחוק לבין מדינות אירופה.

התקיפות הרבות מצד שליחיה של איראן בתימן הביאו לשתי מגמות שונות. מחד, כפי שנחשף בגלובס, הענקית הסינית קוסקו הפסיקה לשוט לישראל, ומאידך מרבית החברות הגדולות האחרות בחרו בעקיפה דרך כף התקווה הטובה. הסיטואציה הזו, שמאריכה את שרשראות האספקה ביותר משבועיים ואת עלויות השילוח, הביאה לפני שנה להקמת קואליציית "פרוספריטי גרדיאן" בהובלת ארה"ב.

עם זאת, הכוח הבינלאומי שנועד לאפשר את תנועת השיט בים האדום נחל כישלון חרוץ. בימים האחרונים, בד בבד עם שינוי הטון מצד ישראל, ניכר כי התקיפות האוויריות האמריקאיות התגברו. לדעת רבים אלו לא יספיקו מול החות'ים. אי לכך, קיים ספק גדול שבדרך זו החות'ים ישנו את עמדתם.

יקי דיין, קונסול ישראל לשעבר בלוס אנג'לס, מספר כי טרם ברור אם הנשיא הנבחר דונלד טראמפ יחליט לשנות את קו ההכלה בהקשר החות'י שבו נקט הנשיא הנוכחי ג'ו ביידן. "לא ידוע עדיין אם בוושינגטון יחליטו ללכת על איראן או על החות'ים, אם בכלל ללכת נגדם. איני פוסל שטראמפ יהיה מוכן להתערב. יש כאן ארגון טרור שחוסם את מרבית תנועת הסחר הימי, כשהנפגעת העיקרית בסכומי ענק היא בכלל מצרים".

מה איראן שואפת לעשות?

מי שקולה לא נשמע בעת האחרונה הוא הפטרון של החות'ים, איראן. בימים האחרונים ניכר כי משטר האייתוללות מתמקד בהתמודדות עם המצב הכלכלי החמור ששורר במדינתו ככלל ועם משבר האנרגיה בפרט. בעת החורף הקר, הרפובליקה האסלאמית מתקשה לספק לאזרחיה חשמל באופן סדיר.

לפי רשת "איראן אינטרנשיונל" האופוזיציונית, עלות הפסקות החשמל התדירות ברחבי המדינה למשק האיראני עומדת על כ־50 טריליון ריאל (כ־63 מיליון דולר) ביום.

ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן ממרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, מסבירה שהמצב של השלטון מול העם רעוע. "המועצה האיראנית לביטחון לאומי כבר פעלה מול בית הנבחרים, במטרה להמתין עם חוק החיג'אב הנוקשה החדש. הם מבינים כי אין פרוקסי שיסייע להם מול המחאות. לאחר שאסד נפל, התברר כי השהות בסוריה עלתה 50 מיליארד דולר, ושלסוריה יש חוב נוסף של 50 מיליארד דולר לאיראן. חוב שכנראה לא יוחזר מאסד, בזמן שבאיראן יש בתי ספר שבהם לומדים בכיתות ללא קירות".