"אם בעבר הדרישה ביחסי העבודה בישראל הייתה 'נדרוש ונעשה', ואם לא תשלמו אז לא יהיה, אנחנו מנסים לנוע לעולם של 'נעשה ונדרוש': אנחנו עובדים קשה, מגיע לנו. עולם של תגמול" – כך אמר היום (רביעי) הממונה על השכר באוצר, אפי מלכין, בכנס אילת לעבודה. בדבריו שיבח מלכין את מודל ה'קופסאות' בהסכמי המסגרת במגזר הציבורי בין ההסתדרות לאוצר, שבו נוצרה קופה לתוספות שכר לענפים במגזר הציבורי בתוך תקופת הסכם המסגרת, בתעדוף שנקבע על ידי ארגון העובדים, במטרה לתקן עיוותי שכר ולמנוע סכסוכי עבודה.
לדברי מלכין, "האמירה בעבר הייתה שאם לא אקבל א', ב', ג', ד', לא אשתף פעולה. היום אנחנו מנסים לנתק בין הדברים – שמי שצריך לעבוד יעבוד, ולא צריך להמציא לא צרות ולא רפורמות כדי לקבל תגמול. בתקווה שנדע לעשות את השיקולים של התגמול – תגמול בדיעבד, שהולך לחלקים הפחות עסקיים וכלכליים.
מלכין הדגיש ש"הסכם הקופסאות הוא מאתגר, כי הוא מכריח אותנו לעבוד ברמת אמון גבוהה ושיתוף פעולה. בעבר הביקורת עלינו הייתה שאנחנו לא יודעים לעשות 'רפואה מונעת', ולתחזק דברים כל עוד הם מתנהלים טוב, והיינו נכנסים לאירוע רק כשנשבר. כאן אנחנו מנסים לפעול אחרת, וזה גם מאתגר אותנו, וחובת ההוכחה עלינו".
"עובדי המגזר הציבורי עובדים מתוך הנעה פנימית"
מלכין ציין את ייחודיות העבודה במגזר הציבורי, והצורך לבנות את התגמול לעובדים מתוך יחסי אמון. "המסה הגדולה של מועסקים במגזר הציבורי זה אנשים עם הנעה פנימית. עשינו גם סקר בקרב עובדי שירות המדינה, והתגלה שחשוב לאנשים שהעבודה שלהם תתרום לטובת הציבור ותייצר ערך והשפעה.
"יחד עם זה, יש מקומות לתמריצים. זה מתאים הרבה פעמים למנהלים, כמו על איוש או פרוייקטים. אבל תמריץ צריך להיות מוגדר מראש. אף אחד לא רוצה שרופא או שוטר יחליטו לפעול או לא לפי תמריץ. אנחנו רוצים לשמר את שיקול הדעת. תמריץ נועד לשנות ולעצב התנהגות, אמור לדחוף לקצה, ולהיות סיבה ולא תוצאה.
"ברור שעם הנעה פנימית לא הולכים למכולת. שהתגמול צריך להיות הגון והוגן. ברור גם שאנשים לא צריכים להרגיש שהם פראיירים בגלל שאכפת להם. גם ברור שבחלק מהמקומות אנחנו לא מספיק תחרותיים. צריך שהשכר יהיה סביר והוגן. ועדיין ברוב המקומות שמגיעים אלינו, זה מתוך הנעה פנימית, ואת זה נרצה לחזק ולעודד.
"מתוך התפיסה הזו במערכת היחסים שאנחנו מנהלים, הומצאו הקופסאות. חלק מהכספים הללו, שהם לא רוחביים, אנחנו יחד עם ההסתדרות החלטנו להקצות: לעובדים הסוציאליים, לאחיות, לפסיכולוגים, לעובדי המנהל והמשק בבתי החולים, לרנטגנאים. הרבה מקצועות בענפי הבריאות והרווחה שהם פחות רווחיים.
"יכול להיות שלולא הסכם הקופסא בחלק מהמקרים תוספות השכר היו יותר משמעותיות, אבל אני חושב שבמציאות הציבורית והאווירה הכללית במדינה, היכולת להגיע להסכמות בשיתוף פעולה יחסי זה משמעותי. אנחנו תקופה ארוכה בלחימה, בקורונה קודם. מעבר לתועלות הכלכליות וההסטה הנכונה יותר של הכספים, גם הדרך היא מאוד משמעותית ואני מקווה שבאותה דרך נדע להמשיך ולתחזק ולהביא למקומות אחרים."
