"הסיפור שלא סופר: לא קולע", נטפליקס: גילברט ארינאס היה כדורסלן אמריקאי בליגת ה־NBA, שהעביר את מרבית עונותיו שם בקבוצת וושינגטון ויזארדס. ארינאס שיחק בעמדת הקלע, היה שחקן מחונן, ובשנותיו בקבוצה – שאגב, שנים אחר כך בחרה לשורותיה את השחקן הישראלי דני אבדיה – הביא אותה קרוב לצמרת הליגה, אף שלא זכתה בתואר האליפות.
מלבד יכולתו הגדולה על הפרקט, לארינאס הייתה תכונת אופי נוספת – הוא היה מצחיקן כפייתי. הוא צחק על כל נושא, הצחיק את כל סביבותיו, ולפעמים גם הטריד ועצבן את מי שהיה לידו. בעניין זה אפשר לשאול את כדורסלן קבוצתו ג'וואריס קריטנטון.
קריטנטון נולד באטלנטה, שיחק באוניברסיטת ג'ורג'יה טק, הצטיין ונבחר במקום ה־19 בסיבוב הדראפט הראשון בידי לוס אנג'לס לייקרס הזוהרת. אושרו של קריטנטון הפך במהירות למפח נפש. הלייקרס השתמשו בו כמעט רק כשחקן אימונים, והוא זכה לדקות משחק מועטות בלבד. בסוף העונה הוא התגלגל בין כמה קבוצות עד שהגיע לוושינגטון לשחק לצד גילברט ארינאס.
בוושינגטון קרה לו מה שקרה לשחקנים רבים – הוא צחק עם ארינאס, ולפעמים ארינאס טיפס לו על העצבים. עד שיום אחד התרחשה תקרית חמורה – ג'וואריס וארינאס איימו זה על זה באקדחים. הנהלת הקבוצה ניסתה לשמור על העניין בסוד, אבל הידיעה דלפה והתפרסמה בענק בכל כלי התקשורת, והגיעה עד לשולחנו של נציב ה־NBA דאז דיוויד סטרן. סטרן, שהפך את הליגה ללהיט עולמי, היה טיפוס קשוח וחסר רחמים כשהעניין היה קשור לתדמית הבייבי שלו, והרחיק את שני השחקנים עד סוף העונה – ל־50 משחקים.
ג'וואריס השבור חזר הביתה, לשכונת פשע באטלנטה. כיסיו היו אומנם מלאים בכסף, אבל עניין בחיים לא מצא. הוא התחבר לכנופיה מקומית, ויום אחד נשדדו ממנו טבעות, עגילים וכסף מזומן בערך של 100 אלף דולר. זועם, החליט למצוא את השודדים בעצמו. הוא איתר אחד מהם, שלף רובה והתכוון לחסל אותו. הקלע המוכשר ממגרש הכדורסל כשל בניסיונותיו להשתמש באותם כישורים מחוץ למגרש. השודד לא נפגע, ובמקומו הרג ג'וואריס עוברת אורח חפה מפשע, אם לארבעה בת 22.
הוא נלכד ונידון ל־23 שנות מאסר. אחרי עשר שנים בלבד שוחרר בעסקה מפוקפקת, שעד היום לא ברור כיצד זכה בה. בסדרה בעלת השם הצולע, כמו שאהוב על נטפליקס ישראל, “הסיפור שלא סופר: לא קולע" מרואיינים ג'וואריס וארינאס. באופן אישי ארינאס הכפייתי טיפס לי על העצבים מיד, ואהדתי נטתה לכיוון ג'וואריס. אלא שג'וואריס, כזכור, הרג אישה חפה מפשע, וההתנצלויות הרפות שהשמיע, ושהוא מקווה ש"אלוהים יסלח לו", ושחשב כמה פעמים ללכת אל משפחתה להתנצל אבל לא העז, לא נשמעו כנות במיוחד, ככה שגם הוא לא עורר אהדה מיוחדת. כך או כך, הסדרה די מחזיקה את עצמה, ובטח מתאימה לצופים חובבי ה־NBA שעוד הספיקו לראות את השחקנים המדוברים בלייב.
