העונה השביעית של סדרת הריאליטי המצליחה "חתונה ממבט ראשון" תחזור הערב (ראשון) למסכי הטלוויזיה בקשת 12. הפסיכולוג גלעד הורוביץ, שהצטרף בעונה הקודמת במקום הפסיכולוג הקליני דני פרידלנדר, סיפר בראיון מיוחד ל"מעריב" על המורכבות לצלם את העונה הזאת בזמנים אלה, על האופן בו אפילו "לנשום היה מאתגר" ולמה הוא חושב שאחרי השבעה באוקטובר חווינו גל של חתונות.
תספר לי על התחושות שלך לקראת העונה החדשה.
"מחד אני מלא ציפייה, התרגשות ושמחה. בעיקר שמח בשביל הזוגות האמיצים והמרגשים שפגשנו השנה וזכינו ללוות בדרך הזאת. מתרגש שנוכל לצפות בתהליך המרגש שהם עברו, לרצות איתם, לקוות איתם, להתאכזב, להתאהב. ומאידך דבר לא שלם בעת הזאת, שום דבר שאנחנו חווים אינו שלם. אנחנו כל הזמן בצפייה דרוכה, בתקווה מלווה בעצב, בחשש ובכאב. דואגים לגורל חטופנו וחיילינו, חלקים מהנשמה שלנו שאינם איתנו. במובן מסוים מבחינתי עלייתה של העונה החדשה מחדדת את האפשרות לחיות ולהיות למרות הכאב וגם את הצורך להחזיר את החטופים ולייצר דרך של תקווה כדי שנוכל לחזור ולהיות שלמים ומחוברים לדברים שאנחנו עושים".
מה לדעתך שונה בעונה הזאת?
"זו עונה שיש לה תפקיד בעיניי, צנוע וקטן אבל תפקיד. החיפוש, התקווה והאמונה שיכולה להיות אהבה וזוגיות בעת הזו. שיש למה לקוות ולבנות עתיד. הדרמה מלאת הכאב שמתרחשת סביבנו מעלה שאלות על האפשרות לחיות ולאהוב ובעיקר להסתכל קדימה. הרבה שמעתי השנה, בטיפולים פרטניים ובקבוצות על הקושי לתכנן, להסתכל קדימה, להרגיש שיש סיבה, שאפשר לסמוך על העולם שיהיה בו רצף והגיון. עצם העובדה שהתוכנית עולה, שהזוגות מתאהבים, שהתהליך המרגש מתרחש, אני מקווה מוסיפה לתחושה שעולם כמנהגו נוהג. הזוגות האמיצים והמיוחדים שנראה בעונה הזאת מגלמים באישיות המיוחדת שלהם, באומץ שלהם להיות, לקוות ולאהוב את האמונה הזאת שהחיים ממשיכים ושיש להם טעם".
מה היה הרגע הכי מאתגר שאתה זוכר? בכל זאת, צילמתם לאחר השבעה באוקטובר.
"הכל היה מאתגר, לנשום היה מאתגר, להגיע לקליניקה של זוג אחרי מפגש עם מילואימניקים, אחרי כיכר החטופים, להיכנס למרחב אינטימי, זוגי, לחוות את האזורים העדינים שבנפש, תוך כדי שמחוץ לחדר משתוללת מלחמה איומה. במובן זה העונה משקפת את המצב של כולנו, את הקושי להיות רווק בעת הזאת, את הנחמה שהאהבה הזוגית מאפשרת לנו, את הצורך בחיבוק, את הפחד לאבד, את הקושי לבנות ולתכנן לעתיד, הכל קיים בין השורות או בין התמונות".
היה לך איזה רגע בו נשברת ואמרת שזה גדול עליך להתעסק בתוכנית כשהמציאות מכה על החלון בעוצמה?
"לא נשברתי, אבל זה דיאלוג פנימי מתמשך. מה שעזר לי זו ההבנה שכמטפל זו ההתמודדות שהמשתתפים, כמו המטופלים שלי, מתמודדים איתה. האפשרות להכיל את המורכבות הזאת. להבין שהאפשרות להמשיך בחיינו, לחוות, ליצור, לטפל, לאהוב, בלי לאבד לרגע את החיבור למציאות, את הצורך להילחם ולהגן, להשיב את אהובנו החטופים, להיות בגם וגם, זו האפשרות היחידה. וכמטפל זו העבודה שלי, ליצור מרחב פנימי שמאפשר את הגם וגם הזה".
היה לך רגע בו הפתעת את עצמך במהלך העונה?
"הופתעתי מהכוח של התהליך, מכמה אני אוהב את העבודה שלי. זו התרופה שלי. להיות בחדר עם אדם או זוג או קבוצה ולהתחבר לרגש ולתחושות שמתחת למילים. אני מלא הודיה על האפשרות שלי לעסוק בדבר שאני אוהב ונותן לי תחושה של נתינה משמעות וסיפוק. אני מקווה להמשיך ולהיות מופתע מכך בכל יום ובכל מפגש".
איך אתה בכלל, ובפרט בעונה הזאת, רואה את ההשפעה של המלחמה על התחום הזוגי והדחף להתחתן? בתחילת המלחמה ראינו מעין "וודינג בום", גל חתונות רציני.
"זו תגובת נגד טבעית ואנושית. יש שיר של עמיחי על ברוש בדרך לירושלים, שלפני מותו מצמיח שפע אצטרובלים. הלא מודע הקולקטיבי עסוק בהישרדות, בחיפוש עתיד והמשך. דור הניצחון הם החיילים והחיילות שלנו והצעירים שמתעקשים להמשיך לחיות. לתבוע לעצמם את מה שהובטח לנו מזמן. את הבית, האהבה, הזוגיות והמשפחה. עתיד טוב יותר ותקווה. זו תגובה הישרדותית פרטית וקולקטיבית. להאמין בטוב ולהשקיע בו אנרגיה רגשית כהגנה מפני הרוע שמשתולל בחוץ. אנחנו בתוך דרמה נוראה והאהבה והאינטימיות הם גם נחמה וגם צורך נפשי הישרדותי".
