בפרק האחרון קיבלנו הצצה לניסיון נואש של הפקת "האח הגדול" להציל את דמותו של ארז איסקוב רגע לפני הגמר. אחרי שבועות של רעילות, קרח ונרקיסיזם, האח הגדול הצמיד לו את תפקיד איש הפח במשימת "הקוסם מארץ עוץ" – הדמות "שלא נופלת ברגש". לכאורה, בחירה מושלמת: הוא נצמד לנשים אבל לא נותן להן באמת להרגיש. ועדיין, גם כשההפקה מנסה לרכך, גם כשהוא מנשק או מתרגש, מתחת לפני השטח בוקע שוב ושוב אותו ארז הבעייתי.
נשיקה סטירה, ושוב, ושוב ושוב!
איסקוב החל סוף סוף להתקרב פיזית למאי, אחרי פלירטוט של חודשים. נשיקות בלחי, פלירטוטים כמעט מיניים – נראה שהוא פשוט ממש ממש רעב לאינטימיות אחרי חודשים של לבד. לרגע אפשר היה לחשוב שמדובר בפריצת דרך, אבל אז מגיע המשפט שמוחק הכל: "היא יודעת שאני לא בעניין".
דחייה אכזרית שמבהירה כמה משחקי כוח יש כאן. מאי שואלת אותו למה הוא קר אליה, למה הוא לא מראה רגש. והוא עונה בשוויון נפש: "זה אני". היא מבינה שיש בו רגש, אבל הוא מתעקש לא להוציא אותו. ארז נהנה מהשליטה – לתת טיפה חום, ואז ברקס. איסקוב לא באמת מחפש אהבה בבית; הוא מחפש את הכוח.
השאלה שלי מה הוא מסתיר? למה הוא כל כך מפחד להיפתח? האם הוא מפחד להתמסר למישהי ולוותר מעט על האובססיה שלו בשליטה. או שאולי הוא פשוט כל כך חסר ביטחון, שלא מסוגל לחשוב שאישה תוכל להישען עליו, ולכן מאפשר לעצמו מערכות יחסים מיניות בלבד. כך או כך, גזלייטינג זה כל כך פאסה, כולנו ראות אותך ולך.
שיעור ברגש, שנכשל
ההפקה פגעה בול. המשימה שנתנה לארז, לתווך לתרצה את דברי אחיה מהבית, זו הייתה הזדמנות נדירה לראות אותו רך, חם, אפילו אנושי. תרצה קיבלה ממנו מילים יפות, הוא הצליח לשדר רגש ולרגש. והיה רגע שחשבנו שאולי יש עוד צד לאיש הפח. אלא שהאשליה לא החזיקה. מיד אחרי המשימה הגיעו הצעקות, ההאשמות, והעקיצות כלפי תרצה ומאי. זה בדיוק הסיפור של איסקוב: יש לו רגעים טובים שרואים את הצדדים הרכים שלו, אבל הוא תמיד חוזר לדפוס הרעיל. איש הפח אולי הצליח להגיד כמה משפטים מנחמים, אבל את הלב – הוא עדיין לא מצא.
השנאה שהופכת לאובססיה
מול שני, ארז חושף צד אחר של האובססיה. בשיחה עם מוגרבי הוא אומר: "אני לא יכול איתה, כל שבוע מופתע שהיא עדיין כאן". לא סתם הערה מתנשאת, אלא עדות לסרט המפוקפק שהוא חי בו – כאשר הוא בטוח כל כך שלשני אין קהל בחוץ. הוא לא מבין איך מישהי שלא סופרת אותו מצליחה לשרוד שוב ושוב, וזה מוציא אותו מדעתו. בהמשך הוא מתעמת איתה על המכתב שקיבל ממנה, ולמרות ששני כן באה לטובתו והביא לו מכתב מהמשפחה עדיין יש לו טענות כלפיה – אצל ארז המילה תודה וסליחה פשוט לא נמצאות בלקסיקון.
מה שהכי בולט אצל איסקוב הוא הדפוס שחוזר שוב ושוב עם כל אישה בבית. עם מאי הוא מנשק, ואז זורק משפט קר שחותך את הקרבה. עם תרצה הוא מראה רגש לרגע, ואז הופך אותה למטרה לעקיצות. עם שני הוא משחק שנאה, אבל בפועל לא מצליח להרפות ממנה. בכל פעם שאחת מהן לא רוקדת לפי החליל שלו, הוא מאבד שליטה. וזה בדיוק המנגנון: חום רגעי שמתחלף בכעס ברגע שהאישה מולו מפסיקה לשתף פעולה. איש הפח אולי מחפש לב, אבל בפועל מה שארז מחפש זה שליטה.
מכשפה למכשפה
ולצד כל זה, המשימה הציבה את מאי כמכשפה הטובה ואת שני כמכשפה הרעה. לא במקרה – הקרב ביניהן הוא כבר ציר מרכזי, וגם שתיהן מואשמות לא פעם בחוץ בהתנהגות מרושעת. מאי טוענת ששני "כמו סטייק – מתהפכת", שני מחזירה וטוענת שמאי פחדנית וצבועה. גם כשהן מקבלות משימה משותפת לחלק מתנות ועונשים זה מיד הופך לזירת קרב.
כל החלטה הופכת לויכוח עם המכשפה היריבה. המאבק ביניהן זו מלחמת דימוי על מי אמיתית ומי צבועה, שני קלטה את חוסר האמינות של מאי כבר מזמן, אי שם בימי פרשת סקימס, שכן מאי הוכיחה פעמים רבות שהיא אדם לא אמין במשחק, וכעת היא אוכלת את הדייסה שבישלה.
יובל: האריה שלא מצליח לשאוג
ולבסוף יש את יובל. ההפקה העניקה לו את דמות האריה חסר האומץ. בחדר האח הוא מודה: גם בחיים וגם בתוכנית הוא מפחד ללכת אחרי הלב שלו. בבית הוא רצה לפתוח מספרה, אבל חשש וויתר, ובבית האח הגדול הוא מרגיש חסר ביטחון, פוחד לשאוג את דעתו, ללכת מול אנשים שלא מסכים איתם, כמו ארז איסקוב.
בנוסף הוא גם חושש שאולי חלק מחוסר האומץ שלו קשור לרומן עם שני, ואולי הוא יוצא חלש במיוחד. אבל בתכלס יובל לא צריך לחשוב יותר מידי, כל שעליו לעשות הוא להאמין בעצמו וללכת אחרי הלב. כי לעשות את מה שאתה מרגיש – זה האומץ האמיתי.
לקראת הישורת האחרונה, האח הגדול מחלק תפקידי מפתח, ולא מדובר רק בתחפושות אלא בכתב כוונות של ההפקה לגמר. תרצה מוצבת כדורותי, הדמות שסביבה נכתב הסיפור, האישה המרכזית; יובל מקבל את האריה – קריאת השכמה לפתח אומץ במיוחד מול ארז איסקוב; איסקוב זוכה בתפקיד איש הפח – שזו תזכורת להתחיל לעבוד עם רגש בעיקר כשזה נוגע לתרצה ומאי.
יוכי כדחליל – מתבקשת להשתמש בשכל, אולי להבין סוף סוף מי החברים האמיתיים שלה בבית; ומאי ושני כצמד המכשפות – יריבות מוצהרות שמזינות את הדרמה אבל גם לעיתים יכולות להיות קצת מרושעות. כל השאר? ניצבים. תפאורה שממלאת את הפריים עד שהגמר יגיע. ואם אתה מוצא את עצמך בתפקיד ניצב, תשאל למה – כן חן, אני מדבר עליך.
