התקיפה הלילה (שישי) על המתקן בנתנז, המיוחסת לישראל, אינה עוד פעולת חבלה טקטית – אלא מהלך אסטרטגי מדויק שתוכנן על פי ידע מודיעיני עמוק על המבנה והפריסה של המתקן. לפי דיווחים שונים ואישורים חלקיים מהסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), צה"ל תקף את הקומה העליונה של המתקן – שם נמצאים השנאים האחראיים על אספקת החשמל לאולמות העשרת האורניום – ובמקביל פגע באחד מארבעת האולמות התת-קרקעיים שבהם פועלות הצנטריפוגות.
מתקן נתנז, הקרוי על שם המדען האיראני שהוביל את הקמתו Shahid Ahmadi Roshan, נמצא בלב המדבר המרכזי של איראן. הוא נכנס לתודעה הבין לאומית כבר ב-2002, כאשר קבוצה איראנית אופוזיציונית חשפה לראשונה את דבר קיומו. מאז הפך האתר לנקודת מפתח עבור תוכנית הגרעין האיראנית, תחת מעקב הדוק של סבא"א ומעצמות המערב.
לפי הערכות ומסמכים שפורסמו לאורך השנים על ידי סבא"א, מבנה המתקן כולל ארבעה אולמות תת-קרקעיים עצומים, שכל אחד מהם משתרע על שטח של מאות מטרים רבועים. האולמות הללו נבנו בעומק שמוערך בכ-8 עד 10 מטרים מתחת לפני הקרקע, במטרה להגן עליהם מהפצצות אוויריות ישירות.
בכל אחד מהאולמות הותקנו שורות רבות של צנטריפוגות – מכשירים מהירים ביותר המסתובבים בקצב של עשרות אלפי סיבובים בדקה, ומאפשרים הפרדה של אורניום מועשר (U-235) מהאורניום הטבעי. על פי הדוחות האחרונים של סבא"א, באולמות פועלות שלוש סדרות מרכזיות של צנטריפוגות: הדגם הוותיק IR-1 ודגמים מתקדמים יותר כמו IR-2m ו -IR-6, בעלי קיבולת העשרה גבוהה פי כמה.
במשך שנים הפעילה איראן באולמות אלו מאות ועד אלפי צנטריפוגות בכל רגע נתון, בהתאם להסכמים או להפרות של הסכמים עם המערב. מאז פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין ב-2018, חידשה טהרן את פעילותה באופן נרחב, כשהיא מתקרבת שוב ליכולת ייצור אורניום מועשר ברמה של 60% ואף מעבר לכך – רמה קרובה לזו הנדרשת לנשק גרעיני.
הקומה העליונה של המתקן, שאינה תת-קרקעית, כוללת את מרכזי הבקרה, מערכות החשמל וההזנה, וכן את מערך השנאים שמספק את האנרגיה לכל המערכת. התקיפה עליה, לפי מקורות מערביים, גרמה להשבתה מיידית של החשמל באחד האולמות המרכזיים. התקיפה המדויקת באחד מארבעת האולמות נועדה ככל הנראה לגרום לנזק ישיר לצנטריפוגות עצמן, דבר שעשוי לעכב את תהליך ההעשרה בשבועות ואף בחודשים.
נכון לעכשיו, איראן טרם מסרה פרטים מלאים על היקף הנזק, אך דיווחים מפי מקורות מודיעיניים ומנתוני לוויין עדכניים מעלים שחלק מהמתקן שותק לחלוטין. גורמים בין לאומיים מעריכים שהתקיפה לא נועדה להשמיד את כל פרויקט הגרעין האיראני, אלא לשמש כתמרור אזהרה – או בלם זמני – לנוכח האצת קצב ההעשרה.
נתנז אינו האתר הגרעיני היחיד של איראן, אך הוא החשוב והמרכזי שבהם. מתקנים נוספים פועלים גם בפורדו (מעמיק מתחת להר ומבוצר עוד יותר), באראק (שבו פותח כור פלוטוניום), ואספהאן שבו עוסקים בעיקר בייצור גז UF6 עבור העשרה. עם זאת, רק בנתנז פועל מערך כה רחב של צנטריפוגות תחת בקרה יחסית של סבא"א – מה שהופך את הפגיעה בו לאירוע דרמטי ומשמעותי בקנה מידה אזורי ובין לאומי.
התקיפה הלילית, שמשתלבת בקו מדיניות תקיפה חשאית של ישראל כלפי תשתיות גרעין ואמל"ח באיראן, מצטרפת לשורת אירועים בשנים האחרונות, כולל מתקפת הסייבר המשמעותית על אותו אתר ב-2020, שנחשבת לאחד המהלכים המבריקים של קהילת המודיעין הישראלית.
למרות הצנזורה התקשורתית באיראן, כלי תקשורת זרים דיווחו על פעילות אינטנסיבית של כוחות הצלה באזור, הפסקות חשמל נרחבות, והזזת ציוד מהמתקן – מה שמחזק את ההנחה שפעולה משמעותית אכן התבצעה.