האם ישראל מדגימה לעולם שהיא מוסרית – או מאיימת על חיזבאללה ומרתיעה אותו? נדמה שאפשרות א' היא הנכונה יותר. חיזבאללה מכור לשנאה ולרצח. מה מפחיד את חיזבאללה יותר משנאה ומרצח? ההבנה שהוא לא הולך להשיג את מטרתו. חיזבאללה לא מפחד מפגיעה באוכלוסייה הלבנונית. כשישראל אומרת: תראו, 4,000 נפגעים ומתוכם מאות פצועים קשה שכמעט מקריסים את בתי החולים בלבנון – היא מזהירה את העולם, את האוכלוסייה האזרחית והלא־מיליטריסטית בלבנון, ואולי גם ארגונים מתחרים לחיזבאללה.
אבל את נסראללה זה באמת לא מעניין. נסראללה מוכן להקריב הרבה מאוד כדי שהגבול עם ישראל ימשיך להיות חיפה בואכה חדרה, כפי שהוא כעת. כדי שיישובי חומה ומגדל יימחקו כלא היו. הדבר היחיד שעשוי היה להרתיע את לבנון מראש היה כיבוש עזה. הדבר היחיד שישבור את חיזבאללה כעת הוא רצועת ביטחון עמוקה בשטחו גם כיום.
הרס עצמי ידוע מראש
י' היתה אישה מוכה מדפוס מוכר, אבל כזה שלוקח קצת יותר זמן לזהות. עשר שנים של אלימות פיזית, כלכלית ומילולית הכריחו אותה לקבל אחריות לחיים מאתגרים לצד בעלה המתעלל. מתחת לאף שלו היא יצאה לעבוד, ופרנסה גם אותו. מתחת לאפו היא גידלה את ילדיה, שהיו גם ילדיו, וידעו היטב מה מתרחש. בצילו היא קשרה קשרים אט־אט, גם מחוץ למעגל ההשפעה שלו, והפכה לישות בפני עצמה. אבל בבית – ובכן, בבית היא המשיכה להיות הילדה הקטנה שמבטלת את עצמה למול הגבר הגדול ששולט ונוהם ומפחיד.
ובכל זאת, עם הזמן י' החלה להבין בינה לבין עצמה שכבר יש לה מספיק כוח, שכל ואפילו כסף כדי להוציא את הבחור מחזקת שכר הדירה שהיא משלמת ולהיות ישות בפני עצמה. לבחור לבד ולהחליט לבד. היא בנתה אסטרטגיה, הכינה מראש חשבון בנק שאליו תופקד משכורתה, נערכה משפטית אחרי שלמדה היטב את החוקים הרלוונטיים – ויום אחד הפתיעה את תחנה המשטרה במענה לשאלון מסוכנות, ואותו עם שוטרים שעמדו על הסף ושלפו אותו משנ"צ.
בבת אחת הבית הפך משדה קרב למקום מבטחים.
בהדרגה, הבעל האלים הפך לאיש מסכן בלי בית. הוא שיחק בקלות את תפקיד המקופח. י', לעומתו, שהתרגלה להיות חלשה וכפופה, התקשתה להסתגל למעמדה החדש כאישה חופשייה ומשוחררת. היא הכינה אסטרטגיה למהלך הפלאי של היציאה מהבור, אך לא לשגרה כאישה בת חורין. רגשות האשמה נגסו בה, ותהליך של רגרסיה גרם לה בוקר אחד לתת לגבר ההרסני את המפתחות למנעול שהוחלף ביום שבו גורש מן הבית.
י' קלקלה במו ידיה את היתרונות המשפטיים, הכלכליים, התודעתיים והמשפחתיים שצברה מול הבעל האלים. כשהוא הרים יד על הילדים, בתוך חודש מהיום שבו קיבל את המפתח לביתה ברחמנות ובחמלה – אף אחד כבר לא האמין לה. הקרדיט שקיבלה מבית המשפט ומהשכנים כשהם גילו שהגבר העדין והנחמד היה בעצם אלים ומתוחכם, נעלם כשהם הבינו שי' החזירה אותו הביתה מרצונה הטוב. עכשיו אף אחד כבר לא קנה את הטענות לאלימות. י' נראתה להם חזקה ומניפולטיבית. הדרך בחזרה אל החופש שלה ושל הילדים, שהיא כבר השיגה בעבר בעמל רב, הפכה שוב ארוכה ומסובכת.
"אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו", כתב אלתרמן, וכנראה התכוון לכך שהיהודים לא צריכים לוותר על חבלי המולדת ההיסטוריים שלהם. בהשאלה, אישה או מדינה שהשקיעה רבות באסטרטגיה לחיים עצמאיים וטובים, צריכה להחזיק מנגנון הרס עצמי מפותח במיוחד כדי לשמוט אותה ולחזור מרצונה לעבדות ולחידלון. למה לא להזדקף ולחתור עוד קצת עד לנקודת הסיום?
מקרה הבוחן השבועי של התקיפה בלבנון מעלה שאלות קשות. בתקשורת העולמית נדהמים מהיכולות הישראליות כפי שנדהמו אולי רק במלחמת ששת הימים. גם באולפני הטלוויזיה תמהים על אי־מינוף הפעולה, תמיהה שמזכירה תגובות ראשוניות שהיו כאן אחרי 7 באוקטובר, כשחשבנו שאם אוכלוסייה עזתית בורחת מרצונה למצרים – יהיה כאן שינוי מעניין.
אבל מה שבאמת מעניין הוא להבין את הנטייה הישראלית ליצור מומנטום ולנוס מפניו.
בית מחוץ לקופסה
"ניצחון מוחלט" הוא אחד האוקסימורונים המגוחכים ביותר שנולדו. "ניצחון" היא מילה פשוטה ויפה, אז אם יש צורך להוסיף לה שם תואר – סימן שמשהו מזויף. ניצחון, כמו כן, הוא מצב שצריך לתחזק. כמו דיאטה. ירדת 20 קילו? מדהים. ניצחת את התאווה, את ההרגלים, את הדפוס השלילי שרדף אותך מילדות.
כדי לחיות במציאות של ניצחון, צריך לשמור עליה. ולכן אין "ניצחון מוחלט". אם יש לך נטייה להרס עצמי, לנצח תחיה על חרבך. אז תנצח ותשמור על הגבול ועל הרתעה ועל פאסון, שיבהיר לפחמימה ולאויב שאינך אסקופה נדרסת. קחי קואוצ'ר שפעמיים ביום יזכיר לך שעד שאחרון חטופייך לא בבית – את לא תשלחי סופגניות לחוטפיהם ולרוצחיהם, ולשכנים שיודעים הכל ושותקים. קחי עורך דין קשוח, שיגן עליך מפני ויתור על עקרונות תומכי כבוד עצמי. כדי שלא תזרקי את המפתחות של הר הבית באופוריה, שנייה אחרי שמיטב בנייך שפכו דם כדי לכבוש אותו ויהודי הארץ והעולם התרגשו מהרגע הנכסף הזה.
