אין גוף ישראלי שאחראי להוביל מים לבתי התושבים בכפר עקב שבצפון ירושלים, תאגיד המים טוען כי אינו מקבל תקציב מספק לתפעול וכי העלויות מוטלות על שאר תושבי ירושלים, ולא ברור אם סוכנות הפליטים אונר"א מעורבת. כך עלה בוועדת המשנה לפיקוח על משק המים, בדיון נוסף שהתקיים אתמול (ראשון) על המחסור במים בכפר עקב. "לא יכול להיות שאספקת המים לשכונה בישראל ב-2024 תהיה יותר גרועה מהמצב בעזה", אמר בפתח הדיון יו"ר הוועדה ח"כ זאב אלקין (הימין הממלכתי).
תושבי כפר עקב, שצמודה לרמאללה אך כלולה בשטחה המוניציפלי של ירושלים מאז 1967, עתרו לבג"ץ בדרישה מהמדינה לאספקת מים סדירה, לאחר שבתחילת יוני פחתה אספקת המים בהדרגה והגיעה ל-12 שעות בשבוע. עוד לפני כן סיפקה חברת המים של רמאללה את המים לבתים במשך שלושה ימים בשבוע בלבד, והתושבים נאלצו לאגור מים במכלים על גגות הבתים.
בהיעדר חברי כנסת נוספים בישיבת הוועדה, ניצל אלקין את ההזדמנות לחקור את נציגי המדינה לגבי מצב אספקת המים בכפר עקב, תוך הדגשת הצורך במימוש הריבונות הישראלית בשכונה.
יו"ר המועצה ומנכ"ל רשות המים, יחזקאל ליפשיץ, אמר כי בעקבות עתירה שהוגשה בעבר, תאגיד המים של ירושלים 'הגיחון' מספק את המים לכניסה לשכונה ומשם נמשכים המים בצינורות לתוך השכונה. הוא הוסיף כי אין מי שלוקח אחריות על צינורות המים בשכונה עצמה.
צרכני המים בירושלים משלמים על המחדל
אלקין העלה את נושא התשלום בעבור המים. סמנכ"ל הגיחון, האחראית על אספקת המים בירושלים, דני גומבוש, השיב כי החברה מקבלת 6 מיליון ש"ח בשנה ממשרד האוצר, ומזרימה 3.5 מיליון קוב בשנה לאזור מחנה שועפאט. סגנית יועמ"ש רשות המים, עו"ד תהל ברנדס, דייקה את הדברים וציינה כי הכסף ממשרד האוצר אינו בעבור המים אלא לאבטחה ולפעילות החברה באזור. "ניסינו לבצע רישום תושבים לתשלום, אבל רק 112 משפחות נרשמו. המודל לא צלח והייתה גבייה אפסית", אמרה.
מנכ"ל הגיחון, חיים גבאי, אמר כי עלויות התפעול עד השכונה הן על חשבון תושבי ירושלים, וכי השיפוי לא מספיק. אלקין הגיב כי המשמעות של מה שנאמר היא שצרכני המים משלמים על כך דרך מחיר המים.
בנקודה זו עבר הדיון לסוגיית הטיפול בצנרת המים. הדוברים היו חלוקים בדעתם אם אונר"א מעורבת בטיפול בצנרת. רשות המים וחברת "הגיחון" הכחישו מעורבות של אונר"א, ומנגד אמר יוסי מימון, נציג המטה לביטחון לאומי, כי אונר"א מטפלת בצנרת באופן נקודתי ולפי דרישה.
"המדינה חייבת לדאוג לשכונה הזו שלה, 80 אלף תושבים זה עיר גדולה בישראל"
הדיון בסוגיית אספקת המים בכפר עקב התמקד בסוגיית הריבונות הישראלית בשכונה. ליפשיץ התייחס למצב בכפר ואמר: "אני לא יודע אם מישהו יודע להגיד מה המצב בכפר עקב. ביקשנו מהגיחון להיכנס לשכונה ולראות מה המצב, אני מקווה שזה אפשרי. ודאי שמצב כזה הוא לא סביר. לא רוצים להמשיך עם זה".
ליפשיץ הוסיף כי מדובר ב"No man’s land". בטווח הקצר רשות המים יכולה להגדיל את כמות המים שמגיעה לחיבור בכ-5,000 קוב ביום, שיימכרו לחברת המים של רמאללה. אלקין ביקש להתנות זאת בכך שלפחות חלק מהתוספת יופנה ישירות לכפר עקב ואמר: "הזכות למים היא בסיסית ועל זה אי אפשר לוותר, ולכן זה לא רלוונטי שזה שטח הפקר. זה לא הגיוני שאף אחד לא מעלה על דעתו לדרוש תנאים ברורים לאספקת מים לכפר עקב. המדינה חייבת לדאוג לשכונה הזו שלה, 80 אלף תושבים זה עיר גדולה בישראל שמספקים לה מים. יותר גרוע מעזה. זה לא הגיוני", אמר.
קצין מטה המים במנהל האזרחי, רועי אסייג, אמר כי הרשות לא רואה בתושבי כפר עקב צרכן מיוחד, אלא מתייחסת אליהם כמו לכל תושבי רמאללה ומספקת להם מים באותו הסדר. לדבריו, הסכמי אוסלו קבעו חובה לספק 33 מיליון קוב בשנה, והיום ישראל מספקת כבר 85 מיליון קוב לכלל הרשות הפלסטינית, וכל תוספת הופכת להיות חובה ונכנסת כפרוטוקול להסכם.
אלקין הזכיר שחוק יסוד ירושלים קובע שאסור לשום ישות אחרת שהיא לא המדינה לפעול בעיר, ושחוק המים מחייב לספק מים לכל אזרח, ושאל איך המערכת חיה בשלום עם מנגנון שמנוגד לחוק. עו"ד ברנדס השיבה כי מבחינה משפטית התשובה תלויה בכמות, וכי הסטנדרט הוא נגישות מינימלית למים. היא הוסיפה כי הגיחון צריך לתת תמונת מצב של מה שקורה בשכונה, ואז ניתן יהיה לדעת אם יש נגישות מינימלית.
לאור תשובות נציגי המדינה, עיריית ירושלים ורשות המים דרש אלקין מענה בכתב לכל השאלות שהציג עד ה-1 בספטמבר.
