העונה החדשה של "חתונה ממבט שני" נפתחה אמש (שני) בערוץ 12 עם פרק הבכורה שהצליח לתפוס אותי כבר בדקות הראשונות. שני זוגות נפגשו לראשונה מתחת לחופה בריזורט קסום ורומנטי בתאילנד, הרחק מהבית, מהילדים, מהשגרה ומהעבודה. בעוד בני המשפחה ויקיריהם צפו ברגע המרגש של החופה בשידור חי מביתם בישראל, וקיבלו טעימה מהשידוך שנבחר להוריהם.
בפרק הראשון זכינו להכיר שני זוגות שהדינמיקות ביניהם לא יכלו להיות שונות יותר – מצד אחד חיבור מיידי, ומצד שני זהירות, ריחוק וחיוך שמסתיר יותר ממה שהוא מגלה.
נתחיל בזוג הראשון – התחלה טובה לעונה חדשה. ירדן שלומי, בת 38 מקרית מוצקין, גרושה עם שלושה ילדים, עורכת דין לענייני משפחה, ושרון שואן, בן 56 מעפולה, גונדר בדימוס ומרצה. מהרגע שהם נפגשו, אפשר היה לראות את הברק בעיניים. האנרגיה ביניהם זרמה בטבעיות – כזו שמצלמים באותם קליפים פרסומיים של "אהבה ממבט ראשון" שמנסים למכור לנו רומנטיקה מושלמת. אבל מהניסיון שלי (ושל כולנו כצופים אדוקים של הפורמט הזה), חיבורים שמתחילים בלהט כזה עלולים גם להישרף באותה מהירות.
החתן, גבר שעבר לא מעט בחייו, נושא על כתפיו סיפור חיים קורע לב. מותה של בתו בגיל 17 ממחלת הסרטן הותיר בו חותם עמוק וגם הפך אותו למי שהוא היום. הוא נראה גבר בגבר ומציג את עצמו כמי ש"מסתדר לבד", אבל מבעד למילים, קל לראות את הכמיהה האמיתית לחום, לאינטימיות, לאהבה אמיתית.
אי אפשר להתעלם מהח' והע' שלו – מיד הבחינו הילדים של ירדן כשקרא בפניה את הצהרת המחויבות בחופה. ככה שלפו בתמימות, בלי עניין של פוליטיקלי קורקט או רגע שההפקה יכלה לבחור להשאיר על רפת חדר העריכה. נקרא לזה חטא היוהרה, כפי שסיכם החתן את משחק הסנוקר הראשון שלהם יחד.
הכלה, ירדן שלומי, היא בדיוק הטיפוס שיכולה לתת לו את המעטפת הזו – רכה, עוטפת, משדרת רצון לחבק את העולם כולו. על פניו, שילוב מושלם. גם חזותית ופיזיולוגית נרשמה התאמה מושלמת – שניהם אהבו את מה שראו. נראה כי אחרי העונה הקודמת שלא צלח אף זיווג, החליטו הפעם הפסיכולוגים לענות בדיוק על הציפיות והבקשות של כל אחד מהמשתתפים. ירדן אוהבת אותם גברים חסונים, שריריים, מסוקסים, וזה בדיוק מה שהיא קיבלה בשרון.
חתונה ממבט שני, ערוץ 12. קרדיט: קשת 12 (צילום :קשת 12)
הזוג השני היה סיפור אחר לגמרי. הילה עמיחי, בת 43 מנירים, גרושה ואם לשניים משתי מערכות יחסים, רופאה מרדימה במקצועה. החתן החתיך, מתן גל, בן 45 מקיבוץ העוגן, גרוש ואב לשתיים, יזם קולינרי שלא היה בזוגיות כבר שמונה שנים. כאן לא היה ניצוץ מיידי, אלא יותר זהירות, מבוכה ואיזשהו משחק של "נחכה ונראה".
היא התלהבה במיוחד מהמראה של החתן – זה היה ברור, למרות שנראתה מאופקת וסגורה בחופה. אבל מתן נראה פחות מרוגש. חיוך קטן, הרבה מבוכה ובלבול ומחשבות של "למה לעזאזל נכנסתי", ומבטים שלא שידרו אושר גדול. מיד אחרי החופה, כשהשניים ברגע אינטימי ברכב אוחזים ידיים בשביל עדשת המצלמה, אז הגיעה ההצהרה הכנה אך הכואבת: "ההורים שלי היו אומרים שאת לא הטייפקסט שלי". הוא גם הסביר כי הטייפקסט שלו הוא בלונדינית עם עיניים בהירות.
אוץ'! עוד לא התחיל הערב וכבר הוא פוצץ לה את כל הבלון. זה הדבר האחרון שאומרים לאישה רגע אחרי החופה, כדי להכניס אותה לתסביכים שהיא לא הטעם שלו. זו גם אמירה שיכולה להיתפס כרדודה, במיוחד כשאתה נמצא בפורמט שמבוסס על פתיחות וקבלה של מי שנמצא מולך, ולא על תבניות חיצוניות. אולי זו גם הסיבה שחלפו שמונה שנים מאז שהיה בזוגיות – כשהלב נעול בתוך צ'ק ליסט, טייפקסטים וקלישאות, קשה לתת לאהבה אמיתית להיכנס.
היא, מצידה, מגיעה עם עבר זוגי לא פשוט – כבר חוותה שתי מערכות יחסים משמעותיות, כך שבעצם זו הפעם השלישית שהיא נכנסת למערכת יחסים רצינית, פרק ג' בחייה. והאמת? זה דווקא יכול להיות יתרון. אנשים בפרק ג' כבר יודעים הרבה יותר טוב מה הם רוצים, מה הם לא מוכנים לקבל, ואיפה אפשר להתגמש.
אבל החידוש האמיתי בעונת "פרק ב'" הוא לא בסיפורי האהבה, אלא ברקע שהם מביאים איתם – ילדים, בתים נפרדים, שגרות יומיומיות, והמורכבות של חיבור שתי משפחות קיימות. זה לא כמו בחתונה ממבט ראשון עם רווקים, שבה מספיק להדליק ניצוץ בין שני אנשים. כאן יש עוד מערך שלם של אנשים שצריכים "לאשר" את הקשר – הילדים. כשיש ילדים בתמונה, זה כבר לא רק עניין של מה ההורים רוצים או מה החברים אומרים. אם הילדים לא מקבלים את האדם החדש בחייהם, הסיכוי לקשר יציב קטן משמעותית.
החתונה בתאילנד, רחוק מהמשפחות והילדים, היא פתרון יצירתי שנותן לזוגות שבועות ראשונים של שקט ובועה רומנטית כדי להתמקד רק בהם. אבל הבועה הזו תתפוצץ ברגע שהם ינחתו בארץ. אז תעלה השאלה הקשה – מי עובר דירה? מי מוכן לשנות את שגרת חייו כדי לחיות קרוב? ואולי בכלל יבחרו לחיות ב"שני בתים" לאורך זמן? גם זה קיים היום. כידוע, בפרק ב' עניין המגורים משחק תפקיד משמעותי בקשר. אם הזוג לא מאותו אזור, זה סופר מורכב כשיש ילדים שנמצאים במסגרות לימודיות.
כאן מגיע ההבדל המשמעותי בין פרק א' לפרק ב' – האהבה כבר לא מסתובבת סביב לחץ של שעון ביולוגי, ילדים עתידיים, או רכוש משותף שצריך לייצר מאפס. הזוגות כאן מחפשים פרטנר לחיים, מי שייטיב איתם את ההווה. זה מצד אחד משחרר מלחצים, ומצד שני הופך את כל העסק להרבה יותר אמיתי, כי אם אין מחויבות חיצונית, אתה נשאר רק אם באמת טוב לך, רק אם באמת יש אהבה.
בסופו של ערב, ראינו שני זוגות עם ח' וע' וטייפקסטים רדודים – אחד שזרם והדליק אותנו, ואחד שהשאיר אותנו עם סימן שאלה גדול. ובכל זאת, הפורמט של "חתונה ממבט שני" נראה מבטיח, מרענן ואמיץ. עכשיו נותר לראות האם מה שמתחיל טוב באמת ימשיך להיות טוב, או שכמו לא מעט אהבות טלוויזיוניות, גם זה יישאר בגדר סיפור יפה רק על המסך.
