בוועידת הפסגה של נאט"ו שנערכה ב-12 ביולי בוושינגטון, איימה טורקיה לנקוט צעדים כדי למנוע מישראל כל שיתוף פעולה עם הברית. הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן הצהיר כי "עד שיושג שלום מקיף ובר-קיימא בפלסטין, ניסיונות לשיתוף פעולה עם ישראל במסגרת נאט"ו לא יאושרו על ידי טורקיה".
זו אינה הפעם הראשונה שאנקרה מאיימת על ביטחון נאט"ו ועל יכולת הפעולה המשותפת של הברית. בין השנים 2022-2023, חסמה טורקיה את הקונצנזוס בין חברות נאט"ו בנוגע להרחבת הברית לפינלנד ושבדיה. החלטה זו לא נבעה ממכשולים בירוקרטיים או פרוצדורליים, אלא הייתה פשוט עניין של ניצול חברותה של טורקיה בנאט"ו על ידי ארדואן, במטרה לאלץ את ארצות הברית לאשר מכירת מטוסי קרב F-16 לטורקיה. ללא מציאת דרך להשיג זאת, ארדואן החזיק את נאט"ו כבת ערובה כדי להשיג את מבוקשו. והתכסיס עבד – בתמורה לאישור בקשתה של שבדיה, אישרה ארה"ב את מכירת מטוסי ה-F-16 בינואר 2024.
פעולותיו של ארדואן בנוגע להרחבת נאט"ו היו קשורות ישירות להחלטה קודמת. בשנת 2019, למרות התנגדויות נרחבות מצד חברות נאט"ו, המשיך ארדואן ברכישת מערכת ההגנה האווירית הרוסית S-400, דבר שהוביל לסנקציות אמריקאיות. מערכת זו, בידי מדינה המפעילה את מטוס הקרב F-35, הייתה עלולה לסכן את הביטחון המבצעי של מטוס הקרב F-35 ואת יכולת החמקנות שלו, תוך שיתוף מידע רגיש על המטוס עם הרשויות הרוסיות. לפיכך, נשללה מטורקיה היכולת לרכוש מטוסי F-35, והיא חיפשה את החלופה הטובה ביותר, מטוסי F-16, כדי לשדרג את חיל האוויר שלה. זו הייתה בחירתה של אנקרה. איש לא אילץ את ארדואן לרכוש יכולת הגנתית מיריבה של נאט"ו.
סוגיית ה-S-400 נותרה בלתי פתורה. כאשר נשאל מדי פעם אם ישנה את דעתו ואולי יוותר על מערכות ה-S-400, ארדואן משיב ללא התנצלות כי "זה עניין סגור". האתגר עבור נאט"ו, מלבד ההתמודדות עם חברה בעייתית, הוא הרבה יותר גדול: עכשיו שמדינה חברה גילתה שהיא יכולה להחזיק את הברית כבת ערובה, האם היא תמשיך להשתמש בטקטיקה זו?
טורקיה משתמשת באותן טקטיקות בניסיונה למנוע את שיתוף הפעולה של נאט"ו עם ישראל. היחסים הדו-צדדיים בין טורקיה לישראל תחת ארדואן היו כמו רכבת הרים, בהתאם לצרכיו העסקיים של הרגע. בין השנים 2010-2022, ארדואן בדרך כלל פגע ביחסים הדו-צדדיים החזקים היסטורית של אנקרה עם ישראל, ללא סיבה אחרת מלבד העדפותיו האידיאולוגיות האישיות. לאחרונה, עם זאת, לפני פלישת חמאס ב-7 באוקטובר ותגובת ישראל, הוא חיזר אחרי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
עבור ארדואן, תמיכה בחמאס חשובה יותר מאשר שמירה על קשריה האסטרטגיים של טורקיה עם ישראל. החל משנת 2011, הזמין ארדואן את חמאס להקים נוכחות בטורקיה. מאז 7 באוקטובר, ארדואן עמד לעיתים קרובות ובפומבי לצד חמאס. ביולי 2024, הוא איים לפלוש לישראל, האשים אותה בשאיפות טריטוריאליות על אדמת טורקיה, וטען כי חמאס הוא החיץ היחיד המונע זאת מלקרות. בעקבות חיסולו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, הכריז ארדואן על יום אבל לאומי.
השקפת העולם האסלאמיסטית של ארדואן, האנטישמית והאנטי-ישראלית עמוקות, מעצבת את פעולות מדינתו. טורקיה היא המדינה היחידה בנאט"ו שתומכת בחמאס, ארגון המוגדר כארגון טרור על פי חוקי ארה"ב, האיחוד האירופי וקנדה.
לחברות אחרות בנאט"ו יש הסתייגויות לגבי הפעולות הישראליות בעזה. ספרד, לדוגמה, התנגדה לטקטיקה הישראלית ומאשימה את ישראל בפגיעה מכוונת באזרחים פלסטינים. אך אף חברה בנאט"ו מלבד טורקיה אינה תומכת באופן פעיל בחמאס.
ישראל היא שותפת ביטחון חיונית של נאט"ו, במיוחד בתחומי לוחמה בטרור, שיתוף מודיעין ושיתוף פעולה ימי בים התיכון. ישראל גם משתפת טכנולוגיה צבאית, למשל בנושא בינה מלאכותית, עם הוועדה הצבאית של נאט"ו. חוסר יכולתה לתאם פעילויות עם נאט"ו ולהשתתף בתרגילים צבאיים משותפים יפגע במוכנות נאט"ו, במוכנות ובלכידות.
בעקבות איומו של ארדואן לפלוש לישראל, שר החוץ הישראלי ישראל כץ קרא לנאט"ו לגרש את אנקרה מהברית. על פי כללי הארגון הנוכחיים, אין אמצעים לגרש חברה. עם זאת, אין להתעלם מהצהרות ומפעולות טורקיות. טורקיה יכולה וצריכה לשלם מחיר על מאמציה להשתמש בחברותה בנאט"ו בדרכים הפוגעות בערכי הליבה ובביטחון הקולקטיבי של חבריה, במיוחד לאור האתגרים מרוסיה ואיראן. גינוי פומבי של טורקיה על ידי בעלות בריתה בנאט"ו יהיה התחלה.
לפי ד"ר חי כהן, טורקיה מוטרדת בשני דברים מרכזים ביחסים מול ישראל: הראשון הוא הפעילות הישראלית מול הדרוזים בדרום סוריה ובניית אזור החיץ הישראלי בין רמת הגולן לדמשק, שייבנה כאוטונומיה דרוזית. העניין השני הוא הצד המזרחי של הים התיכון בדגש על היחסים של ישראל מול קפריסין והתעבורה של מערכות הגז והשייט.
מכאן בדיוק נכנס שיתוף הפעולה בין ישראל לרוסיה. ישראל מנסה כעת, לדברי ד"ר חי כהן, למנוע את יציאת הרוסים מסוריה ובכך ישראל מגבילה את החדירה הטורקית לסוריה ולמזרח הים התיכון.
