התחקיר ששודר אמש (שבת) בערוץ 12 על יוסי שלי, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה והמקורב ביותר לבנימין נתניהו, איננו רק עוד סיפור אישי. הוא כתם ענק על דגל המדינה. הוא תזכורת למה שקורה כשמינויי מקורבים לשרה נתניהו מלקקי הפינכה שלה, גוברים על יושרה, על מקצועיות ועל טובת המדינה.
מה שמדהים בכל פעם מחדש הוא לא ששלי מצליח להסתבך שוב ושוב, אלא שהוא מצליח להמשיך להתקדם בסולם ההיררכי בממשלה, למרות ההסתבכויות. הקריירה שלו רצופה חשדות, חקירות, עדויות ופרשיות מביכות מיניות: בדואר, בעיריית באר שבע, במינויו לליכוד כשהפך למנכ"ל משרד ראש הממשלה ולשגריר בברזיל ובאיחוד האמירויות. ולמרות הכל, נתניהו ממשיך להציף אותו במחמאות, כאילו היה דמות מופת.
הדבר הבולט שעולה מהתחקיר זה לא רק האישיות הבעייתית של יוסי שלי, אלא הקשר הקרוב לשרה נתניהו כשסידר לה ולפקידה שלה משרד במקום הכי רגיש במדינה, האקווריום של לשכת ראש הממשלה מבלי שיש לה סיווג בטחוני כנדרש. מה שמלמד כי לא נדרש שום כישורים לתפקידים בכירים בממשלה, מספיק להתחנף, לקנות את המתנה הנכונה, או ללקק לשרה וככה מטפסים גבוה בסולם הקריירה עד לתפקידי מפתח במדינה. זו השיטה אצל נתניהו – הקרבה לשרה חשובה יותר מכל כישרון, מכל ערך, מכל מחויבות לציבור.
נתניהו רוצה בסביבותיו קופת שרצים כדי שיוכל לשלוט בהם. זה נראה כאילו הוא בוחר בפינצטה את המפוקפקים ביותר כי ככל שהם חשודים יותר, מושחתים יותר, חלשים יותר מוסרית זו לא מקריות, זו אסטרטגיה. נאמנות עיוורת לו ולרעייתו הופכת חשובה פי כמה מכל נאמנות למדינת ישראל.
ואני חושבת שעליתי על האסטרטגיה. זה לא מקרי – נתניהו לא בוחר אותם ואז מגלה כי מדובר באנשים מפוקפקים, זו בחירה מודעת. כשהוא מקיף את עצמו באנשים עם חשדות חמורים בהרבה משלו, כדי שכתבי האישום נגדו – סיגרים ושמפניות, וטובות הנאה – יתגמדו ויראו פתאום שוליים, כמעט לא משמעותיים. נתניהו מקטין את חומרת החשדות נגדו על ידי ניפוח החטאים של סביבתו.
שגריר מביך ועדויות מיניות מטלטלות
נחזור ליוסי שלי. התנהלותו כשגריר באיחוד האמירויות הייתה קו פרשת מים מביך במיוחד. דיווחים על מועדונים מפוקפקים, זונות, עימותים עם מאבטחים, כל מה ששגריר אמור להיות ההיפך הגמור ממנו. עד כדי כך שהאמירותיים עצמם, מדינה שחתמה איתנו על הסכמי אברהם ומנסה להציג נורמליזציה, נדהמו. לפי עדויות שהגיעו ממקורבים, השגריר האמירותי אמר לעוזריו בערבית צחה אחרי פגישה עם שלי: "למה עשינו שלום עם המטומטמים האלה?"
המשפט הזה צריך להרעיד כל אזרח ישראלי. אלה האנשים שמייצגים אותנו בעולם. זו התמונה שראש הממשלה שלנו בוחר לשדר. אין פלא שהאנטישמיות בעולם גואה, אין פלא שהדיפלומטיה הישראלית קורסת. כשאתה שולח לאומות העולם נציגים לא ראויים בלשון המעטה, הם לא רואים מדינה – הם רואים קומבינה והנאות אישיות.
וזה לא נגמר שם. עדויות מביכות ממשיכות לצוף. אישה ברזילאית טענה כי קיבלה ממנו שיחת וידאו מפתיעה שבה הופיע מזיע, מלוכלך, שוכב במיטה ומתנהג בצורה מבזה ודוחה. תרשו לי רגע להקיא ולבלוע את זה בחזרה כי אני חייבת לאסוף את עצמי להמשך יום עבודה. הנושא שחוזר שוב ושוב בהתנהלותו, אובססיה סביב זונות לכאורה, הופך אותו לדמות נלעגת ולאדם דוחה. דיפלומט? ייצוג המדינה? קשה לחשוב על מינוי מביך יותר.
חיבוק הדוב של נתניהו ותמצית הביביזם
אז למה נתניהו ממשיך לחבק אותו? התשובה פשוטה: כי יוסי שלי כנראה יודע יותר מדי. ככל הנראה הוא מכיר מקרוב את פרטי "ארגון הפשע", כלשון המבקרים, של השנים המושחתות ביותר בסביבת נתניהו. ולכן, במקום להרחיק אותו מחבקים אותו בחיבוק דוב, מגנים עליו, מסדרים לו תפקידים. אם לא בבואנוס איירס, אז בלשכה. אם לא בלשכה, אז אמירויות. ואם לא שם, ימצאו לו עוד ג'וב מרופד כדי "לנצל את כישרונותיו".
ככה זה עובד בלשכת נתניהו. זו לא סתם מינויי מקורבים, זו שיטה. ככל שאתה יותר מפוקפק, יותר נאמן, יותר שומר סודות, כך גדלים הסיכויים שתישלח לייצג את מדינת ישראל. זו תמצית הביביזם: מקורבים בלתי ראויים בתפקידי מפתח, נאמנות עיוורת למשפחה לפני נאמנות למדינה, ושיטה שלמה שמתגמלת רק לפי הקרבה לשליט. סליחה, בואו נדייק – הקרבה לאישתו של השליט.
התחקיר על יוסי שלי מעורר בחילה. לא רק בגלל האיש עצמו, אלא בגלל מה שהוא מסמל: תרבות פוליטית קלוקלת, שמתגמלת עבריינים ומפוקפקים, בעוד האנשים הישרים והמסורים – החיילים, המילואימניקים, המורים, הרופאים – נשארים מאחור.
למה לנו, אזרחי ישראל, שחיים כאן, משלמים מיסים יקרים, מתגייסים, מתנדבים ותורמים למען המדינה את הנשמה שלנו, למה לנו מגיעה הנהגה עלובה כל כך? למה לעם כל כך נפלא, לעם שהוליד דור צעיר מדהים שנותן את כולו למדינה, מגיעה הנהגה של כלומניקים?
איך מתוך מדינה, עם כל כך הרבה אנשים איכותיים – יוצאים דמויות כמו יוסי שלי? והוא רק דוגמה לתופעה רחבה יותר בסביבת נתניהו שכולם או מושחתים, או חשודים בעבריות או כבר עבריינים עם כתבי אישום, בהם אריה דרעי, מאיר גולן, טלי גוטליב, יונתן אוריך, חנוך מילביצקי, וכמובן נתניהו עצמו.
ישראל מופקרת בידי חדלי אישים. יוסי שלי הוא לא חריג – הוא עוד פרק בספר עב הכרס של שחיתות, הטרדות מיניות, מינויים מפוקפקים ושלטון שהפך לחצר פרטית. מה שהיה פעם הליכוד של בגין ושמיר – צניעות, ממלכתיות, יושרה – נעלם. במקומו קיבלנו ארגון פשע עם חליפות של קן הקוקייה שבו עבריינים, קומבינטורים ובעלי חשדות חמורים הם פני המדינה.
