יפתח רמון: "הרבה פעמים אנשים הבינו מי אני והתחילו לבכות"

בין פרחי הפטוניות, העציצים והסוסים במשתלה המשפחתית, יפתח רמון מרגיש הכי קרוב לעצמו. "וולקאם, זה המשרד שלי כמו שאתה רואה, משתלה משפחתית. אני מאוד אוהב את כל הירוק, יש פה איזה קסם כזה שמחזיר אותי לעצמי ומסדר את המחשבות. תראה אני כבר מחייך, אני לא יכול לא לחייך פה". ליד הסוסים טורו וסטטיק במשתלת הגן הקסום הוא אומר: "זה גן עדן, זה עדיין גן עדן".

אז זה המקום שמגיעים אליו כשצריך לנוח מהמירוץ של החיים ושל המיליון?

"לנוח לא הייתי אומר, כאן עובדים די קשה האמת".

אם היית צמח, איזה צמח היית?

"יש צמחים שהם שורדים, לא משנה מה תעשה להם. נראה לי שאני יכול להתחבר לזה. יש משהו ברומנטיקה של פרחים – יש לי קעקוע של ורד על היד".

זה גם יתרון מאוד מאוד גדול, כי לך תמיד יש פרחים בשלוף להביא למישהי.

"תמיד, רוצה לראות? איך אני אוהב להראות".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"מישהי שאלה במשתלה איפה יפתח"

כשהוא לא רץ למיליון או עסוק עם קרן רמון, שאליה עוד נגיע, יפתח עובד במשתלה עם בני הדודים שלו אמיתי ועומרי. "אחרי שרונה חזרה עם הילדים מארצות הברית, אחרי התאונה של אילן, הם התגוררו אצלנו בבית", מספר אמיתי. ויפתח נזכר: "שני אלה קיבלו אותנו 'אמריקקים' מה שנקרא ועשו מאיתנו ישראלים. זו המשפחה שלי, החברים הכי טובים שלי ובמקרה אני גם עובד איתם, אצלם, הם הבוסים".

נראה לי שעכשיו זה מקדם מכירות לא רע שהוא עובד כאן, לא? תור ארוך ביום שישי?

עומרי: "כבר הייתה פה מישהי אתמול ושאלה אותי אם יפתח פה אבל לא נראה לי שהיא רצתה עזרה בצמחים". ואמיתי מוסיף: "היא רצתה 'משלוח מיוחד', כמו שאומרים". יפתח מספר: "שנייה אחרי שהחפיצו אותי אני אגיד ברצינות – אני גר בתל אביב, ממש במרכז העיר, ואני מאוד אוהב את תל אביב אבל אני חייב את האיזון הזה של הירוק והטבע ושטחים פתוחים". אמיתי מסכים ומשתף: "הוא שולח לי הודעה – 'אתה במשתלה? טוב אני חייב לבוא'. 'מה קרה?' 'אני חייב לבוא, פשוט חייב לבוא'. ואז זו הפינה שלנו פשוט לדבר על החיים ולקבל את האנרגיות האלה של שלוות הנפש".

חוץ מהמשתלה, יפתח מרגיש הכי בנוח גם בחוף הים ביפו, קרוב לבית האחרון שבו התגורר עם משפחתו – שני אחיו ואימו רונה – לפני שאימו נפטרה לפני שש שנים. כשטלפון על סט הצילומים מצלצל, הוא מספר: "יש הרבה אנשים שאני משתיק את הטלפון ואומר 'בסדר, אני אחזור אליהם'. יש כמה אנשים בודדים שלא משנה מתי הם יתקשרו אני אענה להם – האחים שלי טל ונועה. אנחנו יודעים איך להיות שם אחד בשביל השנייה כמו שאף אחד אחר לא יודע, בשבילנו: תחשוב כמה עברנו יחד".

ואין ישראלי שלא יודע מה הם עברו: שרשרת אירועים טרגית הפכה את משפחת רמון לסמל לאומי. האב אילן רמון נהרג באסון התרסקות הקולומביה ב-2003. שש שנים לאחר מכן נהרג אסף, הבן הבכור במשפחת רמון, בהתרסקות מטוס F16 שלושה חודשים אחרי שסיים קורס טיס. ב-2018, שש שנים אחרי, מתה מסרטן אם המשפחה רונה רמון – מי שלאורך כל חייה, על אף הכאב, בחרה בחיים ותיעלה את הטרגדיה הפרטית שלה לתרומה יוצאת דופן לחברה הישראלית.

"הבן של – אבל גם יפתח"

הקפדת המון שנים לא להיחשף.

"כשאבא שלי נהרג הייתי בן 9, כשאסף נהרג הייתי בן 16. החיים אולי קצת הרגילו אותי שכשיש עליי תשומת לב זה אולי במקום שבו אני דווקא הכי רוצה את השקט שלי. היו באים אליי ואומרים לי 'רגע, אתה מוכר לי מאיפשהו' – עכשיו לך תסביר שאתה בן של אילן ורונה רמון ז"ל ואח של אסף רמון ז"ל – קשה להפיל את הפצצה הזו, בסדר? זה כבד. יצאו לי הרבה מקרים שאנשים הבינו מי אני והתחילו לבכות ואז אני צריך להחזיק את זה. היום אני במקום אחר, זה לא שהאסונות האלה לא קיימים והולכים איתי, הם יושבים פה לצידי, הולכים איתי יום-יום. נכון, אני הבן של, אבל אני גם יפתח ויש בי הרבה מעבר לאסונות המשפחתיים שקרו לי".

מהימנעות מוחלטת מחשיפה הלכת עכשיו לאקסטרים, למקום שיש בו הכי הרבה מצלמות.

"כן, עכשיו בא לי לשים באמת את תשומת הלב על כל הדברים היפים שכן יצאו מכל הדברים הקשים. מאוד מאוד ייחלתי לעצמי שהמרוץ למיליון יהיה בדיוק החוויה המתקנת הזו".

המרוץ למיליון היה גם חלום של אימא שלך.

"כן, שלי ושל אימא שלי".

כן? דיברתם על זה שתלכו ביחד?

"כן, בטח. נראה לי שלרוץ עם אימא שלי את התוכנית הזו זה היה יכול להיות טוב. כמו שאני אוהב לטייל גם היא אהבה לטייל מאוד, ואם אני אוהב אתגרים אנחנו מאוד דומים בהרבה דברים".

אז בהרבה מובנים ההחלטה לעשות את זה קשורה גם באיזה רצון להגשים את החלום שלה?

"כן, לגמרי".

חיי הרווקות והגורל שהשתנה

את החלום של רונה הוא מגשים עם סהר, חברו הטוב מהצבא שהפך גם לשותף בדירת הרווקים שלהם בתל אביב. "פה אתם מגיעים לממלכה הקטנה שלי – האהבה הכי גדולה שלי הם כל הצמחים פה שארגנתי, יש פה גם כדורי ג'אגלינג וגם דברים קצת יותר משפחתיים".

איך נראים חיי רווקות בתל אביב?

סהר: "אתה צריך להתחיל הכי הכי מהר ולאט לאט להגביר".

יפתח: (צוחק) "בדיוק כמו במירוץ. מקרר ריק, אתה בקושי בבית."

סהר: "לא, יש אורז. היינו במירוץ, עכשיו אנחנו בהישרדות".

איך הכרתם?

יפתח: "אוגוסט 2012, שנינו התגייסנו לצנחנים, התקבלנו לסיירת צנחנים. נכנסנו לאותו הצוות. הצטלבו המבטים, לא הייתה איזו אהבה ממבט ראשון, בוא".

סהר: "ממבט שני".

יפתח: "לקח זמן עד שיצאנו קצת בסופ"שים, הכרנו קצת יותר לעומק והתחברנו כחברים".

סהר: "לפני הצבא לא ידעתי מי זה יפתח. אני זוכר שהגענו לצוות ואחרי שבוע-שבועיים מישהו אמר לי משהו. ונזכרתי אתמול – האם אי פעם שאלתי אותך על המשפחה?"

יפתח: "לקח הרבה זמן".

סהר: "אני זוכר שאנשים אמרו 'מה, אתה לא שואל?' ואמרתי שאני לא שואל"

למה בעצם?

סהר: "כי אני מרגיש שזה לא המקום שלי לשאול. אם יש משהו שהוא רוצה לספר, תספר לי".

בטוויסט המוזר של החיים, יפתח וסהר בכלל לא היו אמורים להכיר אחד את השני. השירות ביחידה קרבית לא היה מובן מאליו במשפחה שאיבדה כל כך הרבה. "בגיל 16 הולכים לעשות צו ראשון וישר אחרי הצו הראשון שלי קיבלתי זימון לטיס. הגעתי הביתה והרגשתי את זה, אני מרגיש את התחושה הזו גם עכשיו – היא (אימא) כעסה, אני ראיתי את המכתב פתוח כבר ושאלתי 'מה, זה מכתב בשבילי?', היא פתחה אותו".

מתומך לחימה ללוחם: "מצאנו פתרון"

"אני די הבנתי כבר מה קורה – לא הייתי צריך לקבל את הזימון הזה לטיס, בטח לא שנייה אחרי: כשאסף נהרג הייתי בן 16", הוא מוסיף ונזכר. "אימא שלי ידעה שהייתי רוצה לעשות את זה והיא בטח שלא רצתה למנוע ממני גם משהו שאני רוצה אבל היא לא יכלה שאני אלך לטייס, זה כבר היה יותר מדי, די. אמרתי לה 'הכול טוב, אני לא אלך, לא רוצה ללכת גם', ניסיתי לעדן את זה ככה כדי שהיא תרגיש יותר בנוח עם עצמה – ולא הלכתי לקרבי, ובטח לא הלכתי לטיס. התגייסתי לתפקיד שחשבו שהוא הכי יתאים לי, תומך לחימה".

"אבל אז ראיתי את הלוחמים ואת אחוות הלוחמים הזו ואמרתי 'די, אני חייב להיות חלק מזה'. היא ראתה את זה עליי ומצאנו יופי של פתרון – יש זכות וטו להורה שכול, שאם הוא לא רוצה שהבן שלו ישרת באותו רגע בתפקיד קרבי, אז הוא יכול להוציא אותו מזה באותו רגע, לא משנה איפה הוא משרת. אמרתי לה 'אז במילא הכוח בידיים שלך". זה הרגיע אותה וזה מה שעשינו. הלכתי לגיבוש צנחנים יומיים אחרי זה – התקבלתי לסיירת, עשיתי מסלול, יצאתי לפיקוד, הייתי מפקד יותר משנה. אחרי זה הייתי קצין ניווט, אפילו נשארתי כמה חודשים בקבע. היה לי שירות מאוד משמעותי, קרבי".

אבל זה גם שירות עם הרבה מאוד סיכון.

"תראה, אני רוכב על אופנוע" (צוחק)

אתה אומר, הסיכון קיים תמיד.

"אנחנו במשפחה לא נותנים לפחד מהסיכונים האלה למנוע מאיתנו לעשות דברים שאנחנו רוצים לעשות".

גם אחרי כל מה שקרה?

"גם אחרי כל מה שקרה".

"רווק, חתיך, לוהט, זה הוא"

"אני חושב שאחד הדברים הכי חשובים במרוץ זה הקשר בין החבר'ה", מוסיף יפתח. "ואני יודע שאם אני אהיה עכשיו במצב מאוד מאוד קשה ואני אצטרך שמישהו ירים אותי, אז הוא (סהר) אחד האנשים הכי טובים שיכולים לעשות את זה. זה ברגעים הקשים – ברגעים הטובים הכי כיף איתו בעולם – הוא מצחיק, הוא קליל, תענוג".

אתם העונה תחת הכותרת של הרווקים הלוהטים, החתיכים. אתם חיים עם זה בשלום?

סהר: "רווק, חתיך, לוהט, זה הוא".

זה נעים?

יפתח: "בא לי להגיד שאני מקבל המון אהבה ברחוב, זה באמת ממש כיף – לא חייב להיות בקטע רומנטי או משהו כזה".

לא, אבל מתחילות איתכן יותר בטח, לא?

סהר: "עם יפתח? המון. הוא לא יכול לצאת מהבית".

יפתח: "איתי? אתה יודע מה זה להסתובב איתו?"

כשיוצאים לדייט, מתי הסיפור המשפחתי עולה על השולחן?

יפתח: "מההתחלה, זה חלק מאוד גדול ממי שאני. בעבר מישהי אמרה לי שהיא מרגישה שהם מאוד מאוד חיים, כאילו היא מכירה אותם, כי אני מדבר עליהם ומזכיר אותם ומספר את הסיפורים. ולשמוע את זה עשה לי ממש ממש טוב – אמרתי 'הינה, יופי, הם עדיין איתנו, היא מכירה אותם דרכי גם בלי להכיר אותם פיזית".

מתי אתה מרגיש את החוסר הכי הרבה?

"זה יכול להיות במקרים הכי קטנים וזה יכול להיות במקרים הכי גדולים. כשעברתי לגור לבד ופתאום אני עושה לעצמי קניות – מה אני אמור לקנות. מה היה לנו בבית? אף פעם לא שמתי לב לדברים האלה – אבקת כביסה או ג'ל כביסה? ונראה לי שהטלפון הראשון שהייתי עושה בשביל לשאול זה לאימא, כל מיני דברי קטנים כאלה שרק אימא יודעת והכי בא לך להתקשר אליה".

זיכרון אחד מאסף שאתה לוקח איתך?

"אסף התבגר בתוך יום. כשאבא שלנו לא חזר מהטיסה הוא תפס את המקום הזה – הוא היה אח גדול, הוא היה חבר מאוד מאוד טוב והוא היה גם 'אבא' וגם הוא הגשים את החלום שלו והתמודד עם הרבה מאוד קשיים – לעשות קורס טיס כשאתה הבן של אילן רמון זה מטורף, הוא היה דמות מעוררת השראה ומודל לחיקוי מאוד גדול".

"מגשימים את עצמנו בדרכים שלנו"

הם נותרו שלושה – טל, יפתח ונועה. שלישייה בלתי נפרדת שהתגבשה מתוך כאב אבל עושה עכשיו הכול כדי לגרום אחד לשני לחייך. "אנחנו מאוד מאוד קרובים, ובאותה נשימה אנחנו גם מאוד מאוד שונים", מספר יפתח. "כל אחד מגשים את עצמו בדרך שלו – אח שלי יוצר ומנגן ושר ומופיע, הוא עושה הרצאות על הסיפור המשפחתי שלנו, ממש עכשיו הוא הוציא עוד שיר חדש".

"אחותי גם אומנית, היא עכשיו בדיוק מסיימת את הלימודים שלה בתיאטרון החזותי של ירושלים, היא הרצינית בשלישייה והיא מבטאת את עצמה דרך האומנות שלה, היא מדהימה ומוכשרת ברמות וגם למדנו תוך כדי החיים – בכל פעם הדינמיקה קצת משתנה ועכשיו בשלישייה הזו אנחנו יודעים בדיוק איך לאזן אחד את השני בכל רגע שאחד מאיתנו נופל ולכל אחד מאיתנו יש את הנפילות שלו".

מה צריך כדי להתקבל למשפחה?

"אני מצטער, אי אפשר להתקבל למשפחה. יש משהו בקרבה שלי, של טל ושל נועה – ואני לא חושב שזה משהו שאפשר ליצור מעכשיו והלאה, זה משהו עם היסטוריה".

אני חושב על זה שההורים שלך השאירו בהרבה מובנים הרבה הוראות הפעלה, הרבה ציטוטים, הרבה דברים מאחוריהם כדי שתוכלו לראות את הדרך.

"כן".

באופן מופלא היומן האישי שכתב אביו בזמן שהיה בחלל שרד את התרסקות הקולומביה. השנה, אחרי הליך שיקום ושחזור, הגיע היומן לספריה הלאומית. "המעבורת התפרקה אבל הדפים האלה הצליחו להישמר עד שהם הגיעו לאיזו ביצה בטקסס, מישהו מצא את זה והביא את זה אלינו. במעבדה הצליחו לשחזר הרבה מאוד קטעים ואנחנו יכולנו לקרוא את כתב היד שלו מהחלל – תחשוב מה זה, אימא שלי קיבלה את זה כמה חודשים אחרי התאונה ויש משהו בכתב יד שהוא באמת כל כך מחבר לבן אדם".

"תמיד ידעתי שהרגע הזה יגיע"

"הייתי חיילת בחיל האוויר והיה לי מפקד מיוחד במינו, אילן רמון", אומרת אורנה סבן, חברת המשפחה, לשעבר יו"ר קרן רמון. "כשהשתחררתי מהצבא למדתי חינוך גופני במכון וינגייט, שם הכרתי את רונה והכרתי ביניהם".

את אחראית?

אורנה: "אני אחראית, אני אשמה".

יפתח: "אני לא הייתי פה אם היא לא הייתה".

אורנה: "רונה ואני הלכנו יחד כל השנים. ואחרי שאסף נהרג היא החליטה להקים את קרן רמון והיא קראה לי לדגל".

קרן רמון הוקמה ב-2010 כדי להנציח את מורשתם של אילן ואסף רמון ולקדם תוכניות חינוכיות בנושאי מנהיגות, הגשמה וחלל. עכשיו יפתח מקבל את מושכות הניהול של הקרן: "כל הזמן טפטפתי ליפתח שיום אחד שהוא יצטרך להחליף אותי", מספרת אורנה. "כשהוא חזר מהמרוץ למיליון ודיברתי איתו בטלפון ושמעתי שהוא בטוב והוא שמח והוא בהיי, אמרתי 'זה הזמן'. היית מוכן לרגע הזה". יפתח מסכים: "תמיד ידעתי שהוא יגיע, אני מודה שהוא הגיע יותר מוקדם ממה שציפיתי".

השבוע חגגו בקרן רמון את אירוע הסיום של "בדרכה" – התוכנית החינוכית על שם רונה רמון, תוכנית שמחברת בין בנות ואימהות ומבקשת, כמו שרונה עצמה ניסתה, להפוך את ישראל למקום טוב יותר. "יש משפט מאוד יפה שאח שלי כתב ביומן שלו – שכל אחד מאיתנו הלך בדרכו ואני בחרתי ללכת בדרך הזו, היא אף פעם לא הכריחה אותי לעשות שום דבר כזה – לא הייתי חייב להיות חלק מקרן רמון מהיום הראשון שהיא הוקמה, אני גם לא חייב עכשיו: אני בלב שלם יכול לעזוב את התפקיד עכשיו ולא להתעסק בדבר הזה יותר ולהרגיש בסדר עם זה כי ככה היא גידלה אותנו בבית, וגם אבא שלי".

אבא שלך כתב ביומן האישי שלו את הציטוט הבא: "אדם שחי בלי מטרה מסוימת שהחליט להשיג, או יותר נכון בלי שהחליט מהם החיים ומה הוא רוצה ודורש מהחיים ומה הוא רוצה להשיג בשנות חייו, אדם כזה שלא חושב על כל אלה – מבזבז את חייו".

"משפט חזק מאוד".

אתה יודע מה אתה רוצה מהחיים?

"אני אגיד שבמשך הרבה מהחיים שלי לא ידעתי – עברתי הרבה, ניסיתי את זה ואז את זה ואז משהו אחר – והמשפט הזה נתקע לי בראש ובלב: 'מבזבז את חייו?' לא, אני לא רוצה לבזבז את החיים שלי, אני יודע שהחיים קצרים, אני חייב להצליח למצוא את זה עכשיו, זה שם עליי הרבה לחץ. ואז נשמתי עמוק ואמרתי 'בסדר, אתה עדיין צעיר, תהיה חבר של עצמך, אתה תמצא את הדרך שלך'. היום אני יכול להגיד לך שאני חושב שאני בדיוק במקום שאני רוצה להיות בו".

עכשיו כשאנשים מכירים אותך בזכות המירוץ למיליון גם לא תצטרך להגיד יותר יפתח רמון, תוכל להגיד רק יפתח.

"אני אוכל גם להגיד יפתח רמון בלי הפחד ש…לא יודע מה, יכול להיות שאני אפילו בעצמי לא מבין ממה כל כך פחדתי. אני מרגיש חזק ואני חושב שאולי יכולים לראות את זה גם, אז אני יכול לחייך בחזרה ולהגיד יפתח רמון, באהבה".

רואים את זה.

"יש".

מצאתם טעות לשון?