בעיתון "הארץ" כבר קראו לו "ליימך". רא"ל (מיל') איזנקוט כבר חישק אותו לפני ימים אחדים בנאום שנשא בכנס מאיר דגן. איזנקוט דיבר על כישלון נתניהו ועל הצורך להגיע לבחירות בהסכמה. המועד: הסתיו הקרוב. זה לא חישוק סופי של בני גנץ. אם יהיה משא ומתן ויגיעו למועד מוסכם לבחירות – אולי איזנקוט וגנץ יישארו בממשלה.
אבל זו פוליטיקה, נכון? מנקודת מבט של אינטרס לאומי, יציאתם של שרי המחנה הממלכתי מהממשלה מחלישה את מדינת ישראל, במלחמה שמטרתה פירוק שלטון חמאס והשמדת הארגון, תוך כדי מאבק בחיזבאללה, באיראן ובשלוחותיה. מלכתחילה נועדה כניסתו של בני גנץ לממשלה לפייס את המגזר הבדלני במדינה של מפגיני קפלן, איילון ואחים לנשק. אלה הראו את כושרם לקעקע את החברה הישראלית, בניסיון לנתק את מערכות הביטחון והכלכלה משליטת הממשלה.
יציאתו של גנץ מהממשלה, כשהכוונה היא להביא לבחירות בתוך כשלושה או ארבעה חודשים, היא מהלך הפוך, של פילוג העם. יהיה קשה מאוד להמשיך במלחמה כשהעורף עסוק באירוע שבמהותו הוא תעמולתי ופלגני. גנץ עתיד לגלות שהציבור העניק לו קרדיט בסקרים על אחדות ועל נשיאה משותפת בנטל המלחמה, וכי כשהוא מחליש את המאמץ המלחמתי – התמיכה הציבורית בו תתכווץ במהירות. סקר של מכון PEW האמריקני מגלה שכ־67% מהישראלים מאמינים שישראל תשיג את מטרות המלחמה שלה. זה אומר שהם תומכים במאמץ המלחמתי, ושמהלך פוליטי של גנץ נגד הזרם הזה ייתקל ביחס שלילי.
אם היו שואלים את הישראלי הפשוט בימים שלאחר 7 באוקטובר אם הוא חושב שמהומות הרחוב יחזרו במלוא התנופה בחודשים הבאים – התשובה הצפויה היתה שהשתנינו, וששום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה. הרי זה מה שכתבו בעיתונים. אבל הלחץ של הרחוב על גב משפחות החטופים חזר, והוא זה שגורם לגנץ ולאיזנקוט לפרוש מהממשלה.
התברר שהמלחמה הרבה יותר מסובכת, מורכבת ומתמשכת ממה שמישהו יכול היה לחזות. זה לא אומר שחייבת להיות ממשלת אחדות לכל אורכה, וכיום זו אינה ממשלת אחדות, אבל זו בהחלט מלחמה חסרת תקדים שהיה רצוי לנהל אותה במשותף, באחדות מסוימת, כל עוד זה אפשרי. הכרעת חמאס במערכה המוצלחת שצה"ל מנהל בעזה תעניק לישראל הישג שהוא אולי חסר תקדים: היא תבסס את ביטחונה לשנים ותטיל מום קטלני במערך האיראני האזורי.
בשיקול קר ואובייקטיבי, גם נושא שחרור החטופים עלול להיפגע ממהלך הפרישה של גנץ ואיזנקוט. מבחינת חמאס זה יתפרש כתחילתה של התפרקות ההנהגה בישראל. ומנגד, הממשלה תישאר על כנה בהרכב הקיים היציב יחסית, עם 64 מנדטים. משקלו של הימין בממשלה יגדל, וברחובות יגברו האנדרלמוסיה וחוסר היציבות.
תפקידו ותפקודו של שר הביטחון גלנט הופכים חשובים יותר ביחס לגורל המלחמה. נתניהו אמנם ספג מכה קשה למנהיגותו בעקבות מחדל 7 באוקטובר, אבל אותו סקר של חברת PEW מלמד ש־41% רואים את נתניהו בחיוב. 58% רואים אותו בשלילה. מאחר שהסקר כולל גם את הבוחרים הערבים, התוצאה היא יחסית טובה עבור ראש הממשלה.
אם תביעתם של גנץ ואיזנקוט לבחירות בספטמבר היא בסיס למשא ומתן – אז הדבר הנכון הוא להגיע עם הליכוד למועד בחירות מוסכם. זה יכול להיות במאי 2025, מה שיעניק לגנץ עוד כמה חודשים בממשלה.
