1 המכסים: מושעים ל־90 יום, מוטלים בספק, מעוררים מחלוקת פומבית גוברת בין מקורבי הנשיא. לפי ה"וול סטריט ג'ורנל", היעדרותו הזמנית של פיטר נאבארו, יועץ הסחר הניצי של טראמפ, חסיד מושבע של מכסים, הגדילה את השפעתם של היועצים הזהירים יותר. אם זה נכון, פירושו של דבר שעלינו לחזור ולהודות, שאין לנו כלים רציונליים לפענח את כוונות טראמפ, בעניין הזה או בכל עניין אחר.
● פרשנות | זהירות, טראמפ יעשה עסקה
● השבוע בעולם | ארה"ב מאבדת גובה בשעה שסין פותחת דלתות; והונאת הפונזי שרוששה המוני ניגרים
2 גירוש מהגרים לא־חוקיים: ביום שבת ב־1 לפנות בוקר (שעון וושינגטון), בית המשפט העליון הורה על הפסקה מיידית של הגירושים. בבית המשפט הזה יש רוב גדול של שופטים שמרניים, אבל רובם פנו נגד טראמפ, כולל שלושת השופטים שהוא עצמו מינה בתקופת כהונתו הראשונה. האם טראמפ יתעלם מבית המשפט? קשה להאמין, אבל 'קשה להאמין' הוא איפיון לא־לגמרי משכנע בחיזוי כוונותיו של הנשיא.
3 האוניברסיטאות: בעקבות ההתייצבות המפתיעה של אוניברסיטת הרווארד נגד תכתיבי הנשיא ואיומיו, 70 נשיאים של אוניברסיטאות אחרות הודיעו שיתנגדו להתערבות הממשל בענייניהן. בשבת, ה"ניו יורק טיימס" דיווח כי האולטימטום לאוניברסיטת הרווארד, לפני עשרה ימים, בכלל נשלח בטעות. זו הייתה רק טיוטה. אבל היא הציתה מלחמה פומבית, והביאה את הנשיא לבטל הקצאה של 2.2 מיליארד דולר לאוניברסיטה המהוללת ביותר בארה"ב.
4 אוקראינה: המלחמה, שהנשיא הבטיח לסיים "בתוך 24 שעות", אינה שועה לו. בסוף השבוע שעבר הוא השליך אותה ברוגז על מרבד הלשכה הסגלגלה, והודיע כי אם "שני הצדדים" לא ייענו לו, הוא יגיד להם, "אתם טיפשים, אתם מטופשים, אתם אנשים איומים", ויסתלק מכל העניין.
5 איראן: סטיב וויטקוף, השליח לענייני כל־דבר־ועוד, נכשל בלשונו בשבוע שעבר, והעניק לאיראן זכות להעשיר אוראניום בשיעור נמוך. הוא נאלץ לתקן את עצמו למחרת. הוא האיש המנהל את המשא־ומתן באמצעות עומאן. בשבת אמר בן־שיחו הלא־ישיר, שר החוץ האיראני, כי חלה 'התקדמות' בשיחות. בהתחשב בעומק ידיעותיו של וויטקוף על הנושא הנידון, אולי אלה אינן חדשות מצוינות.
וויטקוף. נכשל בלשונו / צילום: Reuters, Chris Kleponis
6 שערי הריבית: הנשיא חורק שיניים. הדיבורים על מיתון מתקרב ובא בגלל מלחמת המכסים מביאים אותו לחזור ולדרוש מן הבנק המרכזי להנמיך את הריבית. הוא מאיים "להביא לסיום" (termination) את כהונתו של נגיד הבנק, אף כי אין לו הסמכות החוקית. אבל שלושת החודשים האחרונים לימדו אותנו משהו על יחסיו של הנשיא עם "הסמכות החוקית".
נשיאים, נגידים וחיכוכים
הבה נדון כאן בעניין השישי ברשימת טראמפ. כשלעצמה אין רבותא ביחסים עכורים, או חשדניים, בין הנשיא לנגיד. לפחות שני נשיאים ב־45 השנה האחרונות ייחסו את תבוסת הבחירות שלהם לנגידים של זמנם (ג'ימי קרטר ב־1980, ג'ורג' בוש האב ב־1992). חיכוכים עם הנגידים היו לחם חוקם של רוב הנשיאים.
עניין טבעי הוא שנשיאים, המטופלים לא רק בניתוח אובייקטיבי של פיננסים, אלא גם בניתוח סובייקטיבי של צרכים פוליטיים, רוצים ריבית נמוכה. נגידים פועלים על יסוד חוק, המחייב אותם לשרת שני צרכים עיקריים, שהם לא פעם סותרים: תעסוקה מלאה ואינפלציה נמוכה. הצורך ליישב את שני הצרכים באמצעות שערי הריבית מניב אי הסכמות.
אבל כל הנשיאים עד טראמפ הכירו בעצמאותו המלאה של ה'פדרל ריזרב', הלוא הוא הבנק המרכזי. הנגיד יושב בראש ועדת השוק הפתוח של הבנק, המתכנסת בדרך כלל אחת לששה שבועות, ומחליטה מה לעשות בריבית קצרת המועד שה'פד' מטיל על בנקים מסחריים. הריבית הזו היא המפתח החשוב ביותר לפעילות הכלכלית, מפני שהיא מרופפת את האשראי במשק או מהדקת אותו.
הנגיד הנוכחי, המעלה את חמתו של טראמפ, הוא טכנוקרט זהיר, שקשה להטיל בו דופי מקצועי או אישי, וקשה לפקוד עליו כוונות פוליטיות. טראמפ עצמו מינה את ג'רום פאוול בשנה השנייה של כהונתו הראשונה.
בדרך כלל, נשיאים מאריכים את תקופת הכהונה של הנגיד הקודם, אבל לא טראמפ. את הנגידה הקודמת, ג'נט ילן, כלכלנית רבת מוניטין, מינה שנוא נפשו של טראמפ, ברק אובמה, וטראמפ גמר אומר למחות את טביעות אצבעותיו של אובמה.
ג'ו ביידן דוקא האריך את כהונתו של פאוול בלי שים לב לאילן היוחסין שלו. שיטת מינויים כזאת משגרת מסר של יציבות והמשכיות. זה המסר המועדף בעיני השווקים. אבל יציבות והמשכיות היא ההיפך הגמור מנוסחת הפעולה של טראמפ באיזשהו עניין.
עלייה זמנית באינפלציה
פאוול היה על כוונת טראמפ עוד בנשיאותו הראשונה. העובדה שהוא עצמו מינה את הנגיד לא עזרה לפאוול. הנשיא מצפה כי כל מי שהוא ממנה יצדיקו את אמונו בגילוי של מסירות ללא תנאי. לזרא לו הרעיון שאלה החייבים לו את כהונותיהם יתנהלו באופן עצמאי, גם אם העצמאות הזו מתחייבת מן החוק, או מן המסורת.
פאוול דיבר בשבוע שעבר על הנזק האפשרי שמכסי טראמפ יסבו לכלכלת ארה"ב. הוא דיבר על "עלייה זמנית באינפלציה". זה היה הזמן הגרוע ביותר, שבועיים לאחר שהנשיא חגג את 'יום השחרור' של הכרזת המכסים בגן הוורדים של הבית הלבן. האופוריה של 'השחרור' שככה עד מהרה, חרדה מילאה את הבורסות, והדולר הידרדר אוניברסלית אל שפל המתואר 'היסטורי'.
ביקורתו של פאוול, שהושמעה באיפוק, הקפיצה את טראמפ על רגליו. "סיום כהונתו לא יהיה מהיר מדי", הוא שידר בחשבון המדיה החברתית שלו. בעבר הוא פיטר בעלי כהונות בכירות באמצעות ציוץ.
שום נשיא לא פיטר נגיד, מאז קם הבנק המרכזי, ב־1913. פאוול עצמו אמר עוד לפני שש שנים, שהוא ייאבק על כהונתו, אם טראמפ ינסה להדיח אותו. החיזיון של נשיא המנסה להדיח נגיד, ונגיד מגיע לבית המשפט בניסיון להישאר בכהונה, יעורר אסוציאציות טבעיות אצל ישראלים. אבל להדחת ראש השב"כ אין השפעה ישירה על מדדי בורסה, מה שלא כן להדחת נגיד.
כהונתו של פאוול תסתיים בעוד שנה. זה מעט זמן, וזה הרבה זמן, בייחוד אם במהלך השנה הזו המשק האמריקאי ישקע למיתון. הסבירות למיתון גוברת, לדעת אנליסטים. טראמפ כבר מראיין מועמדים לרשת את פאוול. גם זה נשמע מוכר להפליא.
הנשיא הזה גמר אומר לרכז יותר סמכויות־ביצוע בידיו ממה שהיו לנשיא כלשהו. לתכלית הזו הוא חייב להיפטר מכל פוטנציאל של עצמאות, לא רק בתוך הממשל, אלא גם בשתי הרשויות האחרות, המחוקקת והשופטת. האם צבירת הכוח הזו יכולה להימשך לאורך זמן באין מפריע? קרל רוב, יועץ פוליטי רפובליקאי רב־ניסיון, כתב בשבוע שעבר על 'עייפות טראמפ' המתפשטת באמריקה. אבל טראמפ עצמו אינו מגלה כל סימני עייפות.
