בשוק שרונה התגייסו טובי השפים המקומיים שיבשלו מרקים לטובת "לקט ישראל", העוסק באיסוף עודפי גידולים חקלאיים וחלוקתם לנזקקים. שני טבחי־העל הוותיקים ישראל אהרוני ואיל שני יעלו ויבואו היום ומחר ויבשלו הראשון מרק תירס סיני והשני מרק מינסטרונה. 2 שקלים מכל קערה שתימכר יועברו ל"לקט ישראל" והתשלום עצמו יהיה בשיטת שלם כפי יכולתך.
בסוף השבוע הבא (8.2-6.2) יתקיים בבית המכולות בנמל יפו שיתוף פעולה מעניין בין היריד About Us של קרין לאופר דיין לבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה. במסגרתו יוצעו למכירה פריטי אופנה וטקסטיל של סטודנטים ושל בוגרי ומרצי בית הספר – בהם המעצבים המוכשרים אהרון גניש ותמרה אפרת.
בסך הכל יציגו ביריד 40 חנויות ומותגים, בהם מומלץ להתעכב על Vague של אנוק יוסבשוילי וירון שמרקין שיוצרים אופנה מינימליסטית פונקציונלית, בשילוב בעלי מלאכה בגיאורגיה. יובל אלרואי Outre מעצבת פריטים אוונגרדיים שמוצגים ביריד, שאותם היא מגדירה "אמנות לבישה", ויצרה עם הצייר גיא שניר. יהיו שם גם פריטי הלבשה תחתונה מפנקים ונוחים בעיצוב יפית נקיבלי רוזנברג The Fluff . מחיר כניסה: 10 שקלים. פרטים באינסטגרם: about.us.fair
אחרי כמה עשורים שהוא מככב בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה (“החיים זה לא הכל”, “זהו זה”) החליט השחקן אבי קושניר (64) להגשים חלום ישן ולעמוד בקדמת הבמה לבד – לשיר, לנגן ולספר סיפורים. השבוע עלה המופע "שירים זה לא הכל" בניהולו האמנותי של בנו הבמאי יותם קושניר ובניהולו המוזיקלי של אמיר לקנר, שהוא גם המעבד והמנהל המוזיקלי של "שיר השבוע" ב”זהו זה”.
עם ארבעה נגנים לצידו קושניר מספק לקהל רגעים מקסימים, מרגשים ומצחיקים הכוללים שירים שהוא בחר בקפידה, בהם "כל אחד רוצה", "ריקוד ירח", "השיר על הארץ" ו"הופה הולה" איתו ייצג את ישראל באירוויזיון 1987 עם נתן דטנר. בין השירים שוזר קושניר בחן ובהומור סיפורים על הקריירה ועל חייו – מהילדות, אז ניסה להתקבל למקהלת צדיקוב והופיע מדי שישי עם חבריו בבית הספר החקלאי הכפר הירוק, דרך הצבא שהתחיל בנח"ל והסתיים בתזמורת חיל האוויר, והדרך שבה הגיע לתיאטרון לגמרי במקרה. המופע הקרוב ב־12 בפברואר בזאפה תל אביב.
מאחורי הסרט עומד איש אחד, גינטס זילבאלודיס – שביים, כתב, עיצב, הלחין וערך, וגייס תקציבים ואנימטורים מצרפת. זהו סיפורו של חתול ששיטפון מציף את אזור המחיה שלו. הוא מצליח לעלות על סירת מפרש ששטה במורד הנהר ועליה קפיברה, ובדרך הם אוספים כלבת ריטריבר, קוף למור וציפור לבלר ארוכת רגל. הם שטים במורד הנהר, מנסים לשרוד, ולא לטרוף זה את זה.
באמצעות מימיקות בלבד הסרט מצליח לבטא באופן מרשים את הרגשות והמחשבות של הדמויות שלו, ונצמד לנקודת המבט שלהן, שלא מפענחת את מה שבאמת קורה כאן – האם אנחנו נמצאים בסוף העולם או בראשיתו? ואיפה בני האדם? כך הסרט הופך אותנו הצופים לחיות על הסירה שלא מבינות מה קורה אלא רק מבינות לאן הן צריכות להגיע כדי לשרוד וללמוד לחיות יחד כקהילה. הסרט מתאים לצפייה לכל המשפחה, אבל אסור לראות בו סרט ילדים, כי הוא פשוט חוויה קולנועית מענגת, מרגשת ומסתורית, לכל גיל.
תראו את "פרדייז", הסדרה החדשה שיצר דן פוגלמן ("החיים עצמם"), ועלתה השבוע בדיסני פלוס, מבלי לקרוא עליה יותר מדי, אפילו לא כאן. לפחות עד שתצפו בפרק הראשון שלה במלואו. למה? כי היא לא מה שהיא נדמית בתחילה.
הסדרה, בשורה אחת, היא על שומר ראש של הנשיא שמקבל ממנו בקשה מיוחדת ללוות אותו גם בקדנציה השנייה שלו. ואז – ספוילר – בפרק הראשון הנשיא (ג'יימס מרסדן, "בשבילי אתם מתים") נרצח ושומר הראש חשוד ברצח שלו. את תפקיד שומר הראש, התפקיד הראשי בסדרה, מגלם סטרלינג קיי בראון, שהצטיין גם ב"החיים עצמם" של פוגלמן, ב"אמריקה נגד או.ג'יי סימפסון", וגם כאן.
הסדרה הזאת היא שעטנז – לא בדיוק מותחן פוליטי, לא מתרחשת בארצות הברית פר סה, יותר דיסטופיה עתידנית שמתחפשת לגן עדן, עם לא מעט דרמה משפחתית ונגיעות של "המופע של טרומן". התוצאה לא מושלמת – הרבה יותר מדי הסברים שבאים מהר מדי – ובכל זאת היא מהנה ממש, מקורית ומסקרנת.
אל התערוכה החדשה בביתן איל עופר (לשעבר הלנה רובינשטיין) של מוזיאון תל אביב כדאי להיכנס בשעות בין הערביים או בלילה. זה מתאפשר כעת בעקבות שינוי מבורך בשעות הפתיחה: ימי ב'-ה' 23-17. הביתן, שחודש בשנתיים האחרונות ונמצא במתחם גן יעקב במרכז תל אביב, מזמין כעת למעין המשך השוטטות במתחם התל־אביבי, או לאתנתחה של אמנות בזמן הישיבה במסעדת הלנה שמקיפה אותו. כמו כן, כעת הכניסה לביתן בחינם.
"ועדיין" (באוצרות שחר מולכו), היא אכן שיטוט מהורהר ומוקפד בין עבודות אמנות בינלאומיות, בעיקר מאוסף המוזיאון ומהשאלות פרטיות, של אמנים מובילים כמו גרהרד ריכטר, וולפגנג טילמנס וביל ויולה. אולי בזכות החשיכה שבחוץ, הן משתלבות באווירה הנינוחה של מתחם הגן כולו, כמו מקום מפלט מהסאון של העיר. היא כוללת עבודות שהדימויים שבהן עמומים במתכוון ומתגלים לאט, מתוך סבלנות. כאלו הם ציור הנוף האסקפיסטי־הקסום של פרידריך קונאת, וציור העננים בזמן השקיעה של אלכס איזראל.
התערוכה כוללת שתי מחוות לאמנים עכשוויים מהמשפיעים ביותר שנפטרו כעת. אלו הם ציור הנוף של פרנק אאורבך, מגדולי הציירים הבריטים במאה ה־20, ועבודת הווידיאו-ספוקן וורד של אוגו רונדינונה, המתרחשת בחלל מועדון דיוויד לינצ'י, שהדיה מהדהדים תוך כדי השיטוט בביתן כולו.