מאז חיסולו של ראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה לפני כשבוע בטהראן, גורמים בכירים בעולם מנסים להשפיע על איראן כדי למתן את תגובתה נגד ישראל – בניסיון למנוע מלחמה כוללת. המדינה האחרונה שנכנסה לעובי הקורה היא רוסיה, ובמיוחד נשיאה ולדימיר פוטין.
האחרון פנה, כך לפי דיווח של רויטרס, למנהיג העליון של איראן עלי חמינאי בדרישה לתגובה מאופקת נגד ישראל. בד בבד, בניו יורק טיימס דווח כי רוסיה החלה לספק לאיראן סוללות הגנה אווירית ומערכות רדאר, ובוושינגטון פוסט ציינו כי ישנן הערכות שבטהראן שוקלים מחדש את תגובתם לחיסול.
ההתפתחויות הללו התרחשו לאחר שפוטין שלח בימים האחרונים את מזכיר המועצה לביטחון לאומי של רוסיה ולשעבר שר ההגנה, סרגיי שויגו, לטהראן. במהלך הביקור נועד שויגו עם נשיא איראן החדש מסעוד פזשכיאן ועם מפקד משמרות המהפכה, מוחמד באקרי. לא פחות מסקרן מכך היה מפגשו עם מקבילו, עלי אכבר אחמדיאן, שמונה לפני כחודשיים – ונחשב לאחת הדמויות שהשפיעו יותר מכל על תורת הלחימה הנוכחית של משמרות המהפכה.
סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה (JCPA) ואיש מערכת הביטחון לשעבר, אבירם בלאיש, מסביר כי הרוסים משתמשים באמל"ח ובמשאבים מאיראן, ולכן דואגים לאינטרס של מוסקבה ולא לזה של טהראן. "פגיעה במשמרות המהפכה מהווה פגיעה באינטרס של הרוסים שמשתמשים באמל"ח ובמשאבים מאיראן, ומנצלים אותה. על כן, הם חוששים מפגיעה במשטר. מכך נובע הרצון הרוסי להוריד את הלהבות ולמנוע פגיעה במטרות אזרחיות ישראליות".
בצל ההתפתחויות האחרונות, אנחנו בגלובס בוחנים את מפת האינטרסים של מערכת היחסים של מוסקבה וטהראן דרך שלושה תחומים מרכזיים: יבוא ויצוא אמצעי לחימה, הסחר בין איראן לבין רוסיה, ושיתופי הפעולה בין שתי המדינות בתחום המסדרונות היבשתיים.
יבוא ויצוא אמל"ח
עוד הרבה לפני מלחמת חרבות ברזל, איראן הפכה לספקית כטב"מים קריטית לרוסיה, שנתפסה לא מוכנה בתחום – על אף שהיא זו שיזמה את המלחמה באוקראינה עם פלישתה למדינה בפברואר 2022. לאורך כשנתיים פיתחה טהראן תלות רוסית ניכרת שצמחה באמצעות העברת פסי ייצור לרוסיה. השימוש של פוטין בכטב"מים כה נרחב שלפיתוחים האיראניים התווספו שמות רוסיים. שאהד 136, למשל, נקרא "גראן 2".
שאהד 136 נחשב לחיקוי ירוד של המל"ט המתאבד הארופ, מתוצרת התעשייה האווירית, שלפי הערכות מחירו עומד על כ־700 אלף דולר. לצורך ההשוואה, מחיר שאהד 136 מוערך בכ־30 אלף דולר בלבד. הלחץ הרוסי הוביל לכך שלפי דיווחים בתקשורת המערבית, רוסיה נעתרה בתחילה לרכוש שאהדים במחיר מופקע של 375 אלף דולר ליחידה. האיראנים, לפי הדיווחים, אף הציגו לרוסים מחיר מבצע: 2,000 יחידות תמורת 290 אלף דולר לכל כלי, או כ־6,000 יחידות תמורת כ־193 אלף דולר לאחד.
כעת, התהפכו היוצרות ובצל החשש האיראני מישראל, במשטר האייתוללות חפצים בתוצרת רוסית – במיוחד במטוסי סוחוי 35. אותם מטוסים קריטיים לחיל האוויר האיראני שמשתמש במטוסי קרב מיושנים מאוד לעומת אלה שישראל מחזיקה בהם. לפי יאהו, מחיר סוחוי 35 עומד על כ־85 מיליון דולר ליחידה.
בה בעת, החשש ממתקפה ישראלית מביא לכך שכבר תקופה ארוכה מעוניינים במשטר האייתוללות במערכות הגנה אווירית מתקדמות מדגם S-400. במרץ, למשל, משלחת של 17 בכירים איראנים ביקרה במפעל לייצור סוללות למערכות אלה ביקטרינבורג שברוסיה. המידע האחרון שמעיד כי לפי שעה איראן עדיין תלויה במידה רבה בעצמה בהגנה האווירית התקבל לפני ימים ספורים, כאשר באתר "דיפנס בלוג" דיווחו כי נפרסו מערכות הגנה אווירית חדשות מתוצרת מקומית, AD-08 מאג'יד, בלב טהראן. המערכת מיועדת ליירוט איומים בגובה שבין 20 מטרים ל־6 ק"מ ולטווח של בין 700 מטרים ל־15 ק"מ.
"האיראנים מדברים על נשק התקפי במטרה לייצר הרתעה ומסר של 'אנחנו לא מפחדים ממלחמה, ויהיה לנו נשק רוסי מתקדם'", אומר בלאיש. "בפועל, לרוסים עצמם שנלחמים באוקראינה אין נשק התקפי לתת לאיראנים. למעשה להיפך, הם משתמשים באמל"ח איראני. הסיפור הזה של אמל"ח רוסי התקפי לאיראן נוצר להרתעה, וזה לא היפוך משמעותי".
בלאיש חושב שהאיראנים מחפשים "כל דרך לרדת מהעץ", לאחר שאת אלמנט הבושה על חיסול הנייה בעת לינה במתקן של משמרות המהפכה הם לקחו קשה. "אולם, זה שהאיראנים יורידו את גובה הלהבות לא אומר שלא ישתמשו בפרוקסי ביתר שאת. תפקיד חיזבאללה והחות'ים עשוי להפוך למשמעותי יותר. זה שאיראן לא תפגע במטרות אזרחיות, לא אומר שחיזבאללה והחות'ים לא יעשו זאת. על אף ששיטת הפרוקסי של טהראן פשטה רגל במתקפה האיראנית באפריל, איראן רוצה לשחק בשתי הידיים: יד תאמר 'אנחנו לא והם כן', וביד אחרת לא יבצעו בעצמם בשל היעדר יכולת".
קשרי מסחר ענפים
בשנים האחרונות קשרי המסחר של רוסיה ואיראן התהדקו, כשב־2022 היקף הסחר ביניהן צמח ב־20% ל־4.9 מיליארד דולר. בשנה שעברה הבנק השני בגודלו ברוסיה, VTB, אף הפך לראשון שפותח סניף בטהראן. שתי המדינות גם מצאו פתרון משותף לניתוקן ממערכת הסליקה העולמית "סוויפט": הן חיברו את המערכת האיראנית SEPAM למערכת הפיננסית של הבנק המרכזי ברוסיה, שמהווה עולם מקביל לסוויפט. אותה המערכת נוצרה כבר ב־2014, אז העולם הסתפק רק באיום לניתוק רוסיה מהסוויפט, בעקבות סיפוח חצי האי קרים.
למרות כל הפעולות המשותפות, בשנה שעברה דווקא חלה ירידה בהיקף הסחר בין המדינות ב־17% לכ־4 מיליארד דולר. הסכום הזה לא כולל את הסחר הביטחוני, אבל ממנו עולה כי היצוא האיראני לרוסיה עלה בכ־16% לכ־1.3 מיליארד דולר, ואילו היבוא האיראני מרוסיה צנח ב־27% ל־2.7 מיליארד דולר.
81% מהיבוא של משטר האייתוללות מרוסיה כולל מוצרי מזון וחקלאות כבר כמה שנים, כשחלק מהותי תופסת החיטה. אותה צניחה לא מושפעת, ככל הנראה, מכך שטהראן מצאה מקורות חיטה אחרים או מסוגיות ביטחוניות. היא נובעת מההתחממות הגלובלית שנתנה את אותותיה ביתר שאת ב־2023, וגרמה לכך שירידת המשקעים במרכז אסיה הייתה לא יציבה, והשפיעה על התוצרת ברוסיה.
"היקף הסחר האמיתי בין רוסיה לאיראן ירד, כאשר רוסיה ואיראן צריכות אחת את השנייה בתחומים ספציפיים", מציין אלכס גרינברג, חוקר איראן במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "בדרגי העבודה, הרוסים לא מתחברים לאיראנים, ותופסים אותם כלא אמינים. המוצרים המשמעותיים בקשר בין המדינות הם אמצעי הלחימה, כשרוסיה אמנם עשויה לספק לאיראן נשק אבל אלו לא דברים שקורים מעכשיו לעכשיו. שתי המדינות הללו לא יסחרו ביניהן בנפט וגז, משום שזה כמו מכירת שלג לאסקימואים".
מסדרונות של יציבות
תחום מסקרן שבו רוסיה משתפת פעולה עם איראן כבר שנתיים הוא המסדרונות היבשתיים, באמצעות מסדרון INTSTC שחוצה את איראן. הפרויקט, שאורכו 7,200 ק"מ, כולל הובלת סחורות בספינות מסילות ברזל וכבישים לאורך הודו, איראן, אזרבייג'ן, רוסיה ומדינות נוספות במרכז אסיה. התוצאה היא שברבעון הראשון של השנה, לא רק שהיקף הסחר בין רוסיה לבין איראן זינק ב־48% ביחס לאשתקד, זה של מוסקבה עם הודו הגיע לשיא של 17.5 מיליארד דולר.
הסחר, כמובן, מתבצע באוויר, ביבשה ובים, אבל המסדרון להובלת הסחורות ברכבות מהווה אי של יציבות. יתרה מכך, בצל השפעות החות'ים על חופש השיט בים האדום ובתעלת סואץ, שהכנסות מצרים ממנה צנחו במחצית – פוטין עקץ כי "רשת הסחר הצפונית־דרומית" מועילה יותר לסחר הבינלאומי מהתעלה. "(פוטין) הציב את הגברת היקף התנועה לאורך מסדרונות התחבורה בראש יעדי הפיתוח של רוסיה", סיפר שר התחבורה הרוסי.
בכל הנוגע לאיראן, היקף ההובלות דרכה זינק בין מרץ־מאי ל־2.9 מיליון טונות, 78% יותר מהתקופה המקבילה אשתקד. לאורך השנה שעברה כולה, היקף הסחורות שהובלו דרכה הסתכם ב־14.7 מיליון טונות, 58% יותר משנה קודמת. לפי הערכות מומחים, הנתון הזה עשוי לצמוח בשנים הקרובות ל־25 מיליון טונות, שיניבו לאיראן הכנסות בסך 5 מיליארד דולר.
"איראן, לאט־לאט, הופכת לקולוניה של רוסיה, לאחר שבמשך מאות שנים רוסיה וברה"מ היוו את האיום המרכזי על איראן", אומר בני סבטי, חוקר איראן ב־INSS. "מדוע? תמיד האיום הרוסי היה ישיר וברור. רצו לקחת את השטחים, וכך האיראנים ראו את האיום הרוסי בעיניים. בתחילת המהפכה האסלאמית, המפלגה הקומוניסטית היוותה חלק בולט מהתהליך עם הממסד הדתי, עד שזה זרק אותם. עם זאת, נראטיבים מסוימים של שמאל דתי נשמרו במשטר, בזכות חיבה לדרכה של רוסיה".
סבטי מסביר כי מאז נותרו תומכים מסורתיים למדיניות הפרו־רוסית. אלו הם הרפורמיסטים, בהם נשיא איראן החדש מסעוד פזשכיאן. "ב־20-15 שנים האחרונות, ככל שאיראן חשה מבודדת – היא נדחקה לרוסיה", מסכם החוקר. "ראינו כיצד לאורך תוכנית הגרעין, מוסקבה גיבתה את איראן בזירה הבינלאומית בפעמים רבות. מלחמת אוקראינה היוותה זרז לתהליך, שהרי שני הצדדים מצאו עצמם מצורעים. התקופה הזו גרמה לאיראנים לחוש נחשקים, תוך שהמנהיג העליון ממש פיתח חיבה לרוסיה. אם מביטים על התקשורת האיראנית, יש תחושה בנוגע לרוסים כאילו הגיע אבא שביקש לכבד, ולהגיד להם 'תהיו יותר חכמים, ובואו תרדו מהעץ'".
הכתבה המקורית פורסמה באתר "גלובס".
