צילום:
ספורט 5
(האינסטגרם של מרקיז היינס) | צילום:
ספורט 5
החיים לעתים בלתי צפויים בעליל, תשאלו את מרקיז היינס אקס מכבי תל אביב. מי שלקח חלק בעונת 2014/2015 המאכזבת של הצהובים עלה למגרש בפעם האחרונה לפני יותר מארבע שנים, ומאז טייל בעולם עד שעבר תהפוכות רוחניות בדרך להסבה ל`מטפל אנרגטי`, מקצוע בו הוא משקיע בשנים אלו את כל כולו. בראיון שערכתי איתו מספר היינס על ה`קריאה` הרוחנית שקיבל, על היכולת שלו לרפא אנשים וגם חוזר אחורה לזמן הקשה בצהוב – מה`צד האפל` שנחשף ועד לדמעות במקלחות ביד אליהו.
"השנים מאז הפרישה היו כמו רכבת הרים, דרך מאוד לא צפויה", הוא מספר, "בזמנו לא הבנתי באמת למה הפסקתי לשחק, הרגשתי שאני בפסגת הקריירה שלי, ותכננתי לקחת חצי שנה הפסקה אחרי 12 שנים של משחק. לא ידעתי שאסיים את הקריירה, זה הפך לזה וזה לא היה צפוי מבחינתי. אחרי שזה קרה התחלתי להתעסק בעסקאות והשקעות נדל"ן ובאיזשהו שלב חוויתי התעוררות רוחנית. עכשיו הכל מקבל היגיון, זו הייתה רכבת הרים לא צפויה אבל קסומה. זה חתיכת סיפור".
לאיזה התעוררות רוחנית אתה מתכוון?
"מהזווית הרוחנית, רובנו בשלב כלשהו יקבלו `קריאה` למשמעות עמוקה יותר. משהו עמוק יותר בחיים. בשבילי כדורסל היה החיים, המשימה והמטרה מאז שאני ילד. בזמנו לא הבנתי למה אני מרגיש ככה, אבל זו הייתה הרגשה עמוקה. רוב האנשים משחקים עד שהם לא יכולים לשחק יותר, אני לקחתי שתי אליפויות עם ונציה בשלוש שנים והייתי הקפטן. לא הבנתי למה אני עושה את זה, אבל ככל שהקריאה עמוקה יותר, כך אתה פחות מבין אותה באותה נקודת זמן".
"אני בזמנו לא הבנתי", המשיך, "פשוט הרגשתי שסיימתי וחיפשתי מה הדבר הבא. חשבתי שזה נדל"ן, אבל בכל פעם שאתה עושה משהו שאינו הקריאה שלך, משהו יהיה עקום, תמיד. אצלי הקריאה הייתה רועשת מאוד, דברים התחילו להסתבך, הכל התרסק. אם לא מקשיבים לקריאה אז הכל קורס, כך אני הרגשתי בזמנו. התחלתי לשאול את עצמי שאלות עמוקות יותר. `מה עושה אותי שמח באמת?`, `עוד כסף יעשה אותי שמח?`. ידעתי שעשיתי את כל זה ועדיין לא הייתי שמח. האגו שלך מסופק ושמח אבל עמוק בפנים אתה לא באמת שמח. היה לי את כל מה שחלמתי עליו, ואז התחלתי לאבד את הדברים האלה, או שוויתרתי עליהם כמו הכדורסל".
(האינסטגרם של מרקיז היינס) | צילום:
ספורט 5
"זה הוביל אותי להתחיל במסע שלי, ובמסע שלי פגשתי את כל האנשים הנכונים", הוא ממשיך ונזכר, "פגשתי הרבה מתקשרים רוחניים וכל החרא הזה, והם ידעו דברים שאף אחד לא יכול לדעת עליי. ב-2021 פגשתי מתקשרת בפרו והיא אמרה לי כל מיני דברים עליי, דברים ספציפיים שרק אני ועוד אדם אחד יודע. אמרתי לעצמי `לעזאזל, שיט`. באותו זמן חשבתי שכל המתקשרים מדברים שטויות, אבל היא אפילו לא רצתה כסף. ידעתי שהיא לא עובדת עליי. היא סיפרה לי את כל מה שהולך לקרות לי בשלוש השנים שעברו מאז, והכל קרה, אחד לאחד".
"היא גם חשפה בפניי דברים על עצמי, על כך שיש לי יכולות ריפוי, שאני מרפא", סיפר, "שכדורסל זו לא המשימה שלי, וגם לא נדל"ן. לא הבנתי את זה בזמנו, אבל בסופו של דבר היא אמרה כל כך הרבה דברים שהתבררו כנכונים, כך שהבנתי שאני חייב להאמין לה למרות שאני לא הבנתי את זה ולא באמת האמנתי לדברים האלה בהתחלה".
איך נראים החיים מאז שהבנת שזו המשימה שלך?
"את שלוש השנים האחרונות הקדשתי למרחב הפנימי שלי. רק עכשיו אני מתחיל להציע לאנשים דברים שאני מסוגל לעשות. ככדורסלן הייתי רגיל לעשות דברים אקטיביים כך שזה היה די מתסכל. בכל פעם שניסיתי לעשות משהו קיבלתי סימנים שזה לא הדבר הנכון – התחלתי לכתוב ספר ועברתי קורס הדרכת יוגה בבאלי, זה מה שרציתי לעשות בהתחלה, אבל אז קיבלתי סימנים שזה לא הזמן הנכון. קיבלתי את הכלים שהייתי צריך להמשך. למדתי את הבסיס, את החלל הפנימי שלי. איך לנווט את האנרגיה שלי נכון, איך לעשות מדיטציה נכון, איך לעבוד עם הגוף שלי נכון, איך לקבל בשלום את הסביבה שלי. כל הדברים האלה צריכים להיות אצלך אם אתה רוצה ללמד את זה".
ומה היה הסימן שקיבלת שהבנת שזה הזמן להוציא את זה החוצה?
"לאחרונה פשוט הבנתי שזה הזמן להציע את עצמי, אני סומך על המתקשרים שפגשתי. האמת שעשיתי לאחרונה סדנת זום לגבי השאלה `איך לנווט את תהליך ההתעוררות?`. לאחרונה גם כתבתי בלוג בשם `זה בסדר להגיד להתראות`, והביקורות לזה היו אדירות. יש פעמים שאני מרגיש שהמסר הזה הוא לא רק בשבילי. לרוב הדברים האלה נשארים ביומן שלי ולא יוצאים. אבל זה היה כל כך רועש, שהבנתי שכולם צריכים להיחשף לזה אז פרסמתי את הבלוג. הוספתי שם קטעים מהמסע שלי, והתגובות היו מדהימות. הבנתי שאני צריך להשתמש במתנות ובכלים שלי כדי לעזור לאחרים".
מה היכולות שלך בעצם?
"בצורה פשוטה, יותר מהכל – תקשור, הדרכה ומנטורינג. אבל בצורה יותר ספציפית, זה קשור לעבודה עם אנרגיה וריפוי באנרגיה. גם כשאני מדריך או נותן תובנות רוחניות שעוזרות לאנשים להעמיק בתוך עצמם, גם שם יש עבודה עם אנרגיה. אני גם עושה ריפוי בעזרת הידיים שלי, זה יכול להיות אחד על אחד בצורה פיזית או בצורה וירטואלית. ריפאתי את אמא שלי מכאבי גב כרוניים. זה עניין די פופולרי, כולם יכולים ללמוד רייקי, אבל היכולות שלי שונות מזה, הן לא רגילות. אני משתמש בקול, בחוכמה, בידע שלי ובערוץ הרוחני שלי. אני מקשיב לשאלות, וזה לפעמים בכלל לא אני שנמצא שם. אני מקשיב ויוצאת תשובה".
(האינסטגרם של מרקיז היינס) | צילום:
ספורט 5
מה זאת אומרת? כמו איזה כוח עליון?
"סוג של מודעות עליונה, כן. יש לנו מחשבות, יש לנו אמונות, אבל לפעמים אנחנו מקבלים מסרים שהם מחוץ למה שאנחנו חושבים או מאמינים. הם רועשים וכולנו מקבלים אותם, אבל לא כולנו סומכים עליהם. עבדתי הרבה עם אלו שהדריכו אותי לגבי איך לסמוך על זה, ואיך להיקשר אל המסרים ברגע שצריך. זה מה שאני מציע, זו הדרכה דרך תקשור".
מה אתה עונה לאלו שמפקפקים במה שאתה אומר?
"זה חלק מזה, אני גם לא ידעתי שום דבר על זה ואפילו לא האמנתי בשום דבר מזה. לא ידעתי שאפשר לרפא אנשים עם אנרגיה בעזרת ידיים. זה היה חדש לחלוטין בשבילי. יש אנשים ספקנים, אבל יש משהו בעולם הזה שהוא מעבר לאינטיליגנציה שלנו. צריך לחוות את זה כדי להאמין בזה, לא תאמין בזה סתם ככה. ברגע שאתה פותח את הראש שלך אתה שם לב שחווית את הדברים האלה כל חייך ופשוט לא שמת לב. לכולנו יש את המתנות ואת היכולות האלה, היכולות שהן מעבר לאינטיליגנציה שלנו. אז מי שלא מאמין בזה פשוט לא חווה משהו שיגרום לו להאמין".
"יש גם כאלה שעדיף שלא יאמינו, יש כאלה שהמודעות שלהם מוגבלת אך ורק למה שהם יכולים לראות, להרגיש ולשמוע. זה מה שהם יכולים לקלוט. יש הרבה אזורים אפורים, אבל כולנו יודעים מה היא אמת כשאנחנו מרגישים אותה, כולנו מכירים את האנרגיה, אמת היא אנרגיה. לא תמיד אפשר לראות את זה ולהרגיש את זה, כולנו מרגישים משהו שאי אפשר להסביר לאף אחד אחר, יש דברים שחייבים להרגיש כדי לדעת ולהבין".
אז הגורל שלך היה להיות מתקשר, לא שחקן כדורסל?
"אני חושב שהכל קשור להכל. כשהייתי ילד ידעתי שהדרך שלי תעבור בכדורסל על אף שהסביבה שלי לא האמינה בזה. אני פשוט ידעתי, למרות שאף אחד מהמשפחה שלי לא שיחק ואף אחד מהעיירה שלי לא הצליח בזה. רוב מה שקורה עכשיו קשור למה שחוויתי בכדורסל. הכדורסל הכין אותי לשלב הבא שלי בחיים – מנהיגות, עבודה עם אנרגיה, דינמיקה באנרגיה – כל אלה נמצאים גם בכדורסל. כל אחת מהיכולות האלה הייתה שם גם בכדורסל, אבל עכשיו אני משתמש בזה בצורה יותר מכוונת. במיינדפולנס, בלהבין את הנשימות, את המומנטום, את האנרגיה ולדעת לנצל את כל אלה. הכל קשור להכל".
(אלן שיבר) | צילום:
ספורט 5
בוא נחזור אחורה – איך תתאר את השנה שהייתה לך במכבי?
"השנה במכבי הייתה כנראה הקשה ביותר שחוויתי בקריירה. כיום זה נראה יותר הגיוני, למדתי מלא באותה שנה. אבל זו הייתה למידה קשה, אני קורא לזה `ידע יקר`. הייתי צריך לעבור הרבה סבל כדי להגיע לידע. הייתי צריך את זה, זה היה חשוב, אבל זו הייתה עונה קשה בשבילי. למדתי שיעורים שהייתי צריך ללמוד על החוזקות והבטחון שלי. על היכולת שלי לתמרן בתוך קושי וגם איך להסתדר בחלל בו הדברים לא הולכים כפי שאתה רוצה. המצבים האלה מראים לך הרבה על עצמך. לפעמים אתה לומד בכאלה סיטואציות יותר מאשר במצבים בהם אתה חי הצלחות, זה לימד אותי מלא על חלקים בי שלא הכרתי לפני כן".
"זו הייתה שנה מאוד מתסכלת, לפני מכבי כשהייתי על המגרש התרגלתי להיות מאוד חופשי, אבל שם הייתי מתוסכל ולא הרגשתי חופשי או שתומכים בי. לא הרגשתי שמבינים אותי, וזה מצחיק בגלל שזה הוציא ממני צד אפל יותר. צד אפל שגם הוא חלק ממני, ובאותו זמן לא באמת הבנתי אותו".
על איזה צד אפל אתה מדבר?
"הצד בו אני לא תמיד בטוח בעצמי כל הזמן, הצד שיהיה מתוסכל מהמצב, הצד בי שלא יכול להופיע באנרגיה הכי טובה כשהדברים לא הולכים כמו שאני רוצה. או הצד שעולה כשהאוהדים לא מאמינים בי, או הצד שעולה כשהמאמן לא מאמין בי. זה הראה לי שאני צריך שהדברים מסביבי ילכו טוב כדי שמה שבפנים גם יהיה טוב. זה היה מתסכל אבל הייתי צריך את זה".
"המסע שעברתי בחמש השנים האחרונות חזר לחלק הזה בתוכי, החלק שלא תמיד בטוח בעצמו ושהוא לא משוחרר. זה הצד שצריך יותר תשומת לב כדי שאוכל להדריך אחרים. לא הכל תמיד ורוד, לא בכל מקום האוהדים יאהבו אותי או המאמנים יאמינו בי. מה קורה כשזה לא כך? האם אתה בורח למקום בו אתה מרגיש שכולם חושבים שאתה מושלם, או שאולי אתה יכול לתמרן בכל מצב שעומד מולך ועדיין להיות באנרגיה הכי טובה. זו לא תמיד התוצאה, לפעמים מה שמשנה זה רק איך אתה מתפקד במצבים בהם הכל נגדך".
"בזמנו עדיין לא הבנתי מה השיעור שאני צריך לעבור", הוא ממשיך, "אבל בסוף הבנתי שהרבה מזה קשור בלהאמין בעצמך אפילו כשאף אחד אחר לא. להשתחרר מהאישור של אחרים. אם אתה צריך את הקהל שיעודד אותך, מה יקרה כשהם ישרקו לך בוז? אתה תרגיש רע. צריך להבין מי אתה באמת וכשחקן כדורסל עשיתי מספיק כדי להרגיש בטוח בעצמי על אף שלא אהבו אותי, זה לא אמור לשנות".
קשה לי להאמין שחזרת הביתה אחרי ערב קשה בהיכל והיית רגוע…
"כן, ברור שזה היה קשה. באותו זמן זה מאוד קשה כי לא היו לי את הכלים והיכולות שיש לי עכשיו. לא ידעתי דבר על מיינדפולנס וכאלה דברים. ידעתי איך להלחם, את זה ידעתי לעשות. העונה שלי לא הייתה יציבה אבל היו לי משחקים מעולים בהם הראיתי למה אני מסוגל. זה היה קשוח בגלל שבאותו זמן הייתי צריך אישור חיצוני כדי להרגיש טוב. לא יכולתי להסתכל על המצב ולהגיד שאני עושה את המיטב, כפי שעשיתי. להגיד לעצמי `אתה עושה עבודה די טובה. האם מה שקורה זה מה שאתה רוצה? לא, אבל לא הכל בשליטתך`. זה היה קשה אבל זה היה תהליך התבגרות ולמידה".
מה הרגע הכי כואב שאתה זוכר ממכבי?
"אני לא זוכר מה בדיוק קרה, אבל לדעתי שיחקנו נגד הכוכב האדום בבית. אני לא ממש שיחקתי והכניסו אותי למגרש כשנותרו עוד שתי דקות. איבדתי כדור אחרי שלחצו עליי וישר הורידו אותי לספסל. זה הרגיש כמו חוסר כבוד. אמרתי לעצמי `אתה לא משחק איתי ואז אתה מאשים אותי`. זה הרגיש אישי, אחרי המשחק בחדר ההלבשה הייתי ממש עצוב. בכיתי במקלחת, הייתי מתוסכל. במצבים כאלה אתה תמיד מרגיש צורך למצוא מישהו להאשים, במיוחד כשמסתכלים על היחסים בקבוצה. אז הרגשתי שכולם היו שם לפני חוץ ממני, בריאן רנדל ונייט לינהארט. בריאן היה חלק משמעותי בהגנה אז היה לו מקום חשוב ונייט לא שיחק. כל היתר הגיעו מאליפות יורוליג כך שאני הפכתי למטרה נוחה. זה היה נוח ללכת עליי. אבל כן, אני לא הגבתי טוב לזה בשום צורה. לא הסתדרתי עם הקושי הזה".
מה זה אומר שלא הגבת טוב – מבחינת הגישה? מבחינת היחסים עם גיא גודס?
"לא היה הרבה תקשורת ביני לבין גודס, בכנות. היו שם יחסים מבוססים ממקודם – יוגב היה שם מאז ומעולם, פארגו כבר שיחק שם, גם דווין היה שם… לא היה לי הרבה תקשורת עם גודס, הגישה שלי לא הייתה מאוד טובה והתסכול שלי מנע ממני להראות את הטוב ביותר. הגישה שלי לא הייתה מיטבית ולא ניסיתי לתקן את בעיית התקשורת הזו. כך זה נמשך לאורך זמן ארוך בחיי – `אתה לא שם עליי זין? אז זין עליך`. זה לא היה ממקום רע או עוין, פשוט מי שלא מדבר איתי, לא אדבר איתו. לא התווכחנו, פשוט לא ניסינו לבנות מערכת יחסים".
לסיכום, מה יש לך להגיד לקוראים? אתה ממש לא מה שהם זוכרים
"השנה שלי במכבי הייתה קשה אבל היא גם יפה ומושלמת. בדרך של כדורסלן ושל בן אדם אתה צריך שנים בהן כלום לא קורה כפי שאתה רוצה. מה שקרה במכבי הפך אותי למנהיג אדיר בוונציה. זו חתיכה חשובה בסיפור שלי, החלטתי להפוך למנהיג טוב יותר ולהביא נצחונות. זה היה יפה, זה היה מושלם. אבל בכל מקרה יש בי גם את הצד התחרותי, אז אני רוצה להגיד שאם מישהו רוצה לראות מה יכולתי לעשות במכבי – לכו לראות את המשחק שלי מולם עם ססארי בעונה לאחר מכן (26 נקודות). זה מצחיק בגלל שלפני המשחק הזה הייתי עצבני. זכרתי מה קרה במכבי וצייצתי בטוויטר `שימו לב!`. ידעתי שזה הולך לקרות".
"אבל אין לי רגשות נגד מכבי, זה לא מה שקיוויתי שיהיה, אבל זה מה שהייתי צריך שיקרה. ככה זה הספורט, צריך עור עבה וצריך ללמוד. לאורך הקריירה שלי הוכחתי מה אני יכול לעשות, וברגעים בהם זה לא הלך זה היה מסר למה שאני צריך ללמוד. אני גאה בכל מה שעשיתי, וגם במה שקרה במכבי – זה בדיוק מה שהיה צריך לקרות".
