ילדיו ונכדתו של אלכס דנציג ז"ל, שדובר צה"ל הודיע היום (שני) כי נרצח בשבי חמאס, הספידו אותו ולא חסכו גם ביקורת ממי שהם רואים כאחראים למחדל שגרם למות אביהם לאחר חודשים ארוכים בשבי.
יובל דנציג, בנו של אלכס, כתב לאחר ההודעה בחשבון האינסטגרם שלו: "אבא יקר שלי, לא כך זה היה צריך להסתיים. נחטפת חי ונושם ממיטתך באותו בוקר ארור והיית צריך לחזור הביתה חי ושלם אלינו. סליחה שלא הצלחנו במשימה הזו. נמשיך לעשות הכול כדי להצליח במשימה שיש לפנינו עכשיו, להחזיר אותך לקבורה הראויה המגיעה לך.
"בחודשים באחרונים נחשפתי עוד ועוד בכמה אנשים נגעת ואיזו מורשת מדהימה השארת אחריך. מתחייב לשאת את המורשת הזו עימי לכל מקום ולספר לכל מי שירצה לשמוע על האיש שאתה ופועלך. כי זה מה שחשוב. עכשיו הזמן לאבל וזיכרון. העת לבוא חשבון עם מי שאחראי למה שקרה יגיע. לא נוותר. יהי זכרך ברוך. אוהב ומתגעגע".
מתי דנציג, בנו של אלכס, אומר ל'דבר': "אבא שלי לא מת סתם. הוא מת על קידוש ממשלת החורבן של נתניהו שטען שהחטופים סובלים אבל לא מתים. עם ישראל חייב להתעורר ולצאת לרחובות בהמוניו. יש עדיין חיים שאפשר להציל, בהם דודי היקר יצחק אלגרט".
מתי דנציג. "כל רגע שבו נתניהו ממשיך לשמור על השלטון הרקוב שלו במקום לעצור את המלחמה ולהחזיר את החטופים הוא רגע של פשע נגד אזרחי ישראל" (צילום: הדס יום טוב)
מבחינתו, למחדל הזה יש אחראי אחד. "מי שעדיין לא הבין את גודל המחדל בוחר לעצום עיניים ולא להבין מה עושה נתניהו, הוא ממשיך לסכל ולטרפד כל סיכוי לעסקה. הוא בוחר להציל את הממשלה הרקובה שלו במקום להציל חיים של אזרחים ישראלים שהוא בעצמו אחראי לחטיפתם. המחדל של הקרבת החטופים מתוך מניעים פוליטיים הוא חמור בהרבה מהמחדל של 7 באוקטובר. זאת כבר לא הפקרות פושעת, זאת בגידה של ממש. המחדל הזה נעשה ביודעין, בעיניים פקוחות ובאכזריות שאין לתאר. כל רגע שבו נתניהו ממשיך לשמור על השלטון הרקוב שלו במקום לעצור את המלחמה ולהחזיר את החטופים הוא רגע של פשע נגד אזרחי ישראל".
דנציג ביקש להוסיף גם כי חשוב לו שלא יהיה ניסיון צבאי לחלץ את גופת אביו. "לא רוצה שייפגע אף חייל לטובת העניין הזה, לדעתי זה מיותר לחלוטין".
אליה דנציג, נכדתו של אלכס, אמרה בסרטון חריף שפרסמה ברשתות החברתיות בתגובה להודעת הניחומים של ראש הממשלה: "ביבי היקר, משמח אותי לדעת שיש לך רגשות של כאב ושל עצב, יופי שנזכרת. היית צריך להחזיר את סבא שלי בחיים. סבא שלי נחטף בחיים והוא היה צריך לחזור בחיים.
"הדבר שאתה צריך לעשות בשעות הקשות האלו זה לחתום על עסקה. לחטופים אין זמן, הם גם סובלים וגם מתים. בבקשה ממך תעשה את מה שצריך לעשות. אני סמכתי עליך, סמכתי על ראש הממשלה שלי, סמכתי על המדינה שלי שתחזיר את סבא שלי הביתה, שאני אוכל להתחבק איתו. אבל אתה שותף לפשע, בדיוק כמו חמאס. בבקשה ממך, אולי בשביל להאמין לך, תחזיר את החטופים שעוד יכולים לחזור בחיים ואת החללים לקבורה".
"איש שלום וידידות שתרם תרומה עצומה לדיאלוג הפולני-יהודי"
אלכס דנציג (76) היה היסטוריון, איש חינוך וחקלאי. הוא נולד בפולין ועלה ארצה עם משפחתו בגיל 9. בצעירותו התיישב כחלק מגרעין נח"ל של תנועת השומר הצעיר בקיבוץ ניר עוז. דנציג עבד ביד ושם 30 שנה ועסק כל חייו בזיכרון השואה וביחסי ישראל-פולין, היה אזרח ישראלי גאה ואזרח פולני גאה. הוא נחשב לאחד מהאבות המייסדים של מסעות הנוער לפולין, והדריך מורים, אנשי דת ורוח ישראלים ופולנים לזיכרון השואה. הוא רכש בפולין אינספור חברים, שגם לחמו למען שחרורו. לאחרונה, זכה דנציג בפרס הנשר על שם יאן קרסקי על שירות לאנושות, שנמסר בהיעדרו לבנו יובל בפולין. אתמול, 21 ביולי, חל יום הולדתו ה-76.
אלכס דנציג בצעירותו. התיישב בניר עוז כחלק מגרעין נח"ל של השומר הצעיר (צילום: אלבום פרטי)
משרד החוץ הפולני פרסם בתגובה להודעה על מותו: "אנו עצובים מאוד על מותו של אלכס דנציג, שנחטף לרצועת עזה. איש שלום וידידות שתרם תרומה עצומה לדיאלוג הפולני-יהודי. נמשיך לדרוש את שחרורם ללא תנאי של כל העצורים בעזה".
חלק מחברי הקבוצה לשחרורו של דנציג עם יובל בנו והפרס (צילום: אלבום פרטי)
בעיתונות הפולנית נכתב היום על דנציג: "כבר עשורים הוא מסביר את פולין לישראלים ואת ישראל לפולנים. דנציג הכשיר מדריכים שליוו צעירים ישראלים במסעותיהם לפולין, ארגן קשרים בין בני נוער ישראלים לבני גילם הפולנים, יצר מדריך עברי לפולין, לימד מורים פולנים, עובדי מוזיאונים וכמרים, ביקר בבתי ספר פולניים. פעילותו אפשרה מפגשים, תמכה והעניקה השראה לאנשים שפועלים בשתי המדינות למען הבנה פולנית-יהודית".
גם משרד החינוך הישראלי פרסם הספד לדנציג בפייסבוק: "משרד החינוך אבל ומרכין ראש עם משפחת דנציג וקהילת ניר עוז על מותו של אלכס, עם היוודע על מותו בשבי חמאס. אלכס, איש אדמה ואיש אשכולות, שתרם רבות להנחלת זיכרון השואה וליצירת דיאלוג פולני-יהודי רב-גילי. אלכס העמיד דורות של מדריכי משלחות נוער לפולין ואף כתב ספרי הדרכה על המקומות המרכזיים בפולין. הוא פעל בנחישות ובמקצועיות לקידום מפגשי נוער פולנים-יהודים וסייע למחנכים משני הצדדים להפיק את המיטב ממפגשים אלו, להכיר את ההיסטוריה המשותפת ארוכת השנים ואת הדומה ואת המאחד בין העמים. במסע מצעד החיים האחרון בפולין, יובל, בנו של אלכס, סיפר לבני הנוער על אלכס, וכולנו קיווינו שבמסע של השנה הבאה יעמוד אלכס בעצמו מול הנוער. אלכס השאיר מורשת ברורה וסטנדרטים שימשיכו להיות מגדלור לציבור מדריכי ומדריכות הנוער לפולין במסעות הבאים. יהי זכרו ברוך".
ארגון מדריכי משלחות לפולין ומנחילי זיכרון השואה: "290 ימים חיכינו, התפללנו וקיוונו, והיום הגיעה הבשורה המרה. אלכס דנציג, מורנו, מלמדנו, חברנו, עמיתנו וממובילי דרכנו נרצח בשבי אויבינו. האיש בעל הידע העצום, האיש המורכב שידע להציג את מורכבות העולם שבו אנו עוסקים ולנסות לפעול לתיקונו, האיש שגידל וטיפח מקצועית לא מעט מאיתנו".
אלכס דנציג ואורית מרגליות בניר עוז (צילום: אלבום פרטי)
גילת שילה, מתלמידותיו של דנציג, ספדה לו: "אלכס נולד כשהסיוט נגמר. עבור אמא ואבא ואחות – השואה נגמרה, ובוקר של יום חדש נולד – ואיתו ילד חדש שהכניס למשפחה אור והתחדשות. אלכס עלה בגיל ההתבגרות לארץ חדשה – ארץ של אור ושמש, של רגליים יחפות, ארץ של תקווה. והוא הלך לצנחנים, והוא הלך לקיבוץ, והוא הלך להוראה – כל הדברים שהופכים אדם לישראלי. והפך לגלותי הכי ישראלי ולישראלי הכי גלותי.
"וכך פגשנו אותו אנחנו. ישראלים שגדלו על האקסיומות ש'הפולנים גרועים מהגרמנים' ו'הפולנים הכי אנטישמים'. ובעבודת מחנך סיזיפית לימד אותנו עובדות, לימד אותנו היסטוריה (מדויקת), ובעיקר לימד אותנו מורכבות מהי. הוא לימד איך מדריכים במסע אחד את ידוובנה ואת מרקובה. ואת ועד ארבע ארצות ופרעות ת"ח-ת"ט. וכולנו נפגשנו איתו בקורס מדריכים, ובהשתלמות ועוד השתלמות ועוד ועוד, וסמינר ורשה ועוד.
"וכולנו נרעשנו ב-7 באוקטובר. וכולנו התפללנו וקיווינו לשובו. וכולנו נשברנו היום. כי לא כך צריך ללכת האיש שנולד לעולם החדש, שבא לבשר למשפחה שפרק חדש נפתח. פרק של תקווה. לא בקיץ צורב כזה היינו צריכים לקבל את הבשורה על האיש שהשקה את שדות ניר עוז, והשקה גם אותנו בים של ידע. לא כך".
ד"ר יואב הלר, יו"ר תנועת הרבעון הרביעי ומתלמידיו של דנציג: "אלכס נרצח בשבי. גם אם אני אגיד את זה מאה פעמים אני לא אאמין לעצמי. אלכס דנציג היה המדריך שלי בקורס פולין לפני יותר מ-20 שנה. הוא שינה את החיים שלי. לפני חודשיים בפולין הוצאתי תמונה שלו, והחלטתי שבכל פעם שאדבר על השואה אזכיר את אלכס עד שישתחרר. החלום שלי היה לשמוע ממנו ניתוח היסטורי על מה שקרה לו ולנו. אבל אלכס כבר לא יחזור. אלכס, אני מתחייב שלא נוותר על המורשת שלך".
