מחוות האימים המגושמת של אופ"א, במהלך הטקס שקדם למשחק הסופר קאפ האירופי בשבוע שעבר, הייתה יותר ממרומזת. היא כוונה כטיל בליסטי-פוליטי, מסריח ממניעים כלכליים ומפחדנות, אל עבר מטרה אחת, שרק עיוור לא היה מצליח לסמן אותה על המפה – ישראל. כל מה שהיה חסר כדי להסיר את המסיכה המוצמדת ברישול מעל פני המארגנים, שחיבקו את הצד שאחראי למתקפת הטרור הזוועתית, היתה הצבת שלט נוסף לצד השלטים הנוזפים על הדשא, ועליו הכיתוב: "ציונים – הביתה".
אמנם אין בזה כל צדק ואף נראה מוגזם, אבל זו יכולה להיות המציאות של הכדורגל שלנו, אחרי שאירופה ברובה קיבלה בהבנה את המפגן האנטי-ישראלי, שבאופן סמלי התקיים לפני מפגש בין טוטנהאם שמכונה קבוצת "היהודים" לבין פריז סן ז'רמן שבבעלות קטאר, מברזי הטרור העולמי.
אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים – הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" – לחצו כאן
אוהדים פולנים תוקפים את אוהדי מכבי חיפה | על פי סעיף 27א
היה זה פוסט אחד קצר של הכוכב המצרי מוחמד סלאח, שחקן ליברפול, שהספיק כדי לתת לאופ"א את התירוץ לאקט הפרו-פלשתיני, ועם כל הכבוד לנציגי אפגניסטן, אוקראינה וכו' באירוע, הם היו לא יותר מאשר רשת הסוואה שקופה, למכה שעלולה ליפול כפטיש כבד על הכדורגל הישראלי – הרחקה מהמפעלים האירופים ובכלל של קבוצות ונבחרות.
יהיה זה נידוי בגרסה ההפוכה לזה שספג הספורט ברוסיה, כזה שיכחיש היסטורית מי הצד התוקפן הברוטלי התמידי – וביתר שאת מאז 7 באוקטובר 2023 – במלחמת ישראל בפלשתינים ותומכיהם. זה כבר קרה לנו בעבר – באקט חד צדדי – אחרי ימים עליזים באסיה, שם הספקנו להיות אלופי היבשת.
זכרונות יפים ותקוות שווא
ראשי הענף ימשיכו במאמצים למנוע את החרם המתגלגל לעברנו ככדור רעם, אבל ייתכן שאמירתו בת ה-51 של יו"ר ההתאחדות לכדורגל לשעבר, מנחם הלר, תחזור להיות רלוונטית: "הערבים ותומכים השתלטו על הכדורגל ואין שום סיכוי שיחסי הכוחות ישתנו". הדברים נאמרו לאחר שפדרציית עמי אסיה ביקשה לסלק את ישראל מכל מסגרת בינלאומית ביבשת ב-1974.
ארבע שנים לאחר מכן זה קרה, לא לפני שני קמפיינים של נבחרת הכדורגל, ש"הוגרלה" לבתים מול נבחרות לא מוסלמיות, דוגמת יפן ודרום קוריאה. פיפ"א בשלב הזה כבר לא הייתה יכולה לעמוד בפרץ הכוח המוסלמי, מה שהוביל לתחילת מסע ביניבשתי על קו אירופה (בלי להיות חברה רשומה באופ"א) – אוקיאניה – (ושוב) אירופה, הפעם כחברה מהמניין.
לא עוד משחקים מול בורמה, תאילנד או איראן של אחרי מהפכת האייתוללות, למרות תקוות לכך שלא פגו גם 47 שנים אחרי השלמת ההרחקה מאסיה. בראיון ל"ישראל היום", בימי המלחמה עם האיראנים, החלוץ האגדי עודד מכנס עוד דיבר על כך באופטימיות: "אנחנו טיילנו בעבר באיראן בלי חשש ואולי עוד נחזור לשם. אני רואה באופק את האפשרות שנחזור לשחק נגדם כדורגל".
כעת זה נראה מופרך ורחוק מהמציאות, ואולי אף מעבר לזה – לא רק שלא נחזור לשחק מול האיראנים, באופ"א ופיפ"א עוד עשויים להתקפל בפני ההתאחדויות האנטי-ישראליות ולדאוג לכך שלא נשחק בכלל. אם חלילה זה יקרה, לפחות ניזכר כנבחרת שהתחרתה במשחקים רשמיים מול נבחרות מחמש יבשות: אפריקה (מול מצרים), אסיה, אירופה, אוקיאניה ודרום אמריקה (קולומביה).
"בגדול, הרווחנו"
עד שהחלטה כזו או אחרת תיפול, נחזור ל-1978, לימים האחרונים של הכדורגל הישראלי באסיה, אליה אנחנו משתייכים גיאוגרפית. לא מעט מים עכורים הספיקו לזרום תחת גשר האנטישמיות מאז המשחק האחרון מול נבחרת מוסלמית, בו איראן ניצחה בטהרן, בגמר משחקי אסיה 1974. בסיום אותן 90 דקות אמר המאמן דוביד שווייצר: "הפסדנו במשחק, הרווחנו את חיינו". הוא התייחס לקהל המקומי המוטרף, שניסה לפרוץ את הגדרות ולבצע שמות בישראלים.
כאמור, מאותו הרגע ישראל כבר הורחקה בפועל מנבחרות מוסלמיות, עד לבית 1 המשולש, בו שובצו גם דרום קוריאה ויפן. אחרי תיקו מול הקוריאנים וניצחון כפול על היפנים, הגיע המשחק המכריע בסיאול על הכרטיס היחיד לשלב הבא. בתום 90 דקות של פרידה מה-AFC (התאחדות הכדורגל של אסיה), ישראל נכנעה 3:1, כשהיא סופגת פעמיים בדקות ה-88 וה-89. קדם לכך השער האחרון של נבחרתנו ביבשת המגרשת, שוויון זמני של הכוכב הצעיר אורי מלמיליאן.
"לא זכרתי שזה היה השער האחרון של ישראל באסיה", הודה בפני "ישראל היום" מי שרבים הכתירו כגדול שחקניה של בית"ר ירושלים. "אני כן יכול לומר שהסילוק מאסיה עשה רק טוב לכדורגל שלנו. אני לא זוכר את העוינות, והאמת היא שעבר מאז כל כך הרבה זמן, כך שהדבר החשוב היחיד מהסילוק הזה – הוא ההתקדמות הגדולה של הכדורגל הישראלי. תראה כמה שחקנים שלנו נמצאים היום באירופה. ככה צריך להסתכל על סוף הדרך באסיה – בגדול, הרווחנו".
מפנים עורף
ישראל יצאה שנה לאחר מכן לשני קמפיינים באירופה שהסתיימו ללא כלום, ובעיקר בתחושה שהמסגרת הזו גדולה עלינו, למרות הפתעות מול ספרד בחוץ (1:1) ומול פורטוגל בבית (1:4). בפיפ"א גם הרגישו זאת, והיה לראשיה נוח מאוד "להגלות" את הנבחרת עד לאוקיאניה, בזמנו מרחק 22 שעות טיסה מישראל.
במשך שני קמפיינים נאבקנו באוסטרליה ובניו זילנד, ובאופן סמלי פירקנו דווקא את טייוואן, עוד נבחרת שהוברחה מאסיה מסיבות פוליטיות. כרטיס למונדיאל לא יצא מכל הסיפור הזה, ולקראת מונדיאל 1994 ישראל הפכה לחברה רשמית באופ"א, וגם הקבוצות הצטרפו ונכנסו לראשונה למפעלי ליגת האלופות, גביע אירופה למחזיקות גביע וגביע אופ"א.
הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם
כעת, כ-30 שנה לאחר מכן, אנחנו שוב ניצבים בפני סכנת סילוק, שוב בהשפעת הכוח המוסלמי העשיר, רק שהפעם המערב עלול להפוך אותנו למוקצים. הרגשנו זאת מתבשל כבר בשבוע הראשון של המלחמה. למעט גרמניה, התאחדויות הכדורגל האירופיות החזקות הפנו לנו עורף, סירבו לגנות את הטרור או להזדהות עם הכאב הישראלי, כשברקע מתאפשר רעש מחאה פרו-פלשתיני. ואם חיפשתם הפי-אנד, טעיתם בכתובת. מחלקת האוטופיה יצאה לחופשה.
