היועמ"שית ורשות ני"ע סברו שאם יעלו את הרף הדיווחי וידרשו מהחברות לעבור מסדר בושה, שבו הן ייאלצו לנמק מדוע החליטו לתת את חבילת ההטבות למנכ"ל חרף התנגדות בעלי המניות, זה יעבוד.
ההיגיון של הרגולטורים קבע שאם החברות לא התביישו קודם לכן הן בוודאי יתביישו כעת, ויעדיפו שלא לעבור את ההשפלה הכוללת תיאור של הנסיבות המיוחדות והחריגות שהביאו אותן להחליט הפוך ממה שבעלי המניות שלהן רוצים. אבל היועמ"שית וגם הרשות חשבו באופן ענייני מדי — כיוונו לאזורי הקיצון, למקרים המיוחדים.
למשל, למקרים שבהם החברה תידרש לפרט שהיא נמצאת במהלך עסקי חסר תקדים, או שלדירקטוריון יש מידע שיתר בעלי המניות לא חשופים אליו. במקרים הללו, סברו הרגולטורים בטעות, אפשר לצאת נגד החלטת בעלי המניות.
למרות התנגדות כמעט מוחלטת של 92% מהאסיפה הכללית – ניו-מד אנרג'י של קבוצת דלק הודיעה אתמול שתעניק למנכ"ל יוסי אבו מענק מיוחד של 5% מחברת הבת החדשה בבולגריה
וכמובן, שיש גם את הביטוי "אין לו אח ורע" שמופיע פעמיים כדי להדגיש, אם לא הבנתם את זה עד עכשיו, שמדובר בתאגיד שהוא פלא הבריאה, והמנכ"ל שעומד בראשו זה 14 שנים הוא כזה ש"כישרונו, ניסיונו ויכולותיו הם יוצאי דופן". מנכ"ל שאין לו שום תחליף בישראל, ואולי גם לא בעולם כולו.
אבו, מנכ"ל ניו־מד אנרג'י, הוא ככל הנראה באמת איש ברוך כישרונות שהגיע לאן שהגיע בזכות ולא בחסד. אבל מכאן ועד לצייר את 14 שנותיו בחברה כדבר שאין ולא יהיה לו תחליף, המרחק הוא רב. העובדות הן שמנכ"לים באים ומנכ"לים הולכים, וגם אלו שעברו תהליך עמוק של גלוריפיקציה, בסופו של דבר מתגלים כמנהלים בשר ודם, שעושים החלטות ניהוליות טובות, לפעמים אפילו טועים.
קצרה היריעה מלתאר את היזמים והמנכ"לים שזה קרה להם. אפילו הבוס הגדול של אבו, יצחק תשובה, שפעם הרבו לייחס לו יכולות קוסמיות, התרסק במשבר הגדול של 2008, לא עמד בהתחייבויות שלו למחזיקי האג"ח וארגן להם את אחת התספורות הגדולות והמכוערות בתולדות שוק ההון.
מה שאי אפשר לקחת מתשובה זה את הרוח היזמית והרעב שאינו יודע שובע. לרוח הזו, מסתבר, יש שובל ארוך שהגיע עד לחברת ניו־מד אנרג'י. החברה הזו כתבה דה־פקטו את המדריך הראשון והמלא לאובר־רולינג בעידן החדש שהחל בסוף 2024. המדריך הזה מפרט את השיטה כיצד לעשות מה שאנחנו רוצים גם עכשיו, אחרי שהרגולטורים הקשיחו את הנורמות, אף על פי שבעלי המניות שלנו חושבים אחרת.
שלא יהיה ספק, אחרי ניו־מד אנרג'י יבואו חברות אחרות. גם אצלן יהיו נסיבות חריגות. הן אולי אפילו יוסיפו לכך את המילה "מאוד". הרי תמיד יש איזה משא ומתן חשוב על הפרק שהמנכ"ל מנהל, ואם הוא ילך הביתה כי לא יאהב את חבילת התגמול שלו, ייתכן שהמו"מ הזה יירד לטמיון. תמיד אפשר למצוא את המעלות המאוד מיוחדות שיש דווקא למנכ"ל הנוכחי ושבעטיין חייבים, מוכרחים ואף נדרשים לאשר את השכר המיוחד.
תזכורת לכך התקבלה לאחרונה, כשדירקטוריון שטראוס החליט להעניק למנכ"ל שי באב"ד תגמול מיוחד וחריג כי — תחזיקו חזק — היתה לו תרומה מיוחדת וחריגה לביצוע עסקה למכירת חברה של שטראוס בארה"ב. לא בדיוק מהלך עניינים חריג שנמצא מחוץ למה שעושה מנכ"ל של תאגיד גדול ביום־יום. במילים אחרות, מעתה והלאה צפו לכך שהחריגות הולכת להיות הנורמה החדשה.
על מנת לבלום את יצירתיות היתר של החברות, שהיא למעשה כסות מנומסת לכוחניות, צריך להשתמש בכוח נגדי. רצוי כוח נגדי חריג ומיוחד. ראשית, הדירקטורים החיצוניים והבלתי תלויים שאישרו את מהלך האובר־רולינג צריכים לדעת שיש מחיר להחלטות שלהם, ושהמינוי שלהם לא יחודש.
לא בניו־מד אנרג'י ולא בחברות אחרות שבהן הם יבקשו להתמנות לדירקטוריון. זה כבר קורה בחברות סוררות אחרות שהפכו את האובר־רולינג לפרקטיקה. את המחיר הזה יכולים לגבות רק הגופים המוסדיים, אלו שמנהלים את חסכונות הציבור ומייצגים את קולו בחברות הציבוריות, משום שההצבעה שלהם היא שמכריעה את זהות הדח"צים והדב"תים בחברות הציבוריות.
הדבר השני שצריך לקרות חייב להתרחש באזורי החקיקה. חקיקה מהסוג שתגביל את הדירקטוריונים של החברות מללכת בדרך ההופכית מזו שהתוו להם בעלי המניות. כלומר, לחזור לבסיס, בלי כל הפלפולים המשפטיים שבדרך. יש הנהלה, מעליה יש דירקטוריון ומעליו יש את בעלי המניות. היכן שיש ניגודי עניינים, בעלי המניות הלא נגועים הם אלו שמכריעים. פשוט, הגיוני וצודק.
שיטת האובר־רולינג הנוכחית עלולה להוביל למצב שבו נראה תהליך דומה לזה שראינו במערכת הפיננסית. היא תגמלה באופן חריג ולא פרופורציונלי את המנהלים הבכירים לאורך השנים, ללא הצדקה, וחטפה ביקורת ציבורית חסרת תקדים. אבל זה לא הפריע לה להמשיך לעשות את אותו הדבר, אף בעוצמה גבוהה יותר. זה נגמר בחוק דרמטי, שהגביל את שכר הבכירים במערכת הפיננסית לפי 35 מהשכר הנמוך ביותר בחברה, או לתקרה של 2.5 מיליון שקל שמוכרת לצורכי מס. במקרה של תופעת האובר־רולינג, תגובת הנגד החקיקתית יכולה להיות הרבה פחות דרמטית והרבה יותר פשוטה. רק צריך לרצות.
