שליחת הצווים לחרדים, בניגוד לעמדת הממשלה וחרף העובדה שהכנסת פועלת לחוקק חוק בנושא, היא רק קצה הקרחון בעצמאות הניהולית שנוקט שר הביטחון יואב גלנט מול רה"מ בנימין נתניהו.
אף שמילים רבות כבר נכתבו על היחסים הבעייתיים בין השניים תוך כדי מלחמה, מהקשות בתולדות המדינה, לא מדובר רק במתיחות אישית, כי אם בהשפעה משמעותית על אופן ניהול המלחמה. בממשלה טוענים כי נוצר מעין נתק בין ראש הממשלה לבין מערכת הביטחון בראשות גלנט. האחרון, מצידו, מייצר מעין גיבוי אוטומטי למטכ"ל מול כל דרישה לתיקון, לפעילות או להיענות "חלילה" לדרישות מצד ראש הממשלה.
אתמול התקבל אישוש נוסף לנתק, כשפורסם שגלנט מבקש להקים בישראל בית חולים לפצועים מעזה, בניגוד לעמדת נתניהו. רק לאחר סבב כותרות נרעשות הודיעה לשכת השר כי בכך הוא "עורר" את המל"ל שבמשרד ראש הממשלה לתת אור ירוק לתוכנית להטסת החולים למדינה שלישית.
גם בקבינט בשבוע שעבר תהו שרים על המדיניות העצמאית שנוקט השר, בניגוד להחלטות הממשלה ולפעילות הכנסת בגיוס חרדים. באותו מעמד תהה גם מזכיר הממשלה יוסי פוקס מדוע השר פועל "נגד הממשלה".
לפי מידע אמין שהגיע לידינו, נתניהו לא רק זועם על התנהלות גלנט בישיבות ממשלה ולציטוט, אלא אף כינס מאחורי הקלעים התייעצויות בשאלה אם להדיחו מתפקידו, או ליתר דיוק – מדוע לא לעשות כך מול מה שנתפס כהתנהלות לעומתית של השר.
נתניהו, כך אומרים גורמים פוליטיים בסביבתו, היה רוצה לפטר את גלנט, אך כרגע לא מעז. אולי זה תסמין "ליל גלנט" מסבב הפיטורים הקודם שהצית מחאה ברחובות, והרצון לא לתדלק את המחאה המדשדשת כעת. אולי זה כדי להמשיך לעבוד מול מערכת שהיא לויאלית בעיקר לעומד בראשה. וכן, יש עוד מלחמה באופק.
בליכוד שואלים ח"כים ושרים, מחובבי נתניהו ומאלו שלא, "מה האינטרס של גלנט?" – ותשובה אין. גם מתככי המזימות הוותיקים ביותר במסדרונות הכנסת לא מבינים לאן חותר השר. מה שבטוח, הם אומרים, "גלנט מאמין שנתניהו לא יכול לפטר אותו, ולכן עושה מה שהוא רוצה". ובזמן שנתניהו לא ממהר לפטר את גלנט, יש לא מעט שרים וח"כים שמניחים עבורו את התשתית הרעיונית. בשבוע שעבר היה זה השר שלמה קרעי שדרש לפטר את גלנט, וגם ח"כ אביחי בוארון מתח עליו ביקורת נוקבת במליאה לצד ח"כ משה סעדה. גם המילה "רופס" נשמעה בין השורות.
בממלכתיות משהו, גם יו"ר ועדת החוץ והביטחון מביע אי־שביעות רצון ממה שנתפס כחתירה של גלנט תחת סמכותו לחוקק חוק לגיוס החרדים, כפי שהתבקש. חוסר הסבלנות שנוקט הצבא בסוגיה, לצד אי־שיתוף הפעולה עם עבודת הוועדה, גורמים לאדלשטיין להרגיש שיש בצמרת הצבא שמעדיפים מלחמה עם החרדים במקום לגייסם למלחמה.
