סרטון אנימציה שעלה ביוטיוב הצליח לזעזע את הרשת וצבר למעלה משמונה מיליון צפיות. הפעם, לא בגלל אתגר מסוכן או טריק מטורף, אלא מפני שהוא מעז לענות על שאלה שרבים נמנעים ממנה: מה באמת קורה לגוף שלנו אחרי שאנחנו מתים?
יוצר הסרטון הוא Zack D.Films, יוטיובר עם יותר מ-21 מיליון עוקבים שמתמחה בהסברים גרפיים בנושאים שנעים בין מועילים למוזרים, כמו איך לעצור דימום מהאף. הסרטון נפתח במותו של גבר וכניסתו לארון קבורה, ומשם ממשיך לתיאור גרפי, מצמרר ולעיתים קשה לצפייה של שלבי הריקבון הפיזי: מהופעת כתמי מוות בגוונים סגולים-אדמדמים ועד להמסה של גלגלי העיניים וקריסת העור.
אלפי תגובות של גולשים לא איחרו להגיע. חלקן נכתבו בהומור ציני, כמו "מוסר ההשכל – אל תמותו"; חלקן הביעו הלם עמוק – "לראות את זה כחולה סרטן היה משוגע"; ובאופן מפתיע, לא מעט ראו בו דווקא מקור לנחמה – "תודה, זה עוזר להתמודד עם הסוף, ואם יש משהו אחר אני מקווה שהוא יפה".
המומחים, לעומת זאת, הביעו הסתייגות. בכתבה שחקרה את הנושא ב"דיילי מייל הבריטי" מומחים מתחום הליווי הרגשי והפתולוגיה המשפטית התריעו שהתוכן אמנם מדויק, אך מוגש בצורה "בוטה ואפילו לא אנושית" שנועדה לזעזע – אבל לא בהכרח לעודד הבנה או עיבוד רגשי.
הלב מפסיק לפעום
הסרטון מתאר מה קורה לאחר המוות: הלב מפסיק לפעום, והדם שאינו מוזרם עוד שוקע לאזורים הנמוכים בגוף. זהו שלב הנקרא livor mortis (היפוסטזיס או סוגילציה – כתמי מוות) שבו מופיעים כתמים בגווני אדום-סגול, במיוחד היכן שהגוף נוגע במשטח כמו אחורי הגולגולת או הגב. התופעה נמשכת שעות והיא בין הביטויים הראשונים של המוות.
בהמשך מתחיל תהליך פנימי משמעותי יותר – אוֹטוֹלִיזָה (בעברית: תֶּמֶס עַצְמִי). זהו השלב שבו תאים בגוף, בעיקר בכבד ובמוח, מתחילים להתפרק עקב מחסור בחמצן. אנזימים משתחררים, ממיסים את הממברנות והרקמות מתחילות להתמוסס. במקביל, חיידקי מערכת העיכול חודרים דרך דפנות המעיים לאיברים פנימיים, תוך פליטת גזים רעילים כמו מימן גופריתי, מתאן ואמוניה. הגזים האלו גורמים לנפיחות קיצונית, במיוחד באזור הבטן, ולעיתים יוצרים לחץ כל כך גבוה עד שהגוף פולט נוזלים וגזים דרך פתחי גוף.
המראות בהמשך קשים. גלגלי העיניים הופכים לנוזל, העור מתקלף והרקמות ממשיכות להתמוסס. לאחר כמה שבועות, רוב התוכן הרך של הגוף – כולל איברים פנימיים, שרירים ורקמות עור – פשוט נעלם. בסוף התהליך, שנקרא "שלדנות" (Skeletonization), מה שנשאר זה שלד בלבד, כולל עצמות, שיניים ולעיתים ציפורניים ושיער. זהו הסימן לכך שהגוף סיים את מעגל הריקבון הפעיל, אבל התהליך עדיין לא הסתיים.
משך הזמן עד להגעה לשלב זה משתנה לפי תנאי הסביבה. פרופ' דניאל וסטקוט מהמרכז לאנתרופולוגיה משפטית באוניברסיטת טקסס הסביר בראיון לאתר Live Science כי קבורה בתוך ארון מעכבת מאוד את הפירוק, ועשויה להוביל לתהליך שלדנות שיימשך עד עשור שלם. ללא ארון, נותר שלד כבר לאחר כחמש שנים משום שחרקים, לחות, קרינה וגירויים מהסביבה מאיצים את תהליך הריקבון.
"חתימה ביולוגית" ופתרונות אלטרנטיביים
מחקרים פורצי דרך מהעשור האחרון גילו שלגוף יש "חתימה ביולוגית" ברורה לאחר המוות הנקראת Thanatomicrobiome – מערכת חיידקית ייחודית לתהליך המוות. חיידקים שלא היו פעילים במהלך החיים מתחילים לנוע בגוף בסדר קבוע: תחילה הם משתלטים על המעיים, אחר כך על הכבד והלב, בהמשך על הרקמות הרכות ולבסוף על המוח. ד"ר גולנאז ג'וואן, מדענית פורנזית מאלבמה, הראתה באמצעות בדיקות דנ"א שאותם חיידקים משמשים כ"שעון מוות ביולוגי" ומאפשרים לאמוד במדויק את זמן המוות – לעיתים בדיוק של יומיים עד שלושה.
נוסף על כך, גופה משנה את סביבתה. היא מעשירה את הקרקע מתחתיה בנוטריינטים (חומרי תזונה) כמו חנקן, זרחן, אשלגן ומגנזיום; ואלו יוצרים איי ריקבון – אזורים שבהם גדלים פטריות, צמחים וחיידקים מסוגים ייחודיים. רימות שנוצרות בזבובים תורמות לפירוק הרקמות ומעבירות את תכולת הגוף הלאה לזירה האקולוגית הרחבה.
בשנים האחרונות פותחו פתרונות אלטרנטיביים לקבורה ושריפה מתוך רצון לחזור ולהיטמע בטבע. אחת הדרכים היא קומפוסטציה אנושית – הגוף מונח במיכל על שבבי עץ וחומרים אורגניים אחרים ומתפרק במהרה.
דרך נוספת, שעוררה דיון ציבורי סוער, היא קבורה מימית (הידרוליזה אלקלית) – תהליך שבו הגוף מוכנס לתמיסה אלקלית בטמפרטורה גבוהה וכתוצאה מכך מתפרק לחומר נוזלי ולשרידי עצמות. הנוזל המכונה effluent מוזרם למערכת הביוב, ואילו העצמות הנותרות נכתשות לאבקה (בדומה לאפר בקרמציה) שניתן להשיב למשפחה. שיטה זו חוקית במדינות רבות בארה"ב ונשקלת גם בבריטניה, אך מעוררת התנגדות בקרב קהילות דתיות ותרבויות מסורתיות.
בסופו של דבר, הסרטון – חרף התכנים הקשים – חושף אמת פשוטה: כולנו כפופים לחוקי הטבע.
