הישאם א-סייד, המוחזק בשבי ברצועת עזה זה עשור, צפוי להשתחרר בשלב הראשון של ההסכם לשחרור חטופים ולהפסקת אש עם חמאס. אביו ומשפחתו אוזרים את סבלנותם ומחכים. "אנחנו לא יודעים מתי הוא ישתחרר", אומר ל'דבר' שעבאן א-סייד, אביו של הישאם, "ולא יודעים מה מצבו".
הישאם הוא הבכור לבית א-סייד. אביו מספר על ילד מיוחד, שאהב לעשות דברים שונים מבני גילו. "הוא שאל שאלות כמו 'למה יש גבול? למה יש מלחמה?' שאלות אמיתיות, אבל לא במציאות".
הוא חצה לראשונה את הגבול לרצועת עזה ב-2010. "הוא רצה להציל את גלעד שליט", אומר אביו, "חמאס שחררו אותו, למיטב ידיעתי ללא כל התערבות של אנשי ציבור".
אביו מספר כי לאחר האירוע ב-2010 הבין שהישאם חולה בסכיזופרניה. "הוא קיבל טיפול בקופת חולים, אבל זה לא היה טיפול טוב. המצב הידרדר ככל שהישאם התבגר".
א-סייד חצה שוב את הגבול לרצועת עזה ב-21 באפריל 2015. הוא נתפס שנית בידי חמאס, והפעם לא שוחרר. "זה כבר היה חמאס שונה, חמאס של סינוואר", אומר האב. "ניסינו ליצור איתם קשר דרך הקשרים בין השבטים הבדואים כאן וברצועת עזה, דרך קשרי משפחה. אצלנו, אם יש סכסוך פותרים אותו בהתערבות של שבט אחר, או של שיח'ים ונכבדים. חמאס נלחם בזה. הוא אוסר להשתמש בכלי הזה". כך, המאבק של חמאס בשבטי הבדואים ברצועת עזה סיכל את שחרורו.
"למדנו לגדל עור של פיל, לחשוב רציונלית ולחכות"
"ההרגשה קשה", אומר א-סייד. "אין לנו ודאות איך הוא ייצא משם, ומה מצבו. גם אם הוא יחזור בריא ושלם, עדיין זה לא יהיה מושלם. המושלם יהיה אחרי שכל החטופים יחזרו, רק אז אוכל לנוח. התקווה היחידה היא שעלינו על מסלול שיביא אותנו למקום יותר טוב. זה מסלול עם הרבה מהמורות, עליות וירידות, אנו מקווים שנעבור אותו. האמת שאנחנו מעדיפים לא לדבר יותר מדי, ולחכות לטלפון המבשר.
"המצב וכל ההתנהלות מאז האירוע גרמו לנו לגדל עור של פיל, להכיל הכול ולחשוב רציונלית. למדנו לשבת ולחכות. זו משמעות חדשה למילה סבלנות, צריך למצוא מילה חדשה לזה.
"במשך עשר שנים התרגלנו לחיות בלעדיו. אנו יודעים שנצטרך לטפל בו. אני, האימא והאחים מחכים לו בבית. הם היו קטנים אבל הם זוכרים. הנכדים לא ראו אותו, אבל זוכרים מהסיפורים. הנכדים מחכים לו יותר מאשר כולם. סיפרנו להם על דוד טוב שאוהב ילדים, הם מתגעגעים לראות אותו".
א-סייד אומר שאין לו תוכניות ברורות ליום שבו יראה את בנו. "אני רוצה קודם כול לראות אותו, אני מקווה שחי ושלם, ורק אחר כך נחשוב. כשיגיע אשב איתו ונדבר. אנחנו לא יודעים את מי נפגוש, הוא לא קיבל שם טיפול, אנו מוכנים לגרוע ביותר. אנחנו באמצע עסקה שעלולה להתפרק כל רגע, אנחנו לא שמחים".
"להוציא מהלקסיקון את השימוש בקלפי מיקוח אנושיים"
מאז מתקפת 7 באוקטובר הצטרף א-סייד למאבק משפחות החטופים. "אני משתתף בכל הפעילויות, אבל ממעט בהצהרות. אנחנו בקשר עם כל המשפחות דרך המטה וגם באופן פרטי. נהיינו משפחה גדולה, משפחות החטופים, ונמשיך להיות משפחה גם אחרי שכולם חוזרים".
שעבאן א-סייד (משמאל) עם איילין מנגיסטו, אביו של החטוף אברה מנגיסטו (צילום: יהל פרג')
עם זאת, הוא מסתייג מחלק מדרכי המאבק. "כשאנחנו בתוך הסיטואציה צריך להתנהל בהתאם, בשביל זה יש ממשלה וכוחות ביטחון. נתניהו רוצה להגיע למשהו טוב, אבל מפריעים לו, כדי שלא יירשם הישג על שמו. הצלחה שלו זו הצלחה של ישראל. המחלוקות הפריעו, לדעתי, להחזיר את החטופים.
"אני רוצה להגיע למצב שלא ישתמשו בקלפי מיקוח אנושיים. הרעיון של חטיפת אזרחים כקלף מיקוח צריך לצאת מהלקסיקון של המזרח התיכון, זה לא האסלאם שאני מכיר ולא המסורת הבדואית. אי אפשר לקבל את הרעיון הזה. המלחמה שלנו צריכה להיות על הנושא הזה, צריך אחדות סביב המסר הזה. עכשיו צריך לסיים את העסקה עד הסוף, עד שהחטוף האחרון יחזור".
