תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית יתפרסמו בעוד כשבועיים. בין אם הן יסתיימו בניצחון של סגנית הנשיא קמלה האריס או של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, דבר אחד אפשר להניח די בוודאות: אנשים יצטרכו להסביר לעצמם איך הם טעו. השיח הציבורי והרשתות החברתיות עומדים להתמלא במונולוגים מהסוג שאדגים פה, של מי שישאלו את עצמם איך יכול להיות שמועמד או מועמדת זכו, למרות שכל הסימנים העידו מבחינתם לכיוון ההפוך. ומכאן, הדרך לתיאוריות קונספירציה תהיה קצרה למדי.
"איך יכול להיות שהאריס ניצחה?"
"לא הגיוני שאמריקה בחרה באישה שעד לפני כמה חודשים אף אחד לא ידע במה היא מאמינה, ושספק אם יש לה דעות בכלל. כשהתראיינה היא נמנעה מלתת תשובות קונקרטיות, וכשענתה לעניין – סתרה את עמדותיה מלפני כמה שנים. אמריקאים לא אוהבים כשמשקרים להם.
"הם גם לא אוהבים 'שכונה'. האריס, עם סרטוני הטיקטוק, הריקודים המגוחכים והצחוק המוגזם, פשוט לא 'נשיאותית'. שלא לדבר על זה שאמריקה לא בשלה לאישה, בטח בלי ילדים משל עצמה, בבית הלבן.
"האמריקאים יודעים שלמרות הניסיון לשבור למרכז, האריס היא מה בישראל מכנים 'אשת שמאל קיצוני', פרוגרסיבית על מלא-מלא מסן פרנסיסקו. אין סיכוי שהפועלים בפנסילבניה או פוקדי הכנסייה בג'ורג'יה נתנו לה את קולם.
"שלא לדבר על הקדנציה שלה כסגנית נשיא. היא אחראית למשבר בגבול ולהצפת אמריקה במהגרים לא חוקיים. הממשלה שבו כיהנה אחראי לעליית המחירים המטורפת. היהודים והפרו-ישראלים נטשו אותה בגלל האנטישמיות וחוסר התמיכה בישראל, המוסלמים נטשו אותה דווקא בגלל התמיכה בישראל. בתקופת הממשל הזה רוסיה, סין ואיראן הבינו שהן יכולות לעשות מה שבא להן, כי אין בעל בית.
"וחוץ מזה, תסתכלו על תמונת המצב מלפני כמה ימים: טראמפ היה בתנפה חיובית וצמצם את הפער בכל מדינות המפתח, והוא אף הוביל ברובן. הוא הוביל בענק בשווקי ההימורים. אילון מאסק הציף את הרשת בתוכן נגד קמאלה. הסגן שלה, טים וולז, היה מזעזע בעימות מול המועמד הרפובליקאי, ואין מה לעשות – היא לא מדברת כמו אובמה. זה לא הגיוני שהיא ניצחה. משהו לא מסתדר לי".
"איך יכול להיות שטראמפ ניצח?"
"האיש אומר דבר והיפוכו באותו משפט. הוא מדבר על דברים לא קשורים לשיחה, מחניבעל לקטר, דרך מוות מטריפת כריש ועד איברי המין של שחקני גולף מתים – האיש לא כשיר מנטלית. אם סבא שלי היה מדבר ככה לא הייתי נותן לו לעלות על ההגה, אז להיות נשיא ארצות הברית?
"מרגע שבית המשפט העליון ביטל את פסיקת רו נ' ווייד, סוגיית ההפלות הביאה לדמוקרטים ניצחונות פעם אחר פעם, כולל במעוזים רפובליקניים. הנשיא לשעבר יכול להתנער מפרויקט 2025 כמה שהוא רוצה, אבל כל כותבי המסמך הם מקורבים שלו בעבר או בהווה.
"הוא אפילו לא מנסה להראות שאכפת לו מהבוחרים. מצביע אומר שהוא מוטרד ממהומות 6 בינואר שפרצו לאחר בחירות 2020? הוא הגיב ש'זה היה יום של אהבה'. משפחתה של אישה שמתה מסיבוכי הפלה עורכת מסיבת עיתונאים ומאשימה אותו? 'אני אקבל יותר רייטינג מהם'. אם אחרי ניסיונות ההתנקשות הוא הבטיח להיות ממלכתי ומאחד, מהר מאוד הוא חזר לשיח שבו כל מי שלא תומך בו הוא 'האויב מבפנים'.
"שלא לדבר על הכישלון שלו כנשיא: 400 אלף מתים מקורונה רשומים על שמו, כמו גם אבטלה באחוזים דו-ספרתיים, בזמן שביידן הוריד את האבטלה לשפל היסטורי ושיקם את התעשייה, כולל במדינות המפתח. בתקופתו כנשיא אף אחד לא סמך על המילה של ארה"ב, קים ג'ונג און עשה ממנו צחוק, והוא ביטל את הסכם הגרעין שהיה המחסום העיקרי שעמד בין איראן לבין נשק גרעיני.
"אף בן אדם רציני מהממשל הקודם לא מוכן לתמוך בו שוב. ג'יי די ואנס הוא בחירה איומה לסגן נשיא. כל שאר המקורבים של טראמפ הם לאומנים נוצרים ואנשי עליונות לבנה. ההיספנים לא שכחו לו את אמירותיו כי 'הם אנסים וסוחרי סמים'; השחורים כועסים על התבטאויותיו בעניין חמשת השחורים שהואשמו האשמת שווא באונס ב-1989 ('חמישיית הסנטרל פארק'); המוסלמים עוד לא התגברו על הצו הנשיאותי שהגביל כניסת אנשים ממדינות מוסלמיות. העובדים המאוגדים מבינים שטראמפ מתנגד להעלאת שכרם של עובדי המזון המהיר ולהתאגדות שלהם.
"עשרות מיליונים הצביעו בהצבעה מוקדמת, ורובם הגדול נתנו את קולם להאריס. היה לה שטח חזק יותר ואפקטיבי יותר, היו לה כיסים עמוקים יותר, ובניגוד לטראמפ היא התראיינה גם במקומות הלא-טבעיים עבורה, והוכיחה שהיא יודעת לעמוד מול מראיינים קשים. זה לא הגיוני שהוא ניצח. משהו לא מסתדר לי."
אין דרך לדעת מי ינצח
לטעות זה אנושי לחלוטין, ובוודאי בכל הקשור לחיזוי תוצאות בחירות. אין שום דרך אמינה לנבא את התוצאות, בטח לא בשיטה האמריקאית שמוכרעת על שברי אחוזים במספר זעום של מדינות. כל מי שעוקב אחרי מערכת הבחירות מבין, ברמה הרציונלית לפחות, שגם אם הוא מאמין שאחד המועמדים יזכה, יש אפשרות סבירה מאוד שהמועמד השני יפתיע. עם זאת, בתקופה הנוכחית, מצב כזה עלול להוביל להכחשה ולחשיבה קונספירטיבית.
הסיבה, לעניות דעתי, היא מציאות חיובית ביסודה. העידן הנוכחי הוא עידן של הצפת מידע. צרכני החדשות, גם בעברית, חשופים היום לכמות אינסופית של רסיסי מידע, הנגשת ידע ופרשנויות – בין אם דרך תקשורת ממסדית, פרשנים עצמאיים, דיווחים ברשתות חברתיות, מכרים וחברים שחיים באמריקה או ישירות מהקמפיינים באנגלית.
דוגמא אחת היא סיקור הבחירה במועמדים לסגני נשיא. ב-2016, מי שהתעניין בסיבות לבחירה במייק פנס ובטים קיין היה עלול להסתפק בחצי פוסט בעמוד של פרשן פוליטי. השנה נכתבו הררי מילים על השיקולים של טראמפ ושל האריס בעד ונגד מי מהמועמדים, ולאחר שנבחרו טים וולז וג'יי די וונס, הוצעו ניתוחים אישיותיים רבים שלהם, והביוגרפיות שלהן נסרקו לפרטי פרטים כדי להבין מה עמדותיהם בסוגיות השונות.
שפע המידע הוא דבר טוב. ידע עוזר להבין טוב יותר את העולם ולקבל החלטות טובות יותר. אבל הוא לא מאפשר לדעת בוודאות מה יצביעו הבוחרים – ועלול דווקא לטעת תחושה כוזבת של ודאות. זה מצטרף להטיית האישוש, הנטייה האנושית לייחס חשיבות יתר למידע שמאשש את מסד הידע הקיים של אדם (ובמידה רבה גם את ההעדפות) ולהמעיט בחשיבות מידע שמאתגר או מפריך את מסד הידע הזה. אגב, תחושת ודאות כוזבת והטיית האישוש הן גם סיבות מרכזיות לכישלונות מודיעיניים.
לכן, חשוב לזכור ולהזכיר – אין שום דרך לדעת מי ינצח בבחירות האלה. יש אלפי ועשרות אלפי אינדיקציות, נתונים, רסיסי מידע ופרשנויות שעשויים להסביר ניצחון של טראמפ או של האריס. בסופו של דבר, היחידים שיקבעו הם אזרחי ארה"ב, ובאופן ספציפי אזרחי שבע המדינות המתנדנדות.
אסור ליפול למלכודת ההכחשה, ובטח שלא לקונספירציות מהסוג שהוצעו ב-2016 ("הרוסים גנבו את הבחירות ובגללם טראמפ ניצח") או ב-2020 ("הדמוקרטים רימו וזייפו ובגללם ביידן ניצח"). אם עולות טענות על טוהר הבחירות, יש להתייחס אליהן כפי שמתייחסים להאשמה בכל פשע חמור אחר: לבחון את הראיות אליהן בכובד ראש, אך לזכור שההכרעה תגיע מבתי משפט בארה"ב, ולא מטורים ברשת בעברית.
