נמצא מקום ארון הקודם? ארכיאולוגים חשפו חורבות בישראל שלדעתם ארון הברית היה בהם בעבר, הלא היא תיבה קדושה מצופה זהב המתוארת בתנ"ך. לפי הכתובים, משה הניח את עשרת הדיברות בתוך הארון, שנשמר במשכן שנבנה זמן קצר לאחר יציאת ישראל ממצרים, שמתוארך על ידי חלק מהחוקרים לסביבות שנת 1445 לפנה"ס.
בעוד גורל הארון נותר תעלומה היסטורית, הוא נעלם מהתיעוד המקראי לפני השבי הבבלי של ירושלים בשנת 586 לפנה"ס. כעת, הצוות שעובד באתר המקראי העתיק של תל שילה הצליח לחשף מבנה אבן שנראה תואם בצורה מדויקת את המידות והכיוון של המשכן המתואר בתנ"ך.
ד"ר סקוט סטריפלינג, מנהל החפירות בתל שילה, הסביר: "חשפנו מבנה מונומנטלי מתקופת הברזל הראשונה, התואם את המידות המקראיות של המשכן. המבנה מכוון מזרח-מערב ומחולק ביחס של 2:1, בדיוק כמתואר בכתובים". הגילוי מקבל חיזוק נוסף מהתגלית של למעלה מ-100,000 עצמות בעלי חיים, רובן מכבשים, עיזים ובקר, ובעיקר מהצד הימני של החיות – בהתאמה מדויקת לויקרא ז׳, הקובע שהצד הימני היה שמור לקרבנות כהונה.
ד"ר סטריפלינג הדגיש לרשת השידור הנוצרית (The Christian Broadcasting Network): "זה לא צירוף מקרים. העדויות לטקסי קורבן כאן מכריעות, והן תואמות את התיאור המקראי ברמה שקשה להתעלם ממנה". כלי החרס שנמצאו בין העצמות מתוארכים לאותה תקופה, מה שמחזק את הקשר של האתר לתקופת המשכן, שלפי התנ"ך נמשכה כמעט 400 שנה לפני שנבנה הבית המקדש בירושלים.
שילה, הממוקמת בהר אפרים, מתוארת בתנ"ך כמרכז הדתי הגדול הראשון של ישראל. בשילה, לפי התיאור המקראי, עלי הכהן הגדול ניהל את המשכן ברגע קריטי בתולדות ישראל. הסיפור הדרמטי בשמואל א' מתאר כיצד בני ישראל, הנתונים במלחמה עם הפלשתים, הביאו את הארון לשדה הקרב בתקווה להבטיח חסד אלוהי.
התוכנית נכשלת באופן קטסטרופלי כאשר הפלשתים לוכדים את הארון, ובניו של עלי, חפני ופינחס, נהרגים בקרב. כאשר שליח הביא את הבשורות לשילה, הוא מצא את עלי, בן 98 וכמעט עיוור, ממתין בדאגה ליד שער העיר. כששמע שהארון נלקח, עלי נפל אחורה מכסאו, שבר את צווארו ומת. הכתוב מדגיש את חשיבות הרגע בציון: "הוא שפט את ישראל ארבעים שנה". ד"ר סטריפלינג מאמין כעת שצוות הארכיאולוגים אולי חשף את השער הממשי שבו מת עלי, כפי שדיווח CBN.
המבנה החדש שהתגלה באתר כולל קיר פנימי מסיבי, המחלק את המרחב לשני אזורים נפרדים. התגלית הזו מתיישבת בצורה מושלמת עם התיאור בשמות כ"ו, לפיו המקדש הפנימי של המשכן – המקום הקדוש ביותר או קודש הקדשים – הופרד מהחדר החיצוני על ידי פרוכת. החדר הפנימי הזה אכל את ארון הברית והיה נחשב למקום המגורים הארצי של נוכחות ה'.
הקדושה המיוחדת של המקום מודגשת בפסוק מויקרא ט"ז, ב', שבו ה' מזהיר את משה: "דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארון ולא ימות" – כלומר, שהכהן הגדול לא יכול להיכנס לקודש הקדשים בכל זמן שירצה, אלא רק בתנאים מיוחדים, אחרת הוא עלול למות.
רמת הקדושה הקיצונית הזו של הארון מתוארת גם בספר שמואל ב' פרק ו', המספר שנגיעה פשוטה בארון, או אפילו הצצה פנימה, יכולה להוביל למוות מיידי. המסר ברור: כל התנהגות לא נאותה כלפי ארון הברית נחשבת לחילול ישיר של קדושת ה'.
