ישראל נמצאת במומנטום חיובי במלחמה בעזה. במישור הצבאי – מערכת הביטחון רושמת רצף של הישגים מבצעיים שהתחיל עם ההתקפה על מרחב רפיח וכלל את כיבוש ציר פילדלפי – עורק החמצן של חמאס, חילוצם של ארבעת החטופים במבצע ההרואי בנוסיראת, חיסולם של "רמטכ"ל חמאס" מוחמד דף (אם אכן חוסל) ושל מח"ט חאן יונס ראפע סלאמה, ביסוס השליטה במסדרון נצרים, פשיטות בעיר עזה ובמרחב חאן יונס והחזרת גופותיהם של חמשת החללים שנרצחו ונחטפו לרצועה. מיעוט ההישגים המבצעיים של חמאס במקביל לאירועים הללו או בתגובה להם הוא עדות להשפעה המצטברת החיובית שיש לכך.
תיעוד מפעילות צוות הקרב החטיבתי של עוצבת קומנדו מתוך המנהרה בה נמצאו גופות החטופים // דובר צה"ל
ולא רק זאת – התגובה המהירה והנועזת נגד החות'ים בתימן, כמו גם המשך הציד השיטתי של מפקדי השטח בחיזבאללה והמכות הניחתות ללא הרף על התארגנויות הטרור ביו"ש, מספקים עדות לא רק ליכולות המבצעיות הגבוהות של ישראל אלא גם לנחישותה ולוויטאליות של מערכיה. העמידה האיתנה מול אתגרי הלחימה הרב־זירתית תקופה כה ארוכה, למרות הלחצים והמחירים הכבדים, מערערת חלק מהנחות המוצא של אויבינו ומתחילה להעלות אצלם הרהורים על תוחלתה של אסטרטגיית ההתשה.
גם בזירה המדינית, שלא פעם סיפקה בסיס לתקוותיהם, ניכרת הסתגלות למציאות החדשה. הקשב העולמי מופנה לסוגיות בוערות נוספות מלבד עזה, הביקורת על ישראל אמנם נמשכת אך השפעותיה על המלחמה מוגבלות, בתי הדין בהאג לא עצרו את ישראל מלפעול, מדינות הסכמי השלום שימרו את יחסיהן עם ישראל למרות הזעם ברחובות, ופה ושם אפילו נמשכו הדיבורים על הסכמי נורמליזציה עתידיים.
מנקודת מבטם של מנהיגי חמאס, ההתפתחויות הפוליטיות בארה"ב אינן בשורה טובה. לא בטוח שהלחץ על ישראל מצד הממשל הנוכחי יימשך באותה עוצמה, ואילו את עמדתו של טראמפ, אם ייבחר לנשיאות, הם שמעו היטב. הקריאה לישראל להביא לסיום מהיר של המלחמה ו"להשלים את העבודה מול חמאס" מתפרשת כציפייה להגברה משמעותית של הלחץ מצידה. על רקע זה יש להניח כי בחמאס מבינים שהזמן כבר לא פועל לטובתם.
השפעות מנוגדות
מבחינתה של ישראל – לממד הזמן השפעות מנוגדות, לשני הכיוונים. מצד אחד, הוא מאפשר להעמיק את ההישגים, לשחוק את חמאס ולהגיע לשחרור החטופים בתנאים נוחים יותר. מצד שני, הוא מגביר את הסכנה לשלומם של החטופים שבידי חמאס ומגדיל את המחירים והסיכונים גם בזירה הצפונית (שמושפעת גם מהמצב בעזה). הדילמה שבפניה ניצב הדרג המדיני נובעת מהמתח שממד הזמן גורם בין חשיבות מיטוט של חמאס לבין דחיפות שחרורם של החטופים.
הדרישות שחמאס מציג במסגרת העסקה המתגבשת מיועדות להביא לסיומה של המלחמה תוך שימור מעמדו כגורם הכוח המרכזי בעזה ובתנאים שיאפשרו לו לשקם את יכולותיו בעזה ולממש את רווחיו הפוליטיים מהעסקה, גם ביו"ש.
התעקשותה של ישראל לחזור ללחימה לאחר השלב הראשון בעסקה אמורה להוות מענה לחשש זה, אלא שהיא מתעלמת מהדינמיקה של תהליכים כאלה. לאחר שמכונת המלחמה תכבה, לא ניתן יהיה לחדש אותה בהרמת מתג. העולם יתנגד לכך, וגם מבית יהיה קשה לגייס תמיכה נוכח המחירים והאתגרים הנוספים שיעמדו על הפרק. המשמעות המעשית, אפוא, היא שהמלחמה בפועל תסתיים ללא השגת המטרות.
עניין נוסף הוא דרישת חמאס כי צה"ל ייסוג מהרצועה, לרבות מציר פילדלפי וממסדרון נצרים. השליטה בציר פילדלפי היא אחד ההישגים המערכתיים של ישראל במלחמה הנוכחית. שליטה זו היא תנאי הכרחי כדי למנוע מחמאס להשתקם. בלעדיה ישראל תתקשה למנוע את ההתחמשות בעזה ואת הפיכתה לבסיס טרור בעתיד. ניסיון העבר לא מאפשר להסתמך בעניין זה על גורמים זרים, תהא זהותם אשר תהא. נסיגה ישראלית מהציר הזה היא מהלך כמעט בלתי הפיך, שיזמין לחצים עליה גם בכל מו"מ עתידי בסוגיה הפלשתינית.
אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי
נסיגה ממסדרון נצרים, או הפקדתו בידי גורמים אחרים, משמעה חזרת חמאס לצפון הרצועה. במציאות הנוכחית קשה לדמיין גורם אכיפה כלשהו (זולת צה"ל) שיוכל למנוע מחמאס לנייד את אנשיו – לא מדינות ערב, לא כוחות זרים וגם לא מוחמד דחלאן. אפילו אם יימצא הפטנט, אין שום משמעות לקביעה כי "לא תורשה חזרתם של חמושים לצפון הרצועה" כשבאזור זה יש קילומטרים של מנהרות שאיש לא יודע מה יש בהן.
קיומה של רשת מנהרות ענפה מתחת לשכונות בעיר עזה דווקא מספק לישראל הצדקה שלא להחזיר את העקורים לבתיהם ולהמשיך לראות את המרחבים האלה כ"אזורי לחימה". זה יוכל להיות מנוף לחץ מצד אוכלוסיית העקורים על חמאס. ויתור ישראלי בסוגיה הזו משמעו הסכמה ישראלית למציאות זו, שעומדת בסתירה לרעיון הפירוז הביטחוני.
ועדיין לא דיברנו על הסכנות הנשקפות משחרורם של מחבלים שחמאס ידרוש במסגרת העסקה: עידוד השימוש בדפוס החטיפה, השתלבותם של המשוחררים בפעולות טרור וחיזוק למעמדה הפוליטי ולדרכה של חמאס ביו"ש וברשות הפלשתינית.
אין בישראל מי שלא מייחל לשחרורם של החטופים מידי חמאס, כשם שאין מי שלא רוצה בהכרעתו המוחלטת של ארגון הטרור המפלצתי. הכרעה במתח שבין שני היעדים היא בבחינת "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי". כל החלטה שתקבל הממשלה היא לגיטימית, ובלבד שלא נסמא את עינינו מלראות את מחיריה.
הכותב מכהן כראש מכון "משגב" לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית
