(מאור אלקסלסי) | צילום:
ספורט 5
(מאור אלקסלסי) | צילום:
ספורט 5
לעתים, אתה יכול לזהות רגע מפנה של עונה ממש בשנייה שבה הוא מתרחש. לטוב ולרע. הפנדל שג׳וש כהן עצר מול מכבי פתח תקווה בתוספת הזמן בעונת האליפות הראשונה של ברק בכר היה אחד כזה, נניח. אמנם זה עדיין מוקדם מאוד ועל פניו, הכל פתוח, אבל התחושה היא שגם הפנדל המוחמץ של דין יכול מאוד להיות רגע המפתח של העונה הזו עבורנו.
מול יציעים עמוסי ירוקים, קיבלה מכבי חיפה הזדמנות להתחיל לגלגל, סוף סוף, איזשהו מומנטום חיובי לעונה הזו. למרות פתיחה די מהוססת, קיבלנו בכוח ההתמדה של הגבהות מהאגף השמאלי פנדל שהיה הופך את המשחק הזה לקרוז סטייל המשחק מול אשדוד בשבוע שעבר. אלא שכמו כל השנה הזו, כשיש לנו את ההזדמנות להתחיל לפתח מומנטום, גם הפעם סיפקנו בעיטה מפוארת בדלי. בתכלס, זה באמת היה נראה כאילו דין בעט בדלי בדרך לנקודה הלבנה, כי פנדל כזה עלוב לא ראינו יובלות.
מה שקרה לאחר הפנדל היה צפוי ועצוב ביותר. מכבי חיפה הלכה ואיבדה את עצמה על הדשא, הסתחררה אל הכלום והשום דבר וכל הכישרונות שעלו על הדשא או נכנסו כמחליפים לא הצליחו להושיע מפני התוצאה המאופסת והעגומה שכה הגיעה לנו. האמת? לא יודע אם גם תיקו לא היה פרס למשחק אתמול. טבריה ידעה להביך אותנו לא אחת במתפרצות, וגם כבשה שער שנפסל בנבדל. שריף כיוף צריך לתת זר פרחים רענן לשופטי הוואר שהצילו אותו מפאדיחה עצומה.
אבל גם השער שנפסל, כאמור, לא הצליח להעיר אותנו ולגרום לנו לייצר כדורגל שמוגדר אפילו כסביר. לא היו לנו בכל המשחק הזה חמש דקות טובות, גם אם נאסוף בכוח את כלל הפעולות החיוביות. אם לומר את האמת, הכתובת די הייתה כאן על הקיר.
רק בשבוע שעבר, שיבחתי את ברק בכר על כך שנגמל מהתחכמויותיו, אך נראה שהפירגון היה ככל הנראה מוקדם מדי – למה, למען השם, לעלות עם גדי קינדה כמספר 10? הוא לא היה מבריק באשדוד, גם אם סיפק בישול, ומול מה שהיה צפוי ואכן גם התברר כמשחק העומד והקווים המאוד נמוכים של טבריה, אין פחות מתאים ממנו. גדי קינדה זה שחקן שיתפרע מול הגנות גבוהות ובמרווחים, כשהיריבה מותשת ויש חללים שאפשר לנצל אותם למתפרצות שסוגרות סיפור. מול הבונקר של אתמול, הדריבלים שלו, מוצלחים ככל שיהיו (והם לא היו מאוד מוצלחים אתמול, אגב), פשוט עקרים.
אם המחשבה היא לשמור את רפאלוב, משום מה, למה לא לתת לנהואל הזדמנות להוכיח את יכולותיו על המשבצת הזאת? ואם כבר ברור שהעסק חורק במחצית, ודיא בניגוד למשחק הקודם הולך לאיבוד בצבת של שמירה על האגף, למה לא לעשות חילוף כמו הוצאתו של קינדה, העברתו של דיא לעמדה שבה הכי נוח לו, על ה10, והכנסה של חזיזה?
התשובה היא: חשבונאות והיררכיה על פי מעמד. ליאור נכנס כי ליאור צריך להיכנס, לא כי אלו הם צרכי המשחק, ודיא, שאיבד את הראש טקטית ופרקטית עוד במהלך המחצית השניה, חזר לדרוך לו על הרגליים. גם דיא היה צריך לצאת אתמול במשחק פשוט לא טוב שלו, אבל, כאמור, זה נראה שברק בכר פשוט נרתע מלקבל את ההחלטות שהוא חייב לקבל בהתקפה.
סק וגולדברג במשחק מזעזע, מלא איבודים ומסירות תמוהות, כשסק אכל כף גדושה מרורים מבילנקי, שנכון לאתמול נראה לא פחות פיזי ממנו. די ברור שעוברת עליו תקופה קשה מאוד, הסיבות מובנות וסופר לגיטימיות, אבל בסופו של דבר, לא צריכה להיות לו חסינות בהרכב ויש למכבי חיפה עוד בלם אחד לפחות שיכול למלא את מקומו עד שיחזור לפורמה טובה. האמת שאף אחד לא היה טוב אתמול, למעט איאד חלאיילי, שלא היה נביא בעירו ולא הייתה כתובת לכדוריו. אני אגיד כאן משהו מעט שנוי במחלוקת, אבל למרות המשחק הטוב שלו, אני לא הייתי פותח גם איתו אתמול. לצד האיכויות הברורות שלו עם הכדור, הפעולה האחרונה של איאד עדיין לא מספיק חדה ואיכותית ברוב המקרים, והוא יכול וצריך לתרום כחילוף מרענן שמביא עוצמה ומהירות, במקום נהואל.
מה שניצח למכבי חיפה את המשחקים מול מכבי פתח תקווה ואשדוד לא היה כדורגל יוצא דופן. זה היה מבנה, ברור ומסודר של הקבוצה ששיחקה במערך שנוח לה עם השחקנים שמתאימים לו. כשמכבי חיפה איבדה אתמול את המבנה, באותה הדקה בה הוחמץ הפנדל, הייתה לברק בכר האפשרות והיו לו כל הכלים להחזיר את המבנה ולשמר אותו, על הספסל ומחוצה לו. אבל זה לא קרה, מהסיבות המפורטות לעיל, ואנחנו נשארנו עם נקודה ועם מבט נוגה אל עבר תמרת העשן המסתלסלת של רכבת הצמרת ההולכת ומתרחקת מאיתנו.
ינואר בפתח, ומעבר למהלך התמוה משהו של החתמת החלוץ ממאלי (לא אשפוט אותו עד שאראה אותו משחק, לא אכפת לי כמה עלה או מאיפה בא), נראה לי מאוד ברור מה צריך להיעשות שם. באמת שצריך להיות שונא גדול של המציאות בכדי להתנגד להשבתו של עומר אצילי, ואם יש איזשהו תסריט שבו פייר קורנו יכול לחזור למכבי חיפה – זו פשוט חובה מוחלטת לעשות כל דבר בכדי שהתסריט יתגשם. אבל עוד לפני ינואר, מכבי חיפה יכולה, צריכה וחייבת למצוא פתרונות לפלונטר הנוראי הזה שאנחנו נקלעים אליו כמעט בכל משחק, מתוך הסגל הקיים.
ניהול הסגל של ברק בכר עד כה הוא לא פחות מנוראי. אפילו יותר מניהול המשחק שלו העונה. האיש פשוט לא בזון, משהו בקילינג אינסטינקט ובביטחון שלו נפגע, וזה יכול לקרות גם לו, בדיוק כפי שזה יכול לקרות לשחקנים על הדשא. מה זה יכול, זה אשכרה קורה מול עינינו. מכבי חיפה, ואני אומר את זה גם היום, ממעמקי הבור בו הכנסנו את עצמנו, היא הקבוצה עם הסגל הכי איכותי בליגה, והסיבה המרכזית, גם אם לא היחידה, שבגללה היא נראית כל כך רע ועצורה היא המאמן שלה. יש על כך כמעט תמימות דעים בקרב הקהל שלנו, והבנה שהקבוצה יכולה וחייבת, לכל הפחות, להיראות הרבה יותר טוב ממה שהיא נראית כרגע.
לכן, אנצל במה מכובדת זו בכדי לפנות לברק בכר עצמו, ברשותכם: ברק היקר, לא משנה איך ייגמר הסיבוב הנוכחי שלך במכבי חיפה, היית, עודך ותישאר לנצח אגדת מועדון. שום דבר לא ייקח את זה ממך, ואנחנו תמיד נאהב ונוקיר אותך על כל מה שהבאת לנו, אוקיינוס של רגעים מאושרים. אבל בסוף, אנחנו לא יכולים רק להתרפק על העבר והקרדיט למאמן במכבי חיפה הוא מוצר יקר ונדיר מאוד. אלוהים עדי, עד כה, אתה לא חוסך במאמצים לשרוף את הקרדיט הזה לעפר.
עזוב את ההתחכמויות, עזוב את החשבונות, תחשוב אך ורק על מה טוב לקבוצה ומה צריך להיעשות. כוכבים יעשו פרצוף? שיעשו. התמודדת עם זה בעבר, אתה חייב להתמודד עם זה גם עכשיו, כי הזמן וההזדמנויות שלנו לעונה הזו מתחילים לאזול במהירות. יום שבת, סמי עופר, נתניה מגיעה העירה, אבוקסיס הנאחס חוזר אל חיינו, אין יותר מקום לטעויות.
נקווה שעוד לפני כן, נזכה כבר לשמוע בשורות טובות ולהשיב אלינו את אחינו החטופים בעזה, זה יותר חשוב מהכל.
