הוועדה לביטחון לאומי דנה בימים אלה בהצעת החוק של ח"כ משה סעדה (הליכוד) למאבק בארגוני פשיעה. ההצעה שואלת כלים מהחוק למאבק בטרור ומציעה שלושה צעדים עיקריים: הענקת סמכות לשר לביטחון לאומי להכריז על ארגון כארגון פשיעה בהתבסס על חוות דעת משטרתית, פגיעה כלכלית בארגונים באמצעות חילוט נכסים ורכוש, והגבלות על מפגשי חשודים עם עורכי דין.
על רקע ההצעה עומדים שיעורי הפענוח הנמוכים של מקרי רצח בחברה הערבית (פחות מ-15% מפוענחים) ותלונות בכירים במשטרה על מחסור בכלים למאבק בפשיעה המאורגנת. פרופ' מוחמד ותד, נשיא המכללה האקדמית רמת גן ומומחה למשפט פלילי, סבור כי יש להתייחס לארגוני הפשיעה כאל ארגוני טרור. "ככל שחוקרים את תחום הפשע המאורגן ולא מדברים עליו רק מתוך אינטואיציה, מגלים שיש מאפיינים דומים מאוד בין ההתנהלות של ארגוני פשיעה לבין ארגוני טרור".
פרופ' ותד מצביע גם על שיתוף הפעולה בין ארגוני הטרור לארגוני הפשע. "לא תמיד שיתוף הפעולה קורה באופן ישיר, לפעמים דרך פרוקסיס. אנחנו מדברים הרבה על טרור בהקשר של ביטחון לאומי, אבל על פשע מאורגן לא מדברים במונחים של ביטחון לאומי. ארגוני פשיעה מבצעים את זממם קודם כל באמצעות אמל"ח לא חוקי, שהם משיגים דרך הברחות מהגבולות או גניבות מנשקיות צה"ל והמשטרה. זה איום על הביטחון הלאומי של כל מדינה, ולכן אין פער בין הצורך להילחם בטרור לבין הצורך להילחם בפשיעה המאורגנת, ובאותם כלים".
לדבריו, ההבחנה בין פשיעה מאורגנת לבין טרור היא הבחנה מלאכותית. "מוקד הדיון עד היום היה 'מה ההבחנה בין פשיעה מאורגנת לבין טרור?" אבל השאלה שצריך לשאול היא 'מה המשותף בין השניים?' עיקר הטרור הוא בהפצת הפחד, והפחד הזה קיים גם בחברה הערבית, שם אנשים חוששים לצאת לרחוב".
פרופ' מוחמד ותד, נשיא המכללה האקדמית רמת גן ומומחה למשפט פלילי וחוקתי ולדיני המאבק בטרור ובפשיעה המאורגנת (צילום: צביקה ברושטיין)
החוק למאבק בארגוני פשיעה נחקק ב-2003 ומגדיר חברות בארגון פשיעה כעבירה פלילית. החוק מקנה למשטרה סמכות להחרים רכוש ונכסים של ארגון פשיעה בצורה רחבה יותר בהשוואה לפשיעה "רגילה". עם זאת, לדברי ותד, החוק הנוכחי מטפל בארגוני פשיעה רק בשלבים מאוחרים של ההליך הפלילי, כלומר לאחר הרשעה. ההצעה הנוכחית מבקשת להקדים את ההתמודדות המשפטית ולפעול כבר בשלבי המעצר והחקירה.
"חסרים בהצעת החוק שני דברים", אומר ותד. "האחד – הכרזה פורמלית על ארגוני פשיעה כארגוני טרור, והשני – חיזוק הראיות. אם אין לך ראיות, לא עשית שום דבר". לדבריו, ארגוני הפשיעה כיום מתוחכמים יותר ומניעת השימוש ברוגלות ואמצעים טכנולוגיים נוספים מגבילה את יכולת המשטרה להיאבק בהם. הצעת חוק נוספת בנושא נמצאת גם היא על שולחן הוועדה.
"המאבק המשפטי בארגוני פשיעה הוא לא פשוט. הם אינם חבורה של אנשים שהתקבצו יחדיו כדי לבצע עבירה, אלא תאגידים פליליים של ממש. יש להם מבנה היררכי, גיבוי כלכלי ומשפטי, ואף יועצי תקשורת ופסיכולוגים. אם אין לך את היכולת הטכנולוגית, אתה גם לא יכול להביא ראיות להרשעה. אני לא רוצה להגיע לשלב ההרשעה, אלא למנוע את האירוע הפלילי מראש".
לשאלה האם החמרת החוק תפגע בזכויות האדם, משיב ותד: "יש מתח, בכל חקיקה פלילית, עם זכויות אדם. אבל זכויות אדם אינן מוחלטות, הן מוגבלות. כך נקבע גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ברור שיש פגיעה מסוימת בזכויות, אבל גם ארגוני פשיעה פוגעים בזכויות האדם".
"ילכן, צריך לדעת איך להשתמש בדבר הזה בפיקוח שיפוטי. היום המצב הקיים בישראל הוא שאפשר להשתמש בצורה כזו או אחרת ברוגלות, על בסיס פרשנות מסוימת של המצב החקיקתי הקיים. צריך לפתח גם את המנגנון הזה, גם מבחינה חקיקתית". מול החשש לשימוש ברעה בחוק קורא פרופ' ותד לסמוך על המדינה.
"צריך לסמוך בסופו של יום עלל המדינה. לסמוך על ארגוני אכיפת החוק שהם פועלים על פי חוק, ושיש ביקורת של בית המשפט. הביקורת של בית המשפט היא כפולה. בית המשפט הוא זה שמנהל תהליך, הוא מפקח על ההליך מתחילתו ועד סופו. כמובן שניתן לערער. אם על כל אלה אי אפשר לסמוך, אז מוטב שנסגור את המדינה".
