אליאסף אליקים, בן 25 מחולון, יצא למסע סולו מאתגר לאורך 600 קילומטרים בטרק קמינו דה סנטיאגו (דרך סנטיאגו) בספרד כשדגל ישראל מתנוסס על תרמילו. הוא לא ציפה שהטיול שהחל כמסע לחיפוש עצמי, יהפוך למסע של התמודדות וחיבור אל זהותו היהודית ועם המציאות האנטישמית באירופה בעולם שאחרי ה-7 באוקטובר.
15 צפייה בגלריה
נתחיל מהסוף – אליאסוף עם דגל ישראל מחוץ לקתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה, הנקודה האחרונה במסע
(צילום: מתוך האלבום הפרטי)
"הכל התחיל בנאפולי", סיפר אליאסף בשיחה עם ynet. "יצאתי עם חברים לטיול קצר, אבל החלטתי שאני לא חוזר לארץ, ופשוט נשארתי באיטליה 70 יום – לבד. זו הייתה ההתחלה שלי כטייל סולו". מאז עבר אליאסף דרך עשרות מדינות באירופה וגילה שהטיול בדד – ללא שותפים שצריך להתחשב בהם – מאפשר חווית עצמאות אמיתית.
לאחר חודשים ארוכים בדרכים הירוקות של אירופה, אליאסף, שעקב נסיבות אישיות לא סיים שירות צבאי מלא, שהה בלונדון בבוקר ה-7 באוקטובר, ושם הוא נתקל לראשונה באנטישמיות גלויה, חוויה קשה שהותירה בו צלקת.
"ראיתי שנאה שלא הכרתי קודם. אנשים צעקו ברחובות 'מוות ליהודים' ושרפו דגלי ישראל. הייתי בהלם ומהעוצמה של השנאה הזאת. זה זעזע אותי ברמות שלא הכרתי אותן. ידעתי שאני לא יכול לשתוק או להסתתר. הבנתי שלונדון היא כבר לא הבית שלי"
"ראיתי שנאה שלא הכרתי קודם", סיפר, "אנשים צעקו ברחובות 'מוות ליהודים' ושרפו דגלי ישראל. הייתי בהלם ומהעוצמה של השנאה הזאת. זה זעזע אותי ברמות שלא הכרתי אותן. ידעתי שאני לא יכול לשתוק או להסתתר. הבנתי שלונדון היא כבר לא הבית שלי. החלטתי להגשים חלום ישן – לצאת לקמינו דה סנטיאגו עם דגל ישראל כדי להתמודד עם הפחד והכאב. הרגשתי שאסור לי להסתתר ולהחביא את הזהות שלי. ידעתי שזה יהיה מאתגר, אבל זה בדיוק מה שרציתי לעבור".
קמינו דה סנטיאגו הוא מסלול הליכה עתיק ומיסטי בן מאות שנים שמסתיים בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד, שבה, לפי המסורת הנוצרית, קבור אחד מתלמידיו של ישו. אלפי מטיילים מכל העולם פוקדים את המסלול מדי שנה, ומחפשים לא רק חוויה רוחנית או דתית אלא גם מפגש עם נופים מרהיבים, תרבויות שונות, וסיפורים אנושיים יוצאי דופן.
בטרק ניתן לבחור בין כמה מסלולי הליכה פופולריים כמו המסלול הצרפתי, המסלול הפורטוגזי מליסבון והמסלול האנגלי. המסלולים שונים זה מזה באורך, בנופים ובאופי, והם מושכים מטיילים המחפשים חוויה דתית, רוחנית או תרבותית.
"היה קשה, אבל הרגשתי שזה כאב שאני חייב לחוות, זה היה חלק מהמסלול שלי להתחבר מחדש לזהות שלי"
אליאסף בחר להתחיל את מסע הצליינות הפנימי שלו במסלול הצפוני לאורך החוף האטלנטי – בסן סבסטיאן הקסומה שבחבל הבסקים, עיר חוף ציורית ויפהפייה המפורסמת בזכות חופים מרהיבים ותרבות קולינרית עשירה. אך דווקא באזור הפסטורלי הזה, נתקל התרמילאי הישראלי הצעיר – באלימות מילולית קשה. "זרקו עליי דברים מהחלון של רכב נוסע, צעקו לי Free Palestine ועשו לי אצבע משולשת", סיפר, "היה קשה, אבל הרגשתי שזה כאב שאני חייב לחוות, זה היה חלק מהמסלול שלי להתחבר מחדש לזהות שלי. כל פעם ששמעתי הערה אנטישמית זה רק חיזק אצלי את ההחלטה להמשיך ללכת עם דגל ישראל – מגן דוד – כחול לבן על התרמיל".
"היו רגעים ששאלתי את עצמי אם כדאי להוריד את הדגל ליום אחד, לקחת הפסקה מהלחץ, אבל אז הייתי רואה מישהו מחייך אליי או ניגש לשאול על ישראל, וזה היה נותן לי כוח להמשיך. אנשים רבים לא ידעו כלום על ישראל, וזה היה תפקיד שלי לספר להם את הסיפור האמיתי שלנו. הרבה מהם לא שמעו מעולם על יהודים מעבר למה שהתקשורת מציגה, וזו הייתה הזדמנות שלי להראות צד אחר של ישראל – המדינה שלי, הזהות שלי".
המסלול עצמו עובר דרך נופים מרהיבים של יערות, חופים, כפרים קטנים ועיירות ציוריות. הלינה היא באכסניות זולות המספקות חיי חברה צנועים ושירותי דרך בסיסיים לצועדים. אליאסף סיפר על מפגשים מרגשים בשביל עם אנשים מכל העולם, כל אחד מהם סוחב סיפור אישי של גאולה וחיפוש עצמי.
"פגשתי גמלאי אחד שסיפר לי שאשתו התחננה שנים שיטייל איתה, והוא תמיד דחה את זה עד הפנסיה. לבסוף הוא יצא למסע לבד אחרי שהיא נפטרה. זה נגע בי עמוק. הכרתי גם בחור צעיר מקנדה שיצא למסע אחרי משבר נפשי, ודיברנו במשך שעות על החיים ועל ההתמודדויות שכל אחד מאיתנו עובר".
"הבנתי שעושר אמיתי זה לחלוק את הרגעים היפים עם אנשים אהובים, ושצריך ליהנות מהרגע, כי החיים בלתי צפויים. לפעמים הייתי עומד מול נוף מטורף ואומר לעצמי, 'הלוואי שהייתי יכול לחלוק את הרגע הזה עם אדם קרוב'"
באופן מפתיע, החלק הקשה ביותר בטיול של אליאסף, מעבר להתמודדות עם העוינות, הבדידות, מזג האוויר ההפכפך, התרמיל הכבד והאנטישמיות – היו דווקא היבלות ברגליים. "כל יום הלכתי בין 20 ל-30 קילומטרים. החלפתי תחבושות בלי סוף", שחזר בהומור מהול בכאב. המסלול היה מאתגר פיזית, אבל גם סיפק רגעים של התבוננות עמוקה. "הבנתי שעושר אמיתי זה לחלוק את הרגעים היפים עם אנשים אהובים, ושצריך ליהנות מהרגע, כי החיים בלתי צפויים. לפעמים הייתי עומד מול נוף מטורף ואומר לעצמי, 'הלוואי שהייתי יכול לחלוק את הרגע הזה עם אדם קרוב'".
אחד מהרגעים הבלתי נשכחים במסע היה כאשר אליאסף נקלע לסופה חזקה ונאלץ להסתתר מתחת לעץ במשך שעה. "בסוף הגעתי לחווה מבודדת של קהילה נוצרית מיוחדת שלומדת עברית ומאמינה בישו, ומצאתי את עצמי מדבר איתם בעברית באמצע שום מקום. זו הייתה חוויה הזויה ומרתקת במיוחד".
חלק חשוב ובלתי נפרד מהמסע בקמינו דה סנטיאגו הוא בחירה מודעת של נקודות שוות לעצירה בדרך. אחד היעדים שאליאסף אהב במיוחד במסלול הצפון האטלנטי הייתה גיחון. "זאת עיירת גלישה קסומה עם גלים מעולים ומחנות גלישה מקצועיים", סיפר. "אתה יושב על החוף ופשוט מרגיש את החופש של המטיילים סביבך.
"סן סבסטיאן היא גן עדן קולינרי עם תרבות מדהימה וחופים שנראים כמו מתוך גלויה. בילבאו משלבת טבע, תרבות וחיי לילה עשירים וזו עיר שאתה פשוט לא יכול לפספס, יש בה מוזיאונים כמו הגוגנהיים וחיי לילה מעולים. זה היה המקום המושלם לעצור, לנוח ולהרגיש שוב חלק מהעולם. כל עיר ועיירה הייתה עולם בפני עצמה, עם קסם מיוחד וחוויות בלתי נשכחות".
המסע המאתגר הגיע לשיאו בכנסיה המפוארת של סנטיאגו דה קומפוסטלה. הכנסייה העתיקה, המהווה מוקד עלייה לרגל עבור מאות אלפי אנשים מכל העולם מדי שנה, מרשימה ביופייה הארכיטקטוני ובאווירה המיוחדת השוררת בה. מטיילים רבים עושים את הקמינו מתוך סיבות שונות, אך כולם מתנקזים לבסוף למקום הקדוש והסמלי הזה, שבו הם חווים תחושה עזה של גאווה והתרגשות מהמסע הארוך שעברו.
"הרגע שבו הגעתי לסנטיאגו היה בלתי נשכח", סיפר אליאסף. "הרגשתי איך כל המסע הארוך, כל הקשיים, היבלות ברגליים, הרגעים של הבדידות, העימותים וגם הרגעים היפים, כולם מתנקזים לרגע אחד עוצמתי ומרגש במיוחד. הסתכלתי סביבי וראיתי מאות מטיילים נוספים שהגיעו ממסלולים שונים, חלקם הלכו שבועות ואף חודשים. אנשים התחבקו, חלקם בכו מהתרגשות, והיה באוויר משהו קסום, תחושה חזקה של סולידריות, של גאווה, של סיפוק עצום. היה משהו עוצמתי מאוד בלראות איך כל האנשים האלה – כל אחד עם הסיפור שלו, עם הסיבות שלו לצאת למסע – נפגש באותה נקודה בדיוק. פתאום אתה מבין שהקמינו הוא לא רק טרק, הוא סוג של דרך חיים, משהו שכולנו עברנו יחד, למרות שכל אחד מאיתנו הלך לבד".
בחזרה למציאות שלאחר השביעי באוקטובר. דווקא בסיום המסע המפרך חיכתה לתרמילאי הישראלי הצעיר הפתעה לא נעימה. ממש בכניסה לכיכר המרכזית נערכה הפגנה פרו-פלסטינית גדולה, עם דגלים וסיסמאות נגד ישראל. לרגע אחד הוא היסס, ואז, בפעם הראשונה והיחידה במסע, אליאסף הקשוח הוריד את הדגל מהתיק. "זה היה הרגע היחיד שבו חשבתי פעמיים אם להמשיך עם הדגל", שחזר. "ראיתי את כל ההמון, את הכעס בעיניים שלהם, והבנתי שאין טעם להיכנס לעימות ישיר. הורדתי את הדגל לכמה דקות, חציתי את הכיכר, וברגע שעברתי לצד השני חיברתי אותו בחזרה. זה לא היה ויתור – זו הייתה הבנה של איפה נכון לי לעמוד, מתי להתעקש ומתי לפעול בחוכמה".
בעקבות המסע הפנימי שעשה, אליאסף נרשם ללימודי עבודה סוציאלית. "רציתי למצוא את הדרך לתרום לאחרים כמו האנשים הטובים בדרך שתרמו לי", הסביר. "הבנתי שאני רוצה לעזור לאחרים לעשות תהליכים עם עצמם כמו שאני עשיתי. תמיד האמנתי שהערך האמיתי של אדם הוא במה שאתה נותן לאחרים, לא רק במה שאתה לוקח".
למטיילים הבאים אחריו, אליאסף ממליץ על נעליים טובות, קרם הגנה, פודקאסטים איכותיים והאפליקציה הרשמית של הקמינו. "אל תמהרו", ביקש להדגיש, "תנו לעצמכם את הזמן ליהנות מהמסע הפנימי ומהדרך עצמה. הקמינו הוא לא רק טיול, זו הזדמנות לשינוי עמוק ואמיתי בחיים".
