ישיבת פוניבז'. באוהל קדושים, בית המדרש של הישיבה, כל התלמידים לומדים ומתפללים יחד. הישיבה אומנם מוכרת כישיבת הדגל האליטיסטית של הציבור הליטאי, אבל בשנים האחרונות נודעה גם בשל כך שחלק גדול מתלמידיה משתייך לפלג הירושלמי הקיצוני שמתנגד למוסדות המדינה ונאבק מאבק מר כדי לא לשרת בצה"ל.
בזמן שברקע נשמע הקהל שר את "שיר למעלות", אומר שלמה, תלמיד ישיבה, למצלמת חדשות 12: "אני מתפלל על כל החטופים, כולם אחים שלנו. כולם הרי שנמצאים שם, מסכנים, אומללים. התפילה הזו חוברה במיוחד לכזה דבר". לשאלה אם הוא מרגיש שזה עוזר, עונה נחרצות: "ברור", וממשיך בשירה.
"לשבת על הגמרא זה אירוע מורכב"
חדרו של שלמה בן ה-22, שמגיע מבית ליטאי מהזרם המרכזי, נמצא בפנימייה של הישיבה. בשיחה עם כתבנו סיפר על החיים בציבור המסוגר. "בטח שיש חיי חברה, אנחנו מדברים על דברים שברומו של עולם", הוא אומר. שלמה, מספר שהוא רווק, ומסביר איך הדברים מתנהלים בציבור החרדי: "אני אחשוף לך חשיפה, אצלנו בציבור החרדי זה נקרא שיש תור. הגדול מתחתן ראשון, אחריו האחרים. יש לי אח לפניי".
"לשבת על הגמרא זה אירוע מורכב", שלמה, תלמיד ישיבת פוניבז'
ספר לי על איזשהו קושי שאתה חווה.
"לשבת על הגמרא זה אירוע מורכב, כי לפעמים אתה קם במוזה על הפנים וזה לא נחמד. בציבור החרדי יש הוראה של הרבנים הגדולים שמי שצריך ריטלין, תיתנו לו – בלי לשאול יותר מדי שאלות. בלי לעשות סביב זה הרבה בלגן. זה גם דבר אישי, פחות משתפים בזה".
יש לפעמים אנשים שאולי מהרהרים באמת של הדברים כאן, הרהורי כפירה?
"ברור. כפירה… אצלנו ביהדות זה נקרא שיש תשובות להכול, אין דבר שאין עליו תשובה".
מחוץ לחדרו של שלמה, הבחורים הזמינו את הצוות לאחד ממבני הפנימייה לחלוק בשמחתם. אבל החגיגה נעצרה פתאום, כשכמה בחורים הבהירו לפתע שצוות הצילום ממש לא רצוי שם וסילקו אותם החוצה.
"הפנימייה הזאת קוראים לה נווה שלום הקומה שלנו היא שייכת לנו, כל השאר שייכת לפלג הירושלמי", מסביר אחד הצעירים לאחר האירוע. "כל החבר'ה שצעקו לכם: 'חילונים, לכו הביתה, לכו הביתה', זה לא קשור אלינו, זו לא הדרך שלנו, וזה לא מה שהרבנים שלנו מחליטים בשבילנו", אמר.
"אנחנו מרגישים כמו בקיבוצי העוטף ב-7 באוקטובר, בעיצומו של טבח"
ישיבת פוניבז' חצויה לשתי קבוצות, תוצאה של מאבק בן 30 שנה בין שני רבנים על השליטה בישיבה, מה שהוביל לפיצול ואז לסכסוך שרחוק מלהיות קדוש. קבוצה אחת בישיבה מכונה "השוינאים", השונאים, והשנייה, "המחבלים". לימים הפכו "המחבלים" לחלק בלתי נפרד מהפלג הירושלמי הקיצוני, מה שחיזק מאוד את הקבוצה הרדיקלית.
סמוך לישיבת פוניבז', רגעים לפני הפגישה עם יהודה בלוי, מהקרן למלחמה בגזרת הגיוס, חטף כתבנו גביע לבן. "קורה", אומר בלוי באדישות ומוסיף: "הייתה איזו סיבה שכנראה איזשהו צעיר חשב שהוא צריך לעשות מחאה".
מחאה על מה?
"הציבור שלנו בתקופה הזאת חי כמו, לשם הדוגמה, כמו מישהו שגר בקיבוצי עוטף עזה באמצע ה-7 באוקטובר – אנחנו מרגישים בעיצומו של טבח".
יש לי בחילה מההשוואה שאתה עושה עכשיו.
"אויש. 'גדול המחטיאו יותר מן ההורגו'. במשך הדורות יהודים מסרו את נפשם על קידוש השם: מתו, נרצחו, נשרפו, עונו, בשביל לא להתנצר ולא להתאסלם. אנחנו באותו מצב, למות ולא להתחלן".
"אנחנו מרגישים בטבח כמו שהרגישו בקיבוצי העוטף ב-7 באוקטובר", יהודה בלוי, הפלג הירושלמי
הטענה של יהודה, היא שגיוס לצבא יגרום לחילון, והמשמעות היא לא להיות יהודי – לכן עדיף למות. הוא משתייך לזרם קטן שהתפצל לפני 6 שנים מהפלג הירושלמי, תת-זרם קיצוני. יחד עם הפלג הם מהווים כ-6 אחוזים מהחברה החרדית. בעוד ששאר החרדים מגיעים לבקו"ם כדי לדחות את השירות על פי חוק ואז לא מתגייסים, הקנאים לא רוצים מגע עם המדינה, ולכן הם פשוט לא מתייצבים והופכים לעריקים.
"אנחנו פשוט ממשיכים את החרדיות האותנטית שהיא התנתקות מוחלטת מהלאומיות, מהישראליות, מהחילוניות", הוא אומר. "כל אחד מאיתנו חי בידיעה ובתחושה שהמדינה היא לא מדינה שלנו, שאין לנו איתה שום דבר חוץ מהתנגדות", הוסיף.
בתקופה האחרונה התקיימו כמה הפגנות גדולות שכללו חסימת צירים, בעיקר בכביש 4 סמוך לכניסה לבני ברק. "הציבור במצב שבעצם הוא מחכה מעצמו לקפוץ לכביש כדי להביע את הצעקה", מסביר יהודה איך מצליחים בציבור החרדי להביא אלפי מפגינים בהתראות קצרות למדי. "יש מה שנקרא מבזקים, שזה מערכת של שליחת הודעות טלפוניות וברגע שמגיע הזמן שצריך להודיע לציבור על הפגנה – יוצאות הודעות והציבור מגיע", אומר.
לחברי הפלג הירושלמי אין וואטסאפ, אז מי שמעוניין בעדכונים על הפגנות נרשם למערכת. אז, בכל פעם שיש הפגנה, הוא מקבל שיחת טלפון עם הודעה קולית מוקלטת בניסוחו ובביצועו של דוד, ה-קול של הפלג הירושלמי. "הודעה צריכה לתת לציבור את ההבנה שיש צורך חשוב בדבר הזה ולכן ההודעות הן בהולות, הן צועקות, נקרא לזה", מספר למצלמה בפנים מוסתרות.
דוד, מקליט את ההודעות הקוליות שקוראות לצאת ולהפגין
"הבעיה של המדינה – לא שלנו"
"זו פעם ראשונה שהציבור החרדי מבין שזה בית משפט ששם אקדח על הרקה של הציבור", אומר הרב דוד מנקס, מהוועדה להצלת עולם התורה של הפלג הירושלמי לקראת ההפגנה שצפויה להכיל המונים. "אנחנו מרגיעים אותם, כי מניסיוננו זה לא סיפור – הבעיה של המדינה, לא בעיה שלנו".
הציבור ממשיך לזרום, והנואמים, בכירי רבני הפלג, משייפים שיופים אחרונים של הטקסטים שאמורים להבעיר את הקהל. "אנחנו נתכנסנו כאן בשביל להביע את העמדה הברורה והחדה והיסודית של היהדות החרדית – כל הרצון לגייס חרדים נובע אך ורק מהרצון לשנות את הציבור החרדי", אומר הרב אברהם אונא מהפלג הירושלמי.
"כל הרצון שנתגייס הוא כדי לשנות את החברה החרדית", הרב אברהם אונא, הפלג הירושלמי
איך אתה יודע?
"איך אני יודע? עצם העובדה שמחזיקים גיוס בנות בצבא, זה מראה שהמטרות של הצבא הן אחרות לגמרי מאשר צרכים ביטחוניים, ואת זה אנחנו לא רוצים ולא נסכים ונעמוד על נפשנו".
בזמן שהקהל הגדול עומד ומקשיב בשקט, הרב מנקס מקבל שיחת טלפון בהולה. משטרה עצרה את אחד מחברי הפלג בדרך להפגנה והידיעה מתחילה לזרום לבכירים. אם מדובר במעצר של עריק – העצרת הרגועה תלבש פנים אחרים לחלוטין.
"אם נעצר, המשטרה הצבאית תעצור, אז התשובה היא כן – אנחנו נרעיש עולם ומלואו", מבטיח הרב אברהם אהרונובסקי, מנכ"ל הוועדה להצלת עולם התורה. "זה אומר הפגנות בכל הארץ, כמו שעשינו תמיד", הוא מוסיף. אחרי בערך רבע שעה הסתבר שהדריכות הייתה לשווא. האיש שנתפס על ידי המשטרה לא נעצר על עריקות, אלא על הפרת סדר.
"אני גדל על אסירי עולם התורה – הלוואי שאשב בכלא"
יהונתן מנקס, בנו של הרב, בן 16 וחצי וכבר מצהיר בביטחון שהוא כלל לא חושש מעריקות: "נרשמתי לארגון שמאגד את הבחורים שלא מתגייסים ולא מתייצבים ותומך בהם", הוא אומר.
באופן אישי, לא מפחיד אותך ללכת לכלא?
"מגיל צעיר מאוד אני גדל על אסירי עולם התורה. הבחורים שהלכו לכלא, הבחורים האלה היו יהלומים, הלוואי אני אהיה בכלא. זה גבורה, ודאי. זה מדהים זה, ככה אני אמסור את הנפש במשמעות של החיים כרגע. למען המטרה, כל דבר אני אעשה – אני אמות ולא אתגייס גם".
אבא, מאשר לו למות ולא להתגייס?
"חובה עליו. כל פעם שיש שעת שמד, כשמישהו מציב לך אתגר, לרדת מהיהדות שלך, להתנתק מהיהדות שלך, ודאי שזה גם הוראה שלי. אתה יודע למה זה הוראה שלי? כי זאת הייתה ההוראה של אבא שלי ושל אבא שלו עד סוף כל הדורות".
