בדצמבר האחרון נתקלתי במקרה בפוסט שפורסם בדף פייסבוק חדש בשם “הרוגי מלכות", ובו התבשרו קוראיו כי בשמחת תורה, עשרה חודשים ממועד כתיבת הפוסט, ייפתח בשכונת רמות בבאר שבע בית הכנסת הראשון בישראל להנצחת נרצחי ונופלי מלחמת “חרבות ברזל" בחסות קהילת “קול רינה וישועה".
מתוך סקרנות עקבתי אחרי הדף בשנה האחרונה, נחשפתי לעשרות סיפורים על אודות נופלים ונופלות, נרצחים ונרצחות במלחמה, וכן שמתי לב שאותה הצהרה הפכה לעובדה קיימת וכי בחג שמחת תורה הקרוב, מועד שאין סימבולי ממנו, ייפתח בית הכנסת כמתוכנן וייקרא “הרוגי מלכות – בית הכנסת לעילוי נשמת נרצחי שמחת תורה תשפ"ד".
אני תל אביבי גאה, אבל יש דבר אחד בעיר שאני לא סובל | קיפניס
כדאי שנזכור: סכנת חיים ממשית – קודמת לסיכון אפשרי עתידי
יוזם הקמת בית הכנסת “הרוגי מלכות" (רחוב מיכאל הנגבי 6, שכונת רמות, באר שבע), הוא הרב יהודה צומעי בן ה־42, רב קהילת “קול רינה וישועה" בשכונת רמות בבאר שבע, טוען רבני, מגשר ויועץ זוגי.
“התחלנו את בניית בית הכנסת הזה לפני כשלוש שנים", אמר הרב צומעי. “כשסיימנו לבנות את השלד של בית הכנסת, התחילו להגיע אלינו פניות מכל מיני תורמים שרצו שהוא ייקרא על שם יקיריהם, אבל אז ב־7 באוקטובר בשעה 06:30 בבוקר התעוררנו לצלילי אזעקות. הלכנו לבית הכנסת השכונתי כי עדיין לא הבנו מה קורה, אבל כשהבנו שהתפילה לא יכולה להימשך כרגיל לנוכח רצף האזעקות, הזמנתי את המתפללים אליי הביתה, שם עשינו תפילה זריזה וירדנו למרחב המוגן״.
״בשלב מסוים שכנה נכנסה לבית ואמרה: ‘לכו לממ"דים, יש מחבלים בכל הארץ, יש חטופים’. הכל היה מאוד מעורפל וביטלנו את ההקפות השניות שתוכננו לערב, ומשם האירוע התגלגל", הוסיף צומעי.
“כולם הסכימו לרעיון"
ב־8 באוקטובר, דפיקה על דלתו של הרב צומעי שינתה את חזונו לגבי בית הכנסת המתוכנן. “אשתו של קובי שמעיה, חבר מהקהילה שלנו, הגיעה אליי בוכייה ואמרה לי שבעלה והבן שלה אושר, שמתפללים קבוע אצלי בבית הכנסת, נעדרים", הוא משחזר.
“היא סיפרה שהאבא לקח את הבן לבסיס ברעים בשבת בבוקר ומאז נעלמו עקבותיהם. התחלתי להפעיל קשרים ולחפש אותם, ובסוף הבנתי שהם נרצחו. המחבלים רצחו את שניהם ברכב. גם השוטר שי אל קנפו ז"ל, שנרצח בעת שאבטח את המסיבה ברעים, התפלל בבית הכנסת״, המשיך.
״הסיפור המצמרר ביותר״, הוא נזכר, ״הוא שאחד מהשוטרים רקד איתי בערב שמחת תורה עם ספרי תורה, ובשעה 06:30 בבוקר הקפיצו אותו, הוא נתקל במחבלים וחטף שבעה כדורים. במשך ארבע שעות הוא צעק בקשר לעזרה. תוך כדי זה, הוא צלצל לגיסו גאייר דוידוב, מפקד משטרת רהט, שגם מתפלל אצלנו בבית הכנסת, וביקש ממנו להיפרד מאשתו ומהילדים, ושלח לו מיקום. גאייר הגיע לשטח, ונהרג בקרב, ואותו שוטר שחטף שבעה כדורים ניצל ועובר שיקום".
קהילת “קול רינה וישועה" הוקמה בשנת 2006 על ידי הרב צומעי, אז תושב חדש בבאר שבע, אליה עבר מאזור המרכז. “הקהילה התחילה בחנות קטנה", הוא מספר. “בהמשך עברנו לשטח עם קרוואן שבו קיימנו את התפילות ואת מרכז הרוח, ולפני שלוש שנים כאמור החלה הקהילה, לאחר גיוס תרומות, לבנות את שלד הבניין הקבוע שבו עתיד להיפתח בית הכנסת".
כעבור שבועיים מפרוץ המלחמה גמלה בלבו של הרב צומעי ההחלטה להקים את בית הכנסת לעילוי נשמתם של נרצחי ונופלי המלחמה הנוכחית: “כשראיתי שאנשים שאני מכיר היטב נרצחו ונהרגו לצערי, מצאתי את עצמי בצומת דרכים: מצד אחד היו לי תורמים שרצו לתרום לקהילה את הכסף להשלמת בניית בית הכנסת ולקרוא לו על שם יקיריהם, ומצד שני רציתי לעשות משהו למען כלל עם ישראל. הצד השני הרגיש לי יותר נכון אז החלטתי לפתוח מיזם שינציח את הרוגי המלכות, אותם אנשים שנרצחו, נטבחו ונפלו בקרבות על קידוש השם, בשל היותם יהודים״.
״רציתי שיהיה מקום אחד שבו יונצחו כל הנרצחים והנופלים״, הסביר. ״אמרתי לחברי הקהילה שאנחנו חייבים לעשות משהו למען אותם נרצחים, ולשמחתי כולם פה אחד הסכימו ללכת בעקבות הרעיון הזה. בשלושת החודשים הראשונים למלחמה התנדבתי בבית העלמין בבאר שבע בסיוע בתהליך הקבורה, בעריכת הלוויות ובכל הלוגיסטיקה הכרוכה בכך ואלו היו מראות לא פשוטים בכלל, דבר שגרם לי עוד יותר להבין שההנצחה הזו קריטית ומהותית. יצאנו בקמפיין מימון המונים כדי לסיים את הקמת בית הכנסת, שזה אתגר, אבל ברוך השם הגענו לישורת האחרונה".
“המשפחות הן גולת הכותרת"
בדרך להשלמת בניית בית הכנסת, עמדו בפני הרב צומעי וקהילתו לא מעט אתגרים, שדרשו לא מעט כסף. “הקושי הוא לא בניית השלד, זה לא מצריך הרבה משאבים, אלא מהשלד והלאה זה הקושי הגדול, שמהווה שני שלישים מתהליך הבנייה, כולל הריצוף, הגבס, הספריות ושאר הנלווים", אומר הרב.
“אם הייתי בוחר בדרך הקלה״, הוסיף, ״היה מגיע תורם, שם שני מיליון שקלים כדי להנציח את אבא או אמא שלו והייתי משלים את העבודה. אנחנו בחרנו בדרך הקשה אבל ראיתי פה את הכלל. ראיתי במלחמה מיזמים יפים, שהביאו לחיילים אייפונים ומתנות, שאלו דברים שאפשר לעשות לחייל חי, אבל למה זקוקים חייל שמת או נרצח או נרצחת מהמסיבה? בעולם רוחני אין יותר טוב ומכבד מאשר להקים בית כנסת, ובכלל מרכז רוחני, שמתפללים ולומדים בו תורה, לעילוי נשמתם".
איך גייסתם את הכספים?
“בנרות לעילוי נשמות הנרצחים והנופלים כתוב ‘נר ה’ נשמת אדם’ (משלי פרק כ’, פסוק כ"ז), אז אמרתי שבגימטריה נ"ר זה 250, ובעצם אנחנו צריכים להדליק נר לכל אחד שנרצח או נפל במלחמה, ולכן בקמפיין גיוס ההמונים של פלטפורמת Peach־in ביקשנו מאנשים לתרום 250 שקלים להקדשת נר אחד לזכרם, או מי שמעוניין יכול לתרום 100־50 שקלים כתרומה סמלית״.
״לא אגיד שגייסנו את כל הכסף״, הודה, ״אבל זה בהחלט עזר מאוד. עכשיו מה שנשאר לנו זה חיפוי המבנה והפיתוח כדי שנוכל לדאוג לבטיחות ולמיגון טוב של המבנה, וברוך השם אנחנו עובדים על זה ממש עכשיו. מבפנים פחות או יותר סיימנו את בניית בית הכנסת, ובעזרת השם אנחנו מתכננים לפתוח אותו בשמחת תורה הקרוב כדי לחגוג שם הקפות שניות לזכרם של הנרצחים והנופלים. אני רוצה לציין לשבח גם את כל חברי קהילת ‘קול רינה וישועה’ שהמהלך הזה של הקמת בית הכנסת לא היה פשוט עבורם והם כולם נרתמו, דווקא בתקופה מאתגרת כזו, למען המשימה הזו".
איך המשפחות השכולות מגיבות ליוזמה הזו?
“בהתחבטות שלי עם עצמי לא ידעתי איך המשפחות תקבלנה את זה, אז ביקשתי מהקדוש ברוך הוא סימן. כיומיים אחרי ההחלטה להקים את בית הכנסת לזכר ‘הרוגי המלכות’ של ‘חרבות ברזל’, כשפרסמתי בפייסבוק את הרצון להקים בית כנסת כזה, צלצלה אליי מישהי מהשכונה שלי שסיפרה לי שב־7 באוקטובר אחיינית שלה משדרות הלכה למקלט, וכשהיא יצאה לרגע כדי לקחת את בעלי החיים שלה כדי שלא יהיו לבד בבית – המחבלים רצחו אותה״.
״באותה שעה, אחיין אחר שלה נלחם בכיתת כוננות והרגו אותו גם כן״, אמר. ״זאת אומרת ששני אחים שלה ישבו שבעה על שני אחיינים שלה, והיא אמרה לי שבית הכנסת הזה הוא הדבר הכי אצילי שיכול להיות ומנציח בצורה מכבדת את הנרצחים. אחרי מספר חודשים, במהלך הבנייה, ערכנו נרות לעילוי נשמת הנרצחים והנופלים והנחנו אותם על הרצפה, וליד כל נר שמנו שם של נרצח או נופל, הזמנו את המשפחות השכולות לבוא ולהדליק נר זיכרון לעילוי נשמת יקיריהם, הגיעו מעל 150 משפחות ואלו היו 12 שעות מלוות בסערת רגשות, בכי, הספדים וחיבוקים. זה היה מאוד מרגש״.
״המשפחות הן גולת הכותרת והן ניצבות בראש מעיינינו״, הצהיר צומעי. ״שמותיהם של כל הנרצחים והנופלים, מתחילת המלחמה ועד לצערנו היום, כשהיא עדיין נמשכת, יונצחו על מסך גדול בבית הכנסת כשניכנס בע"ה להתפלל לעילוי נשמתם".
לסיום, מה המסר העיקרי שתרצה להעביר?
“אנחנו צריכים לראות מה אנחנו מפסידים כשאנחנו לא מאוחדים, ומה אפשר להרוויח כשאנחנו מאוחדים. המלחמה גרמה לי אישית לעשות חשבון נפש איך להיות אדם טוב יותר כאן בעולם הזה, וגרמה לי להתפלל יותר להצלחת העם שלנו, ואני משוכנע שרבים מרגישים כמוני".
