בזמן המלחמה: המדינה הערבית שרוצה לרכוש תותחים מאלביט

אלביט היא המועמדת המובילה לספק למרוקו צריחי 105 מ"מ ו־120 מ"מ עבור הנגמ"שים שרבאט רכשה מתאגיד טאטא ההודי. כך מדווח באתר IDRW ההודי.

● טורקיה חזקה מישראל בכל היבט צבאי למעט אחד. עכשיו טראמפ מאיים לשנות גם את זה
● בכיר בצה״ל טוען: זה הפתרון לבעיית הירי של החות'ים

מרוקו נמצאת בתהליך מתמשך. מחד המדינה משדרגת את היכולות הצבאיות שלה, ומאידך היא מעוניינת להגביר את עצמאות הייצור שלה. על כן, החוזה שנחתם בספטמבר אשתקד בין טאטא למרוקו כולל ייצור מקומי של כ־150 יחידות של הנגמ"שי WhAP (Wheeled Armoured Platform) 8×8. החוזה כשלעצמו היווה הישג משמעותי לתעשייה הביטחונית ההודית, משום שהכלי מתוצרתם הרשים יותר מסוג 08 הסיני.

לפי הדיווח בהודו, צבא מרוקו פנה לאלביט במטרה שתספק את התותחים, לאחר שכבר רכש ממנה תותחי אטמוס בעסקה בסך 370 מיליון דולר. מערכת אטמוס כוללת תותח הוביצר שמסוגל לירות את כל הפגזים והקליעים בעלי אישור נאט"ו 155 מ"מ, בעל טווח אפקטיבי של יותר מ-40 ק"מ עם קליעים סטנדרטיים, וכן מציע טווח מורחב עם קליעים בעזרת רקטות. אלא, שאלביט גם מתמחה בצריחים, ועל כן ברבאט פנו אליה לטובת מענה ל־WhAP.

קליבר 105 מ"מ ו־120 מ"מ הוא מעין סטנדרט בטנקי המערכה המודרניים, כולל בישראל. במלחמת חרבות ברזל, למשל, מופעל לראשונה בהיקפים גדולים במיוחד טנק המערכה המתקדם, מרכבה ברק. אלביט מעורבת בו בכמה תחומים, בהם מערכת Iron Vision שמאפשרת לחימה משופרת במדפים סגורים, אבל גם בתותח 120 מ"מ שמייצרת תע"ש – חברה־בת של אלביט. ב־IDRW מציינים, כי שילוב תותחי אלביט ידרוש מהמרוקאים התאמות בפרויקט.

הסכמי אברהם האיצו את שיתוף הפעולה בין מרוקו לישראל

מאז כינון הסכמי אברהם מרוקו הפכה ללקוחה משמעותית של התעשיות הביטחוניות הישראליות. ביולי 2024, למשל, סגרה מרוקו עסקת לווינים עם התעשייה האווירית בסך כמיליארד דולר, שמתפרסת על פני חמש שנים. ההסכם נסגר כחצי שנה לאחר דיווח במכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI), כי ברבאט רצו לרכוש מישראל שני לווייני אופק 13. אלו לווייני תצפית שנחשבים בין הטובים ביותר בעולם ומשמשים, למשל, את יחידת 9900 של צה"ל שאמונה על איסוף ומיצוי מודיעין חזותי־גיאוגרפי באגף המודיעין.

זהו היה אירוע מעניין במסגרת התחרות העסקית בין החברות הביטחוניות הגדולות הישראליות לבין אלו הצרפתיות. המשמעות הישירה של השאיפה המרוקאית להשתמש בלווייני אופק 13, היא הסטה הצידה של איירבאס ות'אלס בתור הספקיות הקודמות של רבאט בתחום. חודשים ספורים לאחר מכן, החליט נשיא צרפת עמנואל מקרון להרחיק את החברות הישראליות מתערוכת יורוסאטורי היוקרתית בפאריס.

שחקנית משמעותית נוספת בתחום הרכישות הביטחוניות של מרוקו היא בלו בירד, שמאז 2020 התעשייה האווירית מחזיקה ב־50% ממניות ממנה. בלו בירד סיפקה בשנים האחרונות מוצרים שונים למרוקו כמו החימוש המשוטט ספיי X, וכן וונדר B ות'אנדר B – מערכות בלתי מאוישות שממריאות ונוחתות אנכית. מנכ"ל בלו בירד, רונן נדיר, סיפר לאתר ZM באפריל אשתקד כי החברה אף הקימה פס ייצור מקומי.

שחקנית גדולה יותר נוספת שפעילה במרוקו היא רפאל, שלפי דיווחים ב־2023 מכרה לה את מערכת ההגנה האווירית "ספיידר". זו מערכת מתקדמת, שנמצאת בשימוש מבצעי בכמה צבאות ברחבי העולם, בהם צ'כיה, ומספקת פתרונות הגנה אווירית בטווחים שונים ואל מול מגוון איומים אוויריים, לרבות מל"טים, מטוסים, מסוקים וטילים בליסטיים לטווחים קצרים.

המערכת מיירטת את האיומים באמצעות שתי משפחות של מיירטים מתוצרת רפאל – פייתון (PYTHON) ודרבי (Derby). החברה השלימה בשנה שעברה ניסוי מוצלח בתצורה חדשה לספיידר, All in One , שמציעה מערכת הגנה אווירית שלמה הכוללת: מכ"ם אינטגרלי, מטען ייעודי אלקטרו־אופטי, מערכת שליטה ובקרה מתקדמת ומיירטים מסוגים פיתון ודרבי, המותקנים כולם על רכב אחד בלבד. תצורה זו מהווה פתרון להגנה אווירית אופטימלית להגנת נקודה או כהגנה אווירית על כוחות מתמרנים; זאת, כחלק מסוללת ספיידר או בפריסה עצמאית ובהפעלה על־ידי צוות מפעילים מינימלי.