״אין לי מה לפחד״, אומרת סורייא נוג׳ידאת, 55, האחראית על הנשים במגזר הלא יהודי בשלטון המקומי. ״אנחנו חייבים לשמור אחד על השני פה״. היא רואה בקולן של הנשים ייחודי וחשוב בתקופה זו. "כיועצת קידום מעמד האישה, זו חובתי לעזור לנשים, לתת להן את החוסן המשפחתי, החוסן האישי, לעזור להן, לקדם אותן״.
היא מסמנת כמה כיוונים שצריך להתמודד איתם בעת הזאת. ״יש לנו כמה בעיות בוערות עכשיו. האחת היא האלימות בחברה הערבית. רצח, יריות, נשים נרצחות וזו תופעה מפחידה. צריך שהממשלה תיקח את הנושא הזה בידיים, כי זה מצב קריטי״.
היא מתייחסת גם לנשים גרושות בחברה הערבית: ״זאת תופעה נרחבת, ואף אחד לא אומר את זה. כשאישה מתגרשת זה מפרק את המשפחה, ובהרבה משפחות מתפרקות שהילדים הולכים לפשע. ההתמודדות מאוד קשה״.
תעסוקת נשים ערביות היא נושא חשוב נוסף, וגם האבטלה והשפעותיה. ״יש לנו שיעור גבוה מאוד של נשים שלא עובדות, ובגלל זה יש לנו פשע. זה משפיע על המשפחות, זה משפיע על הילדים״.
נוג'ידאת משדרת אופטימיות. היא רואה התקדמות במעמד הנשים בחברה הערבית. ״חסרים לנו תקציבים ולא חסרות בעיות, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לעצור. להפך, אנחנו צריכים לקבל עוד כדי להגיע למצב טוב יותר.
יש לנו עכשיו שיעור גבוה נשים שפונות לאקדמיה, נשים יותר משכילות, מפותחות, יש להן את היכולת להתקדם". היא מתייחסת ליישוב שלה, נוג׳ידאת, הנמצא רחוק מהמרכזים של ישראל. ״אנחנו מנסים להביא את העבודה לנשים, אנחנו מכשירים אותן בשוק העבודה. גם המועצה עוזרת לנו, גם משרדי הממשלה. יש התקדמות״.
בזמן המלחמה, סוגיות הנשים עולות ביתר שאת. הנושא של גיוס לצה״ל נמצא קרוב לליבה ולביתה של נוג'ידאת. ״אני אישה בדואית, יש לי שני בנים שמשרתים בצבא, אחד מהם רופא. הבת שלי גם שירתה. זה מאוד חשוב לי. מאז המלחמה גם נושא אלמנות צה"ל בוער״. היא מספרת על טרגדיות כפולות של נשים מפונות שהתאלמנו. ״יש להן הרבה ילדים והן לא יודעות מה לעשות״.
לאחרונה נסעה לבקר בקריית שמונה אלמנת צה"ל טרייה, וזה נתן לה פרספקטיבה עמוקה יותר. ״היא אומרת לי, ׳אף אחד מהממשלה לא שואל מה איתנו׳. הנשים רוצות התייחסות, רוצות שמישהו ידבר איתן, יראה אותן. האלמנות הן נשים שסובלות, הן בודדות, הן מסכנות. היא רוצה להתמודד עם זה, היא רוצה שאנשים יחזקו אותה. עזרה לא נמדדת רק בכסף. כשאני פוגשת מישהי אישית זה מאוד כואב לי, כואב לי הלב, גם אני מתחילה לבכות איתה".
היא מקדמת עם אורלי זוהר מארגון אלמנות צה״ל תוכנית לבניית חוסן, להעלאת מודעות לציבור זה ולמציאת פתרונות עבורן.
לאחרונה השתתפה נוג'ידאת בישיבה בכנסת בנושא מעמד האישה במגזר הערבי עם השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן. ״היו 12 ראשי רשויות מהחברה הערבית , ישבו שם רק גברים ודיברו על מעמד האישה – זה ניראה הגיוני למישהו? ואני אחראית על מעמד האישה ועומדת בצד, איך זה?״
בחברה הערבית בישראל, רוב הנציגים הבכירים הם גברים. ״גם בבחירות לרשויות המקומיות רוב המתמודדים הם גברים. תפתחי את הפה – את לא בסדר. על זה אנחנו נלחמות״. היא מתייחסת לחלקן של הנשים באוכלוסייה: ״יש לנו שיעור גבוה מאוד של סטודנטיות, של רופאות, של מהנדסות, של עורכות דין, אבל לא הגענו למצב של הבנה שאישה גם יכולה להיות מנהיגה. ועל זה אני נלחמת״.
היא התמודדה בבחירות למפלגת העבודה ואף קיבלה 21 אלף קולות שמחציתן מחיילים וחיילות, אך לא הצליחה להיכנס לרשימת המועמדים. ״גברים לא רצו שאהיה, וזה באמת מאוד קשה״.
אבל היא לא מוותרת על השדה הפוליטי-ציבורי. ״בסקר אמריקאי נבחרתי להיות אחת ממאה המנהלות המשפיעות בעולם, ייצגתי את מדינת ישראל בתשע מדינות בארה"ב ודיברתי על היחסים הטובים, על הפנים היפות של מדינת ישראל. חשוב לי גם להסביר על הדברים הטובים שאנחנו מקבלים מהמדינה. אנחנו צריכים שגם החברה הערבית תדע איפה היא נמצאת. אנחנו גם מקבלים תקציבים מהמדינה, אנחנו צריכים גם לעזור אחד לשני, לשתף פעולה, לקדם עניינים. נכון, יש גם חוסר שוויון, ואנחנו לא צריכים לשתוק. אבל אני באמת רוצה שכולנו נגדל, שכולנו נפרח ביחד".
לדעתה, המאבק למען חברה טובה יותר הוא אתגר לכל מי שגר בישראל. היא אומרת שהחברה הערבית חייבת להיות מעורבת בקידום החברה הישראלית כולה. ״המלחמה לא מפרידה בין ערבים ויהודים. כשנופלים טילים בצפון, לא מפרידים בין בועיינה-נוג׳ידאת, צומת גולני, ערב אל-עראמשה וקריית שמונה".
לדבריה, אין הרבה נשים שמשמיעות את דעתן. "בגלל זה יש לי הרבה אויבים״. היא זוקפת לזכותו של חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי, את הבמה שיש לה לדבר בחופשיות כזו ולהשמיע את קולן של הנשים בחברה. ״אני מביאה את הקול של הנשים״, היא אומרת בגאווה, ומספרת שכשמונתה ליועצת הייתה חלוצה. ״אמרו עליי במסגדים שזה לא בסדר, שאני כאילו לא שומרת על כבוד האישה. כיום יש לנו 280 יועצות, וזה תפקיד חובה ברשות״.
