מלחמת חרבות ברזל: נשיא ארה"ב ג'ו ביידן התראיין למגזין האמריקאי "טיים" וסיפר על הפעם הראשונה בה ישב ליד השולחן המהגוני, עוד בימיו כסנטור. ביידן, כיום בן 81, מתאר באריכות את פגישותיו עם מנהיגי העולם לאורך השנים – ולדימיר פוטין, שי ג'ינפינג, עמנואל מקרון ועוד.
"המלחמה לא התחילה בעזה": זוכת פרס נובל לספרות במאמר מפתיע
נתניהו חצוי: החרדים יתמכו בעסקת החטופים; בן גביר וסמוטריץ' ממשיכים להתנגד
הרושם שמשאיר ביידן הוא של אדם מבוגר בעל ניסיון עשיר, שחווה את ההיסטוריה על בשרו. הוא מוביל את ארה"ב בתקופה בה המאה האמריקאית מתעמעמת לעבר עתיד לא ודאי, עולם משתנה של איומים, הזדמנויות ושינויי כוחות. ביידן נצמד לתפיסת העולם שהתגבשה מאז מלחמת העולם השנייה, לפיה אמריקה עשירה וחזקה מובילה ברית של דמוקרטיות להגן על העולם מפני רודנות.
ביידן שם פעמיו לנורמנדי שבצרפת ב-6 ביוני, כדי להנציח אירוע ששימש נקודת מוקד לתפיסה זו במשך שמונה עשורים. הוא מגיע כנשיא האמריקאי ה-12, והאחרון בוודאות, שהיה בחיים באותו יום ב-1944, כאשר 73,000 חיילים אמריקאים הובילו את הפלישה האמפיבית הגדולה בהיסטוריה האנושית, והאיצו את תבוסת גרמניה הנאצית ואת שחרור אירופה.
ביידן סבור כי ציון יום הזיכרון לפלישה לנורמנדי הוא חשוב לעתיד לא פחות מאשר לעבר. "אנחנו ממלאים תפקיד זה אפילו יותר", הוא אומר, "אנחנו המעצמה העולמית".
אולם, לא ברור אם חזון זה של תפקיד אמריקה בעולם ישרוד את נשיאותו של ביידן. הבוחרים ניצבים בפני בחירה ברורה בנובמבר הקרוב. ביידן רואה בערכים הדמוקרטיים של אמריקה את "חוט ההארקה של העוצמה הגלובלית שלנו", ובבריתות את "הנכס הגדול ביותר שלנו".
מתחרהו הצפוי, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, קרא בעבר לנסיגת כוחות אמריקאים מאירופה ואסיה, והבטיח לנטוש את בעלות הברית הקרובות ביותר אם לא יעשו כדבריו. טראמפ רואה את כל המדינות כבלתי אמינות ואת היחסים ביניהן כעסקאות גרידא. גישה זו התפשטה במפלגה הרפובליקנית שבעבר תמכה בערכי אמריקה בחו"ל.
במהלך 40 חודשי כהונתו, ביידן נאלץ להתמודד עם אירועים שהעמידו במבחן את חזונו. בריתות לא הספיקו כדי לנצח במלחמה חדשה באוקראינה. כוחה ומינופה של ארה"ב לא מנעו אסון הומניטרי ופשעי מלחמה לכאורה במזרח התיכון. פוטין מנסה לכונן ציר של שליטים אוטוקרטיים מטהרן ועד בייג'ינג. בסין אמריקה ניצבת מול יריבה שוות כוחות בתחום הכלכלי והצבאי, החותרת לפרק את הסדר העולמי האמריקאי. נשיא סין הורה לצבאו להתכונן לפלישה לטייוואן עד 2027, מה שמעלה אפשרות למעין נורמנדי אפלה באסיה. ביידן לא שולל שליחת כוחות להגן על טייוואן במקרה של התקפה סינית.
אך הישגיו של ביידן בהתמודדות עם האתגרים האלה אינם רק דיבורים נוסטלגיים. הוא הצליח לצרף שני צבאות אירופיים חזקים לנאט"ו, ויכריז בקרוב על הכפלת מספר המדינות בברית שמשלמות מעל ל-2% מהתמ"ג שלהן להגנה. ממשלו פעל למנוע את התלקחות העימות בעזה לסכסוך אזורי רחב יותר. הוא תיווך בפסגה משולשת ראשונה בין דרום קוריאה ויפן, ושכנע את הפיליפינים להתרחק מסין ולקבל ארבעה בסיסים צבאיים אמריקאים חדשים. הוא גייס מדינות באירופה ואסיה לבלום את ההשפעה הכלכלית של סין.
"יצרנו את הברית החזקה ביותר בהיסטוריה", אומר ביידן, כדי "שנוכל להוביל בצורה המכירה בשינויים בעולם". אבל על נשיאי ארה"ב לזכות במנדט מהאזרחים, ולא ברור אם ביידן יצליח בכך. רוב מכריע אומר בסקרים שהוא מבוגר מדי להנהיג. למרות מצבו הבריאותי, ביידן מסרב להצעה שהוא מזדקן מתפקידו. כשנשאל אם יוכל להתמודד עם הדרישות עד סוף הקדנציה השנייה, בגיל 86, הוא השיב: "אני יכול לעשות את זה טוב יותר מכל אחד שאתם מכירים".
עם זאת, טיפולו של ביידן בענייני החוץ מקבל ציונים נמוכים מהבוחרים. בעוד 65% מהאמריקאים עדיין סבורים שעל ארה"ב למלא תפקיד מוביל או עיקרי בעולם, מספר זה ירד ב-14 נקודות מאז 2003, והוא הנמוך ביותר שתיעדה חברת הסקרים גאלופ בנושא זה.
ביידן, הנשיא בעל הניסיון הרב ביותר במדיניות חוץ מזה דור, מאמין שתפקיד זה הוא לטובת ארה"ב. "כאשר אנו מחזקים את בריתותינו, אנו מגבירים את כוחנו ואת יכולתנו לסכל איומים לפני שיגיעו לחופינו", אמר זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד.
הבוחרים יכולים לשפוט את הצלחת תוכניתו של ביידן לשמר את ההובלה העולמית של אמריקה על פי הישגיו, איפה נכשל, וכיצד הוא מתכוון להמשיך ולבנות על עבודתו בקדנציה שנייה.
