בית הדין הארצי לעבודה הכיר בזכותו של גבר הומוסקסואל להיות מוגדר בביטוח הלאומי כ"עקר בית" במסגרת התא המשפחתי ולקבל את כל הזכויות והחובות החלים על אישה המוגדרת כ"עקרת בית", כל עוד מתקיימים לגביו כל שאר תנאי ההגדרה בחוק.
חוק הביטוח הלאומי קובע פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי לנשים המוגדרות כעקרות בית: נשים נשואות (או ידועות בציבור) שאינן עובדות (לא כשכירות ולא כעצמאיות), ובני זוגן מבוטחים בביטוח הלאומי. נשים המוגדרות כעקרות בית, מבוטחות על ידי הביטוח הלאומי בכיסוי חלקי במספר תחומים: ביטוח נפגעי עבודה, ביטוח נכות וביטוח סיעוד.
תבע והוכר כעקר בית, הביטוח הלאומי ערער
ב-2018 הכיר המוסד לביטוח לאומי בעותר אמיר הנדל ובבן זוגו כידועים בציבור רטרואקטיבית מאז שנת 2002, שכן בני הזוג מנהלים משק בית משותף, כאשר הנדל אינו עובד ובן זוגו מבוטח בביטוח הלאומי.
משנדרש הנדל לשלם דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, הוא פנה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לבחון האם כעקר בית שבן זוגו עובד, הוא זכאי לפטור מתשלומים אלה. המוסד לביטוח לאומי השיב להנדל כי על פי נוסח החוק, רק נשים יכולות להיות מוגדרות כעקרות בית, ולכן עליו להמשיך ולשלם את דמי הביטוח.
הנדל תבע את המוסד לביטוח הלאומי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, וטען כי מדובר בפטור הניתן לתא משפחתי, ולא למבוטחת כשלעצמה, ולכן למרות לשון החוק, יש להכיר בזכאות שלו ושל בן זוגו לפטור, כשם שהביטוח הלאומי הכיר בעבר בעקרות בית בתא משפחתי המורכב מזוג נשים, למרות שלשון החוק מדברת על אישה נשואה ש"בן זוגה" מבוטח.
בית הדין האזורי קיבל את תביעתו, וקבע כי הוראות החוק הנוגעות לעקרת בית בחוק הביטוח הלאומי, חלות על גם על בני זוג בתא משפחתי הומוסקסואלי, ומשכך יש להכיר בהנדל כעקר בית.
המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, וטען כי את תיקון החוק יש להשאיר למחוקק, וכי לאורך השנים עלו על שולחן הכנסת שורה של הצעות חוק לתיקון סעיף זה, כך שיתייחס הן לגברים והן לנשים, שלא הבשילו לכדי חקיקה.
גם היועצת המשפטית לממשלה התייצבה בהליך וטענה כי "על אף הקשיים שמעוררת ההבחנה המגדרית במונח 'עקרת בית' בחוק, אין מקום לאמץ פרשנות של הסעיף הנוגדת את לשונו ותכליתו, ובהתאמה יש להחיל את הפטור מדמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות לעקרת בית, רק על נשים העונות להגדרה זו".
"הבחנה שאינה נובעת משוני רלוונטי, ומשכך היא מפלה"
נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט-לבנה, דחתה את הערעור וקבעה כי יש לפרש את הוראת החוק הנוגעת לעקרת הבית ככזו החלה גם על גברים בתא משפחתי חד-מיני. הנשיאה קבעה, כי ההבחנה הלשונית בין גבר לאישה בסעיף 238 לחוק, מבוססת על תפיסת עולם ארכאית, שהייתה נהוגה בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, אז נחקק חוק הביטוח הלאומי, וכי באותה תקופה לא עמדה לנגד עיניו של המחוקק אפשרות של תאים משפחתיים שונים, ובכלל זה תא משפחתי של בני זוג הומוסקסואלים.
עוד קבעה וירט-לבנה, שמכוח עקרון השוויון יש להעדיף פרשנות המחילה את הוראות הסעיף על תא משפחתי של שני גברים: "הבחנה בין תא משפחתי המורכב מזוג הטרוסקסואלי לתא משפחתי המורכב מזוג חד-מיני, אינה נובעת משוני רלוונטי, ומשכך היא מפלה… הפרשנות לפיה גבר החי בזוגיות עם בן מינו בתא משפחתי יוכל, לפי בחירתו, להיות מוגדר כעקר בית (כל עוד מעמד זה נותר על כנו בספר החוקים), מתבקשת נוכח האינטרס הציבורי ועקרון השוויון העומד בבסיסו. זוהי פרשנות המקיימת זכויות אדם, ובין היתר משום כך היא עדיפה על פני פרשנות אחרת".
יצוין, כי לצד הפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי, הכיסוי הביטוחי לעקרות ולעקרי בית, גם בתחומים המכוסים, שונה בתנאי הסף לזכאות או בגמלאות הניתנות במסגרתו מזה הניתן ליתר ציבור המבוטחים, ובסופו של דבר מדובר בביטוח מופחת. בתי הדין ציינו בעבר כי ההכרה במעמד זה איננה רק בגדר "דבש", אלא עלולה להיות גם "עוקץ", וכדאי לשקול זאת בטרם פנייה למוסד לביטוח לאומי בבקשה להיות מוכרות או מוכרים ככאלה.
הביטוח הלאומי יוצג בהליך על ידי עו"ד יוסף פולסקי ועו"ד לירון דגון, והנדל על ידי עו"ד חגי קלעי ועו"ד אייל וייס.
מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "הביטוח הלאומי מבקש שהדין יהיה שווה לכל סוגי המשפחות. פסק הדין מעניק זכות ייחודית לזוגות חד-מיניים, בעוד שלמשפחה הטרוסקסואלית שבה גבר בבית והאישה עובדת נפסק (כך קבע בג״ץ) כי לא יוכר 'כעקר בית'. כאן הכירו בסוג משפחה אחת, ויצרו אי-שוויוניות בין הרכבי המשפחות השונים. כאמור, הביטוח הלאומי סבור שיש לשנות את החקיקה ולהתאימה לעת העכשווית ובשוויוניות לכלל האזרחים ולכלל המשפחות.
"חשוב לזכור – הגדרת 'עקרת בית' בחוק מתייחסת לנשים ומעניקה פטור מתשלום, אך משליכה באופן ישיר גם על מעטפת הזכויות שפוחתת, ויש לקחת זאת בחשבון. כמו-כן, הביטוח הלאומי סבור שהמונח 'עקרת בית' לאישה הוא ארכאי ודרש שינוי חקיקה, דבר שלא קרה עד היום".
