מה שהחל כמחלוקת רגילה בין שכנים על מריבה בין ילדיהם, הפך לאירוע אלים בראשון לציון. האב הצעיר הזמין את שכנו ל"שיחת ברור" בגינה ציבורית, אך במקום פיוס, חיכו לשכן מוט ברזל ושהייה בבית חולים. באחרונה הרשיע בית המשפט את האב התוקף בשתי עבירות של חבלה חמורה ואיומים.
מקור הסכסוך במחלוקת בין המשפחות סביב פגיעה בילדיהם. שתי המשפחות התגוררו באותה שכונה וילדיהם למדו יחד. לפי העדויות, בנו של הנאשם טען כי בן אחותו של המתלונן, ילד בן 10, היכה אותו. אשתו של הנאשם פנתה לילדים כדי לברר מה קרה, ואז בנו של המתלונן חזר לביתו בוכה ודיווח לאמו כי אשתו של הנאשם הכתה אותו.
המתלונן התקשר לאשתו של הנאשם לשאול מדוע הכתה את בנו, ובתגובה היא כינתה אותו "טיפש" וניתקה את השיחה. למרות זאת, המתלונן החליט שלא להגיש תלונה במשטרה נגד אשת הנאשם משום שריחם על המשפחה, שבנם נפגע בעבר בתאונת דרכים.
ביום האירוע, הנאשם התקשר למתלונן והציע להיפגש בגינה הציבורית כדי "ללבן את היחסים" ולפתור את הסכסוך. המתלונן, שרצה ליישב את המחלוקת בדרכי שלום, הסכים להגיע למקום. אולם במקום שיחת פיוס, הנאשם שלף מוט ברזל והחל להכות את המתלונן באכזריות.
לפי עדותו של המתלונן: "הנאשם איים עליו כי יהרוג אותו, שלף מוט ברזל והיכה בו באמצעותו. המתלונן העיד כי כדי להגן על ראשו, הוא הרים את ידיו לכיוון ראשו, ואז קיבל חבטות מהמוט בכפות ידיו". כתוצאה מהתקיפה נגרם למתלונן שבר בידו השמאלית והוא ברח מהמקום והלך מיד לתחנת המשטרה הסמוכה להגיש תלונה.
הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען לגרסה שונה לחלוטין. לדבריו, המתלונן היה זה שהחל בתקיפה, תפס בצווארו ובחולצתו, משך את שרשרת הזהב שענד על צווארו ושבר אותה. הנאשם טען כי שניהם החלו ללכת מכות, תפסו זה את זה ונפלו יחדיו לקרקע. לטענת הנאשם, הוא קם מהר, ניגש לאופניו, נטל מהם כבל מתכת מצופה בגומי שבו הוא נועל את האופניים, והיכה באמצעותו בגבו של המתלונן מספר פעמים. כשנשאל מדוע פעל כך, הנאשם טען שהיה "בטראומה בעקבות תאונת הדרכים שעבר בנו כמה חודשים לפני כן".
השופטת שירלי דקל נוה דחתה את גרסת הנאשם וקבעה כי המתלונן אמין ומהימן. היא ציינה: "התרשמתי מעדות המתלונן כי דבריו היו אמת, הוא העיד באופן קוהרנטי, לא סתר את עצמו ולא עלה מעדותו כל רצון להפליל את הנאשם".
השופטת מצאה כי גרסת הנאשם הייתה "גרסה מתפתחת" שהשתנתה במהלך החקירה, וכי הוא ניסה "ללא הצלחה להרחיק את עצמו, לצמצם את חלקו באירוע ולהעצים את חלקו של המתלונן." בנוסף, השופטת ציינה כי הנאשם "ציחקק ונראה זחוח" במהלך עדות המתלונן, "באופן שלימד לטעמי על התייחסותו המזלזלת כלפי המתלונן".
השופטת דחתה גם את טענת הגנה עצמית של הנאשם וקבעה: "גרסת הנאשם לגבי האירוע אינה מתיישבת עם אף אחד מהתנאים בגינם קמה טענת הגנה עצמית". מעבר לתקיפה עצמה, לאחר האירוע הגיעה אשתו של המתלונן, לחפש את בעלה. כשפגשה את הנאשם, היא שאלה אותו מה עשה והוא השיב כי זה לא עניינה. כששאלה היכן המתלונן, הנאשם איים עליה: "מה שעשיתי עשיתי אני אהרוג את הבעל שלך הוא ימות". אולם השופטת זיכתה את הנאשם מהערת איומים זו מחמת הספק, מאחר שהייתה סתירה בין עדות האישה בבית המשפט לבין הודעתה במשטרה.
