האחריות למחדל המאבק בפשיעה המאורגנת, וההשתוללות האלימה של ארגוני הפשיעה, רובצת על כתפי איתמר בן גביר, שמחה רוטמן ויריב לוין, שעסקו בשנתיים האחרונות במלחמה במערכת המשפט במקום בחיזוקה של מערכת האכיפה ובחקיקת תיקוני חקיקה נדרשים.
ביום חמישי הגיע בן גביר לזירת הרצח ברמלה והצהיר כי היועמ"שית היא זו שאחראית לאובדן השליטה וחוסר הביטחון, מכיוון שאינה מאפשרת לו לעצור במעצרים מנהליים את ראשי ארגוני הפשיעה.
האמת כמובן היא אחרת. בן גביר אומנם מקשקש לא פעם על הגברת המשילות, אך מזה כשנתיים שהממשלה אינה מקדמת חקיקה נדרשת למאבק בפשיעה המאורגנת. חקיקה שתאפשר האזנות סתר לשיחות מוצפנות (דוגמת שיחות וואטסאפ) לאחר שהמשטרה חדלה מלהשתמש בטכנולוגיות מיוחדות בעקבות פרשת פגסוס, חקיקה שתאפשר חילוט רכושם של חברי ארגוני הפשיעה גם ללא הליך פלילי, וגם חקיקה שתאפשר, בתנאים מסוימים, ותחת בקרה נאותה, מעצר מנהלי למניעת "פיגועים פליליים" כדוגמת זה שראינו השבוע ברמלה.
הנרצחים בפיגוע הפלילי ברמלה
אמש (שישי) אומנם עצרה המשטרה חשוד בן 17 בזריקת הרימון ברמלה, ויש לקוות שהפעם תצליח לפענח הרצח, אך זהו קצה הקרחון ועל שולחנות חוקרי המשטרה מאות תיקי רצח בלתי מפוענחים הקשורים לפעילותם של ארגוני הפשיעה".
הפשיעה המאורגנת בישראל היא תופעה עבריינית הגובה מאות קורבנות מדי שנה בפיצוצים ומעשי ירי ברחובות הערים, תוך פגיעה גם בחפים מפשע. היקפי הפשיעה הם מיליארדי שקלים בשנה, וזו פוגעת קשות בכלכלת ישראל והשפעתה רחבה ביותר. כך, למשל, בנושא סחיטת דמי חסות בענפי הבנייה והחקלאות, שם היא מביאה לפגיעה ביזמות ובתחרות החופשית. הנסחטים עומדים במקרים רבים חסרי אונים, אך המדינה אינה צריכה להיות כזו, ובידיה הן כלים משפטיים קיימים למאבק בתופעה, וכן אפשרות לשפר באמצעות תיקוני חקיקה את המאבק האפקטיבי בה.
אז מה ניתן לעשות? יש לתקן בדחיפות כמה חוקים, לתגבר באופן מאסיבי משאבים ייעודיים לנושא למשטרה ולפרקליטות ולהעצים את האכיפה הכלכלית המשולבת, הנעשית כיום במידה מסוימת, לממדים המוכרים לי כשכיהנתי בתפקידי לפני כעשור.
תיקון חקיקה דחוף הוא חוק שיאפשר שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לביצוע האזנות סתר גם לשיחות מוצפנות (כמו וואטסאפ למשל). זכורה לכולנו פרשת פגסוס והביקורת שהוטחה במשטרה על השימוש היצירתי שעשתה בתוכנה לשם מימוש צווי האזנות סתר של בית המשפט. בעקבות זאת, הפסיקה המשטרה להשתמש בטכנולגיות אלה, ומפכ"ל המשטרה הצהיר לא פעם כי בשל כך נפגעת יכולת המשטרה למאבק בפשיעה המאורגנת, וכי נדרש תיקון חקיקה. יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט שמחה רוטמן קיים כמה דיונים בוועדה בנושא זה, שהוקדשו רוב הזמן (ניחשתם נכון) לתקיפת הפרקליטות, אך עד היום הוא לא דאג לסגירת הפירצה החמורה הזו המותירה את ידי המשטרה קשורות, ומנוצלת גם על ידי ארגוני הפשיעה.
מה הם עשו במקום לעבוד ולחוקק? (ארכיון) | צילום:
יונתן זינדל, פלאש 90
תיקון חשוב נוסף הוא חקיקת חוק חילוט אזרחי בנוסח שכבר אושר לפני שנים על ידי הממשלה ולפיו יתאפשר לחלט תקבולי עבירה ברף הוכחה אזרחי ללא הרשעה פלילית, ובנוסף תתאפשר הכרזה על "אורח חיים עברייני" בעקבות הרשעה במעשה איומים אחד, מה שיעביר את הנטל על העבריין להוכיח את מקור עושרו או נכסיו. חוק מתבקש זה קיים ברוב המדינות, ולאחרונה אומץ גם כסטנדרט בין-לאומי חדש מחייב, אך כרגע אינו מקודם בשל החשש כי יעשה בו שימוש גם נגד בעלי אינטרסים שאינם יכול להסביר את עושרם המופלג. לפני כשנה העבירה הכנסת, ביוזמת השר בן גביר, תיקון קטן בנושא, אך רק לגבי עבירת סחיטת דמי חסות, ותוך ששמחה רוטמן מוסיף סייגים ותנאים לחוק משום ש"אינו סומך על המשטרה והפרקליטות".
תיקון חשוב נוסף, אך שנוי במחלוקת, הוא הרחבת אפשרות השימוש במעצר מנהלי לא רק נגד ארגוני טרור, אלא גם נגד חברי ארגוני הפשיעה. על פי החוק הקיים, הדבר אפשרי רק כששר הביטחון סבור שהדבר נחוץ לצורך שמירה על ביטחון המדינה. ההצדקה לקיומן של סמכויות אלה היא בראש ובראשונה כדי למנוע מעשי אלימות, ולא כדי להעניש על מעשה שנעשה כבר. זאת על בסיס ראייתי של ראיות מנהליות שהוא נמוך מן הרף הנדרש להרשעה פלילית. כמובן שעל צווי מעצר שכאלה ישנה ביקורת שיפוטית של נשיא בית משפט מחוזי המעין בחומר שבמקרים רבים הוא חסוי בשל אופי העבודה המודיעינית של השב"כ בחשיפת תאי טרור.
השר בן גביר אכן הציע תיקון לחוק שיאפשר לו גם לעצור מנהלית חברים בארגוני הפשיעה, אך הממשלה לא אישרה זאת בשל התנגדות גורפת של השרים (שרבים מהם מתנגדים לצווי מעצר מנהלי משום שנעשה בהם גם שימוש נגד פורעי חוק ביהודה ושומרון) וגם בשל הסתייגויות ותיקונים שנדרשו על ידי היועמ"שית, והחשש ממדרון חלקלק בכך ששר כמו בן גביר, שכהונתו עד כה התאפיינה בניסיונות רבים למעורבות פוליטית באכיפת החוק, יהיה זה שיחתום על צווי המעצר. במקום לתקן את ההצעה ולהוסיף לה בקרות ואיזונים – למשל שמי שיחתום על צו המעצר יהיה שופט בדימוס שימונה לצורך כך על ידי הממשלה, או להוסיף הקמת ועדה מייעצת לצורך כך, נגנזה ההצעה, והפשיעה המאורגנת ממשיכה להשתולל.
המשטרה זקוקה לכלים לטיפול בפשיעה, לא רק מול מחבלים (ארכיון) | צילום:
רויטרס
מעבר לתיקוני החקיקה חשוב גם להוסיף משאבים, ולהגביר את האכיפה הכלכלית המשולבת – בעבר נחלו רשויות האכיפה הצלחות במלחמה נגד תופעת סחיטת דמי חסות וזאת כאשר יושמה אכיפה כלכלית משולבת תוך שימוש בכלים הפליליי, הכלכליים והפיסקאליים בצוותא. כך, למשל, הועמדו לדין כנופיות של סוחטי דמי חסות, הן במחוז מרכז והן במחוז צפון, תוך האשמתם בהלבנת הון בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים כשעבירת המקור הינה הפצת חשבוניות מע"מ פיקטיביות. בנוסף, נעשה שימוש מנהלי בכלי של התליית רישיונן של חברות לשירותי שמירה שהיו מעורבות בסחיטת דמי חסות.
בימי הממשלה הקודמת, מונה סגן השר יואב סגלוביץ' כפרויקטור מיוחד לנושא זה. הוקמו צוותים, והחלו בפעולות שונות שהביאו לירידה במספר מעשי הרצח, וגם להצלחות מסוימות באכיפה הכלכלית. המסקנה היא, אם כן, כי עלינו לדרוש הן מהכנסת והן מהממשלה לא רק דיבורים על הגברת המשילות כי אם גם נחישות רבה יותר להגברת המשילות והמאבק בתופעת הפשיעה המאורגנת. זאת הן תוך שימוש בחוקים הקיימים והן באלו שהוצע לחוקק כאן. אין להשלים עם מציאות של הרג ברחובותיה של עיר, וכל דאלים גבר, מציאות המכרסמת בתחושת האמון של הציבור במערכות האכיפה ואשר נזקה הכלכלי והחברתי עצום.
>>> עו"ד יהודה שפר שימש כמשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית, הקים בעבר את הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, ונחשב למומחה בין-לאומי למאבק במימון טרור
