הזמר אליאב זוהר פרץ לתודעה כשזכה עם שיר שכתב בשם ״מיכל״ בגמר תכנית הריאליטי ״הכוכב הבא״, ומאז הספיק להוציא עוד שירים ביניהם ״איך בסוף״ ו-״אז מה״, כשהשבוע שחרר סינגל חדש בשם ״אבודה בתל אביב״ מתוך אלבומו החדש ״מילים מילים״. בראיון מיוחד ל״מעריב״ סיפר על הצדדים המכוערים אליהם נחשף בתוך עולם ׳הזוהר׳, המגבלה להיות הבן של שר התרבות והספורט מיקי זוהר ומה הוא חושב על פרשת אייל גולן כששירו החדש עוסק בעיקר בפגיעות מיניות בעולם הבידור.
״האמת שזה סינגל שאני כבר שנתיים מת להוציא. הוא נבע מתוך תקופה שבה באמת מאוד התפרסמתי ואז נחשפתי לצדדים יותר מכוערים של החברה ובפרט התנהגות כלפי נשים. הייתי רואה איך נשים הופכות לסיפור שאנשים מעדיפים לשכוח״.
למה אתה מתכוון?
״בתוך הברנז׳ה. פשוט קלטתי את הניואנסים האלה ושמעתי על כל כך הרבה סיפורים שבחורות מגיעות לתל אביב ורוצות לנגוס בחלום, שמנסות להכיר אנשים וחברים חדשים ובעצם בזמן הזה מנצלים אותן ואת התמימות שלהן. ראיתי איך הופכים אותן לבדיחה ולא מכבדים את המעמד שלהן. סיפורים על נשים שעברו הטרדות מיניות ובואי נגיד שהלב הרגיש שלי לא הצליח לשמוע ולראות דברים כאלה מהצד מבלי לכתוב אותם״.
אנחנו מדברים על זה ואי אפשר שלא לדבר על פרשת אייל גולן
״השיר לא נכתב בעקבות הפרשה כמובן. אבל אין ספק שבמציאות שאנחנו נמצאים בה היום הכול קשור בהכול. אז כל שיר ומילה שיוצאת לנו מהפה מקבלת צורה ושייכות״.
״את האמת, אני לא יודע ורחוק מלהיות שופט או לשים אצבע מאשימה בין אם זה על אייל גולן או על כל אדם אחר. אבל אם זה נכון לגביו – אני חושב שניצול מיני של נשים תמימות זה הדבר הכי מכוער, נבזי ושפל שאפשר לעשות לאדם אחר. אין דבר יותר מצלק שיותר נשאר איתך מזה. אני בז לזה בכל רמ״ח איבריי״.
חווית משהו במעגל הקרוב שלך או אפילו אתה עצמך בנושא?
״אנשים ונשים שהיו חברות טובות שלי עברו דברים דומים גם במסגרת התעשייה וגם במסגרת עולם המשחק. גם במסגרת של לנסות לקבל תפקידים כאלה ואחרים. אני מכיר חוויות קשות ולכן הנושא הזה תמיד בער בי״.
״אני חייב להגיד שגם גברים חווים המון הטרדות מיניות ואנשים וגם נשים מצליחים היום לצבור איזשהו אומץ, ללכת זקופים ולהגיד ׳אוקיי עברנו את זה׳. כי תשמעי, אין דבר יותר קשה מלדבר ולהגיד ׳אני עברתי׳. כי זה קודם כל שם אותך במשבצת מסוימת אל מול המשפחה – אתה הופך להיות עם איזשהו צל עליך. ולפעמים זה מבייש ולא נעים. זה נורא קשה ויש גם את הפחד מהבן אדם הגדול שמתלוננים נגדו אני מניח – אבל אנשים סוף סוף מגלים את החוזקות שלהם ועושים את זה ובגדול. אנשים הולכים עם האמת שלהם עד הסוף״.
כמה אתה מרגיש שיש אכיפה בנושא הזה?
״אני מרגיש שאין מספיק אכיפה. הם צריכים לפתוח מוקד חם לשחקנים, שחקניות ולמוזיקאים ומוזיקאיות. הרבה פעמים נחשפתי לדברים כאלה שקורים בתוך התחום של עולם הבידור. אני כמובן לא יכול להגיד שמות אבל אנשים שהם מוכרים לא פחות ממני עברו דברים דומים. זה קשה כי אתה לא יודע למי לפנות במצב הזה. הלוואי שיפתחו מוקדים טלפוניים שלפחות תהיה את האפשרות להשמיע ולספר לבעל מקצוע את מה שעברת כדי שגורם אחר חיצוני ייתן טיפול ראוי לבעיה מבלי שתצטרך לעמוד מול הפחד להיחשף. כי לפעמים יותר כואבת המחשבה שאנשים אחרים יצטרכו לעבור את זה אחריך אפילו יותר מאשר ממה שאתה עברת בעצמך״.
אם עסקנו באכיפה – תספר לי עד כמה משפיע הקשר שלך עם אבא שלך על הקריירה? אני לא צריכה לספר עד כמה הפעולות שהוא נוקט בהן שנויות במחלוקת, יצא לך להיתקל בתגובות קשות?
״בוודאי. זה משפיע לא מעט לא משנה כמה אני אזכה ב׳כוכב הבא׳ או אוציא שירים מצליחים. תמיד אני אהיה הבן של אבא שלי ואני לא מתבייש בזה – אני אוהב אותו וגאה בו. אבל אנשים לא יודעים לעשות את ההפרדה – שאבא שלי הוא מיקי זוהר איש ימין ואני אליאב זוהר זמר ובלי קשר פוליטי. זה מתסכל אותי ברמה שאני לא יכול לתאר לך. אני מקבל תגובות מאוד קשות אפילו כשהתחתנתי עם אשתי היקרה, ספיר, רצו שנבטל את החתונה ואיחלו לנו להתחתן במנהרות בעזה. איחלו לנו דברים נוראיים ביום החתונה שלנו. לי אמנם יש עור של פיל נגד האמירות הפוגעניות האלה. אבל היא לא באה מהעולם הזה וזה משהו שנורא פגע בה ביום החתונה שלה שמאחלים לנו למות. גם ביום-יום – אני מתקשה למכור כרטיסים בתל אביב, זה משהו שהוא לא פשוט. את יודעת, אני הולך להופיע יותר ברחבי הארץ כמו אזורי השרון, צפונה, דרומה ובירושלים כי ממש קשה לי להופיע ולהתקדם במרכז הארץ״.
״אנשים ממש מקללים אותי ומאיימים עליי שלא יגיעו להופעות כי אבא שלי הורס את המדינה. אלה אמירות ששוברות את הלב שלי לחתיכות. כי אני אף פעם לא לקחתי צד בפוליטיקה. קודם כל, כי אין לי מושג בפוליטיקה – היא לא מעניינת אותי ואני ממש סולד מזה. אני רואה את אבא שלי, שומע את מה שהוא אומר וזה גורם לי למרחק מהדבר הזה. וזה שאף פעם לא דיברתי בשם שום דבר אחר מלבד מוזיקה – אני שופר של מוזיקה. עדיין לא מצליחים לעשות את ההפרדה וזה יוצר כאוס מאוד גדול בתוך הלב שלי״.
היה לך פעם שאמרת לאבא שלך ׳וואלה הגזמת׳?
״האמת שלא יצא לי, אבל כן היו דברים בתוך הממשלה שקרו שאני גם אמרתי לו ׳אבא אני סומך עליך שתסדר את זה׳. כשהייתה באותה תקופה איזו אמירה מטומטמת שרופאים לא ייתנו טיפול ללהט״בים אז זה היה משהו שנורא הכעיס אותי ואני יצאתי ואמרתי לאבא שלי. כי אני מכיר את המוסר שלו ואת האדם שהוא – אני יודע שהוא לא מסוגל לתת לעולם לדברים כאלה לקרות ויצאתי ככה להגנתם. דרשתי שיפתור את זה. אבל לא היו דברים שהוציאו אותי מדעתי״.
היו רגעים בהם חלמת שהוא יבחר בקריירה אחרת?
״לפעמים כן. אני לא אשקר, יש רגעים שאני אומר ׳זה קשה!׳. איך שאבא שלי נבחר להיות שר התרבות והספורט כולם אמרו לי ׳וואלה הסתדרת׳. אבל אם אנשים היו יודעים כמה מקלות בגלגלים זה תוקע לי בקריירה הם היו מדברים אחרת. זה בעיקר הורס לי – אבל אני לא בוכה על זה ולא מתלונן על זה. אני תמיד מעודד את אבא שלי על כל התמיכה שהוא נתן לי מגיל צעיר. אבל מה לעשות שתמיד יהיה קומץ של הזויים שינסו להעכיר לי את האווירה. כמו הקומץ הזה שאומר לי ׳תמות׳ לעולם לא נגיע להופעות שלך. זה קומץ קטן – אבל אני מאמין שבסוף האור ינצח את החושך״.
״היה לי מאוד קשה בתחילת המלחמה. אני הזדעזעתי ונכנסתי למראה שחורה שלא ראיתי בחיים שלי. לא יצאתי מהבית במשך חודש וזה חסם אותי לגמרי. ואז התחלתי להתנדב כל יום, הלכתי לבתי חולים ואז לבסיסים של חיילים וזה נתן לי כוח. לגבי החטופים; אני בן אדם מאמין – אני הולך לקברי צדיקים ויש לי קשר חזק. אני מזכיר בכל תפילה שלי את כל החטופים – יש לי רשימה של כל החטופים ושל ההורים שלהם ואני ממש מתפלל על כל אחד בנפרד״.
לסיום אמר: "אני רק רוצה שהם יחזרו הביתה וגם לאבא אני כל הזמן אומר כמה אנחנו צריכים וחייבים להחזיר אותם הביתה. בכל שבת, כשאני שומר אותה עם המשפחה, אנחנו מקבלים מהשכנים בשורה על החטופים שחזרו הביתה וכל בשורה כזאת זו כמו פצצה של אושר לתוך הלב שלי".
