בתקופה של מלחמה בלתי נגמרת, תחום הבנייה הירוקה אולי לא עומד בראש מעייני ההתעניינות של הציבור. ולמרות זאת, כשנפגשתי לראיון עם סאם אלפסי, מנכ"ל ומייסד WAWA, חברה המתמחה בתכנון בנייה ירוקה, הדבר הראשון שהוא אמר לי היה: "דווקא עכשיו אנחנו זקוקים לבנייה ירוקה, והמלחמה היא הזדמנות מצוינת לעשות זאת".
לפני שנצלול לעומקה של בנייה, ובעצם למה שקורה כאן בארץ בתחום הזה, הנה פרט מידע שהפתיע אותי וייתכן שיפתיע גם אתכם. "ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שחוקקו חוק בנייה ירוקה", מציין אלפסי ומוסיף: "החוק מחייב בניינים של מעל שש יחידות דיור לעמוד בתקן של בנייה ירוקה, וזה נושא מהותי מאוד. כמובן, החוק מדבר על בניינים חדשים בלבד או כאלה שעברו תמ"א 38".
מי מכם, ויש רבים, שממתין לאכלוס ונתקל בדחיות כאלה ואחרות לגבי טפסי אכלוס – טופס 4 בעגה המקצועית – יגלה שהסיבה טמונה לרוב בכך שהקבלן/יזם לא ביצע את הנדרש על פי החוק בעניין בנייה ירוקה. הסיפור הזה יכול להיות תיק משמעותי עבור אנשים שבסך הכל מחכים להיכנס לביתם החדש. כאן, מדגיש אלפסי, הכל קשור ליועצים.
"הרבה מהם לא תמיד מבינים בתהליך הזה. טופס 4 ניתן ברגע שאתה מראה שקיבלת אישור של המשרד להגנת הסביבה שהבניין עומד בכל הדרישות של בנייה ירוקה – בדיוק כפי שנדרש אישור על בטיחות אש או חשמל. יועצים שלא מבינים בתהליך יוצרים עיכוב בשל תכנון לא יעיל או אי־֫הבנה של חלק מהאלמנטים הנדרשים, ונזכרים בכך ברגע האחרון".
אפשר לתקן מה שכבר נבנה?
"אפשר, אבל זה לוקח זמן. לפעמים יש עיכובים וצריך רק להוכיח שכן רכשת מה שצריך וכן ביצעת. לפעמים מדובר בעניין של זיגוג נכון, צמחייה לא מותאמת ודברים קטנים אחרים שמפרידים בין ייעוץ מקצועי ברמה גבוהה לבין מי שלא תמיד נכנס לשולי השוליים של הדברים הללו. לכן חשוב קודם כל לעבוד עם יועץ מקצועי, כיוון שזה לא רק מקזז לוחות זמנים אלא גם בסופו של דבר מקזז עלויות גבוהות".
אינטליגנציה עיצובית
ואולי הסיבה שהנושא הזה עולה מיד בתחילת שיחתנו היא העובדה שעל אף החוק במדינת ישראל יש עדיין בורות רבה בנושא הבנייה הירוקה.
אלפסי: "הבנייה הירוקה נתפסת הרבה פעמים בחשדנות מסוימת ובמחשבה המוטעית שמדובר בבנייה יקרה. שמדובר באלמנט יוקרתי שנכון בעיקר לעשירים. אבל ההפך הוא הנכון: בפועל, בנייה ירוקה היא כיום הסטנדרט החדש ובשום פנים ואופן לא פריבילגיה".
אני יכולה להבין את החיסכון העתידי של בנייה ירוקה, בין אם במים או בחשמל או במשאבים אנרגטיים אחרים, אבל עושה רושם שכל דבר כזה כיום בהסבת בניין ל"ירוק" עולה הרבה כסף.
"כשהכל מתחיל בתכנון הנכון, זה לא כך. לפני 15 שנה, כשהתייחסו לבנייה ירוקה כאלמנט שחוסך אנרגיה, אולי חוסך במים או חשמל או משהו אקולוגי כזה או אחר, התייחסו באמת לדברים הקטנים. כיום, כשמדברים על בנייה ירוקה זה אלמנט שנוגע בכל בניין, רחוב ושכונה. זה לא רק החיסכון של הבית עצמו, אלא גם המרחב שמסביב לפרויקט. מביאים בחשבון נתונים שמדברים על כמה צל יש על הבניין, כמה לחות, מה כמות הגשמים, האם אפשר לפתוח בית קפה ברחוב או בית מסחר בקומת הקרקע".
לשיטה שפיתחה WAWA, המבוססת על בינה מלאכותית, קוראים בפשטות DI (Design Intelligent). מדובר במוצר שמסייע ליועצים בבנייה ירוקה לחבר במקום אחד את כל המידע שיש על הפרויקט עצמו.
"החיסכון מתחיל", אומר אלפסי, "בהבנה למי אנחנו יכולים למכור – האם זו תהיה בנייה יוקרתית או לא, מה החתך הסוציו־אקונומי של הסביבה. אגב, בהמשך לשאלתך, דווקא לאנשים מחתך סוציו־אקונומי נמוך הבנייה הירוקה מספקת איכות חיים הרבה יותר גבוהה: חיסכון ויעילות אנרגטית לאורך זמן. כל אלה אמורים לפרק את הסטיגמה הלא נכונה שמדובר בבנייה לעשירים בלבד".
אלפסי מסביר שבנייה ירוקה היא לא רק לוחות סולאריים, חלונות גדולים לאור או שימוש בתחליפי בטון כדי לחסוך אנרגיה בקיץ ובחורף. היא גם מחשבה על שכונה, על נוחות, על רחובות רחבים ומסלולי אופניים ומקום לבתי קפה ומסחר – כמו גם סוג הקרקע שעליה נבנה הבניין, עד כמה היא מזוהמת וכמה היא רווחית גם ליזם. מבנים בני־קיימא עשויים להציג עלייה בערך הנכס של 7%־10% בהשוואה למבנים רגילים. נכסים אלו גם נוטים ליכולת מכירות גבוהה ולשיעורי תפוסה גדולים יותר.
נכס כלכלי
"אנחנו מתכננים את הבניין מהתחלה ויוצרים סימולציות בזמן אמת, כולל כל פיסת תכנון. למשל, מה גודל החלון, איפה הוא ימוקם ובאיזו זכוכית נשתמש", מסביר אלפסי. "אנחנו יורדים לרזולוציות שמאפשרות תכנון נכון, וכך אנחנו גם מונעים טעויות וגם מוודאים שנדע לעבוד נכון מהיום הראשון עד שהבניין יאושר".
"אספר לך סוד", הוא מוסיף. "בנייה ירוקה הרבה יותר יעילה וחסכונית. הרי אם אני יודע לחסוך כבר היום אחוז אחד, זה לא נשמע הרבה. אבל אם יש בניין מגורים שלבנות אותו יעלה סביב 100 מיליון שקל, אז חסכתי לפחות מיליון רק בתחום הבנייה".
ישראלים רבים טועים לחשוב שבנייה ירוקה היא רק אנרגיה סולארית.
"מה שדחף את הנושא הסולארי בצורה יותר משמעותית זה נושא הבנייה הירוקה. אבל אין פה עניין של ביצה ותרנגולת. ברגע שחוק הבנייה הירוקה הוטמע בתהליך הבינוי, נפתחה הדלת לרשויות גם לבקש להטמיע תאים פוטו־וולטאים. זה קורה למשל בעיריית תל אביב, שמובילה הרבה מאוד יוזמות בתחום, והיא עיר שמתקדמת מבחינה תכנונית. לוחות סולאריים, גגות ירוקים, ואפילו חזיתות בניין עם לוחות סולאריים, מה שהופך את הבניין שלנו לנכס כלכלי מניב לאזרחים. תחשבי על הרעיון".
זה רעיון נפלא, אבל בתל אביב, ואת זה אני יודעת מניסיון, רובנו משתמשים עדיין בדוד חשמל.
"הבעיה היא שהממשלה לא השכילה לבוא ולומר שאנחנו צריכים להטמיע את זה גם בבניינים הקיימים. 90% מהבניינים בסופו של דבר הם בניינים קיימים, והטמעת החוק חלה כאמור רק על החדשים או על אלה שעוברים תמ"א. תארי לעצמך מה היה קורה אם העירייה הייתה אוכפת הטמעה של לוחות סולאריים על כל גג".
בעיית החוסן העירוני
לאלפסי יש ביקורת רבה על האופן שבו מדינת ישראל מפגרת אחרי מדינות רבות במערב בכל הנוגע לבנייה ירוקה, וגם על הקבלנים שחלקם עדיין מנסים לעגל פינות ואחרים פשוט מפגינים בורות בנושא. "אם היו מאמצים פתרונות תכנוניים ירוקים, היו יכולים באותה נשימה להעלות באופן דרמטי את ערך הנכס, במקום זאת, רבים מהם הופכים בניינים לכאלה שהחיים בהם בלתי נסבלים בגלל תכנון שגוי".
דווקא במלחמה, מסביר אלפסי, העניין הזה חשוב ביתר שאת משתי בחינות. "לפני חודשיים, כשהחלו איומי הטילים מאיראן ומלבנון, חצי מדינה הלכה לקנות גנרטור כיוון שפחדו שלא יהיה כאן חשמל שלושה או ארבעה ימים. תחשבי שיש לך בית שעל החזית או על הגג שלו יש תאים סולאריים שמייצרים אנרגיה, כי מדינת ישראל מבורכת בשמש מפה עד הודעה חדשה. זה חוסן לאומי, ובשעת משבר את תחווי אותו בצורה מתונה יותר. אם יש לי את תשתית ואמצעים, אני צריך מעט חשמל כדי לספק את הצרכים הבסיסיים וגם יש לי אפשרות לייצר אנרגיה – אז למה לא?".
והיכן אתה רואה את ההזדמנות?
"למעשה, היום נוצרת ההזדמנות הקלאסית, ברמה הגבוהה ביותר שלה, לקחת את המצב שלא צריך להרוס הרבה – כי הרס כבר קרה גם בדרום וגם בצפון. בימים אלו אנחנו צריכים לחדש את המרחבים הללו, וזו ההזדמנות שלנו לעשות תכנון לטווח ארוך, שבו אנחנו מפתחים תשתיות חסונות וחכמות שיודעות לאפשר לנו חלופות תנועה. לחשב מחדש את התשתיות ולהסתכל קדימה כשאנחנו בונים מחדש, כי במדינת ישראל אחת הבעיות היא חוסר תכנון קדימה".
אנחנו לא מתכננים לטווח ארוך שום דבר וזו הבעיה.
"תמיד ההתייחסות היא בואו נעשה את זה מהר כי אין לנו מספיק זמן. אין לנו מספיק יחידות דיור. בואו נקבל החלטה מהירה כדי לפתור את זה. אבל במעשה הזה מקבלים החלטות בלי להסתכל לטווח הארוך. ומהבחינה הזאת אלו דברים שאנחנו חייבים לתת להם התייחסות.
"קורים דברים משמעותיים: משרד האנרגיה למשל פנה אלינו בבקשה להניח על גגות וחזיתות הבניינים הממשלתיים שלו טורבינות רוח, שיוכלו לייצר אנרגיה לבניין ולאו דווקא השמש. יש היענות מאוד גדולה בעניינים האלו, והבנה שצריך חוסן עירוני שהוא בעיה בעלת ערך עליון בארץ ובעולם בכלל".
מצד אחד ציינת שבנייה ירוקה יותר זולה מזו הסטנדרטית, מנגד אנחנו רואים שבישראל העול כולו מתגלגל הרבה פעמים ללקוח. מה הפתרון? תמריצים?
"בשלב הבנייה אנחנו יודעים לקצר תהליכים ולקצץ עלויות. לא כי אנחנו מחפשים מוצר יותר זול, להפך: אנחנו משלבים מוצרים מאד איכותיים עם אורך חיים יותר גבוה ואז הבלאי יותר נמוך, הבניין יודע לשמור על עצמו לטווח יותר ארוך וקל יותר לתחזק אותו. אבל בסופו של דבר, איך שלא תסתכלי על זה, זה עסק כלכלי לכל עניין ודבר. אז למרות שהחוק מחייב, ואכן מדובר בחיסכון, בסוף באלמנטים מסוימים כל הנטל נופל על היזמים, ולפעמים גם מתגלגל ללקוח.
"בפילדלפיה למשל, מי שבונה גג ירוק מקבל 100 אלף דולר במסגרת הבנייה או כהנחת מס מצטברת. ומי שעושה חשמל חכם מקבל מימון של 25% מהרכישה. בגרמניה 45% מהאנרגיה המופקת היא מתאים סולאריים, כי יש מימון ויש הנחה במיסוי. במדינת ישראל אנחנו מייצרים בין 12% ל־14% בלבד אנרגיה נקייה. אז אומנם בישראל התקציב הולך לביטחון, אבל לממשלה יש יכולת לתת 'פוש' שפשוט ישנה את התמונה לחלוטין, ולטובת כולם".
