הסקנדלים המתרחשים בהאג מעלים שאלות רציניות לגבי התובע כרים אחמד חאן, אשר בחודשים האחרונים בוחר להתמקד בישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי. לפני שחבר השופטים של בית הדין יכריע אם להוציא צווי מעצר למנהיגים ישראלים – מהלך שעלול להוביל לקריסת בית המשפט – אולי כדאי לבית המשפט לפתור כמה בעיות פנימיות.
זמן רב שחאן מבטיח למנהיגים מערביים שיערוך חקירה יסודית. הוא אמר לקבוצת סנאטורים אמריקאים שלא ימהר לשפוט את ישראל לפני שישוחח עם המנהיגים וישמע את צדם בסיפור. הוא נראה רציני בכוונותיו, ותיאם פגישות מקדימות בישראל ל־20 במאי.
אבל במקום להגיע, חאן הופיע ב־CNN באותו יום והודיע שיבקש את צווי המעצר. ישראל הופתעה, הסנאטורים האמריקאים הוטעו, ובית הדין הבינלאומי נמנע מחקירה אמיתית.
מה הסביר את השינוי הפתאומי במסלול? תיאוריה חדשה שפורסמה ב״וול סטריט ג׳ורנל״ גורסת כי חאן ניסה להציל את משרתו לאחר שהתמודד עם האשמות בהטרדה מינית מספר שבועות קודם לכן.
התקפה על ישראל היא דרך אמינה להסיט תשומת לב ולחץ. עבור חאן זה הביא הערכה מהשמאל, השולט בחוגים המשפטיים הבינלאומיים. בית הדין שמר על שתיקה לגבי טענת ההטרדה במשך יותר מחמישה חודשים, עד שחשבון טוויטר אנונימי חשף אותה בשבוע שעבר.
הקורבן על פי החשד, עובדת זוטרה במשרד התובע, סיפרה לעמיתיה בסוף אפריל שחאן הטריד אותה שוב ושוב, על פי דוח שכתב עמיתה של הקורבן העובד ישירות תחת חאן. המכתב הועבר למנגנון הפיקוח העצמאי של בית הדין (IOM).
הדוח מתאר את דוגמות להתנהגות לא מוסכמת לכאורה מצד חאן: נעילתה במשרדו ונגיעות מיניות, כולל הכנסת ידו לכיסה; ביקורים בחדר המלון שלה באמצע הלילה, תוך דרישה להיכנס; טענה שיש לו כאב ראש ושכיבה על מיטתה במלון, תוך נגיעות ללא הסכמתה.
העמית שפרסם את הדוח סיפר כי הוא דיווח לחאן על ההאשמות: "התובע נראה המום לשמוע זאת, והביע בלבול לגבי מה שמתרחש. הוא העיר שהוא 'גמור ויצטרך להתפטר'״. אבל חאן לא התפטר.
במקום זאת, חושף הדוח כותב שקיבל איומים על משפחתו מאשתו של חאן ולחץ מחאן עצמו, כולל הוראות לעזוב את המדינה ולנסוע מיד לאוגנדה. עוד הוא אמר כי הוא נעדר מה־13 עד ה־16 במאי אך תמיד התעקש להיצמד להליכי משאבי אנוש. ב־20 במאי, חאן קיצר את חקירתו בישראל והכריז על תכניתו להוציא צווי מעצר.
הקשר בין תלונת ההטרדה להחלטת חאן על הצווים טרם הוכח, אך הוא מסביר את התזמון הלא־שגרתי של הדברים. כשנשאל על כך, חאן הכחיש כל מעשה לא ראוי: "אני יכול לאשר בוודאות שאין אמת בטענות להתנהגות בלתי הולמת מצדי״.
בניגוד לכך, נראה כי מנגנון הפיקוח העצמאי של בית הדין אישר את האירוע המדווח, והזכיר אותו כפריט האחרון ברשימת האשמות על התנהגות בלתי הולמת בדוח השנתי שלו, עם עובדות שנשמעות כמו אלו שדווחו על ידי חושף הדוח.
מבלי לציין את שמו של חאן, דוח ה־IOM אומר שהקורבן "סירבה להמשיך בתלונה רשמית עם ה־IOM, גם כאשר הוצע שכל חקירה יכולה להיות מופנית לגורם חיצוני״. הוא מוסיף שהיא "סירבה לאשר או להכחיש במפורש בפני ה־IOM את הבסיס העובדתי של מה שדווח על ידי הצד השלישי ל־IOM. בהתאם לכך, נקבע שאין צורך בחקירה בשלב זה״.
נראה כי הקורבן סירבה להתנער מההאשמה, גם כשייתכן שחששה מהתנכלות אם תקדם אותה. בית הדין לא הגיב לבקשות לתגובה. אם הטענות נכונות, זה יטיל ספק ביושרתו של חאן, במחויבות בית הדין להליך הוגן, ובשאלה האם שיקולים לא מקצועיים נלקחו בחשבון בבקשת צווי המעצר. בהתאם, זה יטיל צל כבד על התמקדות בית הדין בישראל.
