"גיליתי דברים של אישה": נועם קלינשטיין מדברת על הכול

רגע לפני שהיא מוציאה אלבום משלה, נועם קלינשטיין מזמינה את האנשים הכי קרובים אליה לשמוע בפעם הראשונה את כל השירים ברצף. "תודה קודם כול שבאתם, אני ממש מתרגשת. אני מאוד מאוד גאה באלבום הזה שאתם הולכים לשמוע עכשיו", היא אומרת למי שהגיע להשמעה, ביניהם הוריה ריטה ורמי קלינשטיין.

"נועם התחילה ממש מגיל 14 לכתוב ולהלחין את השירים שלה", מספרת ריטה. "בכל פעם היא שאלה אותנו דברים ואמרנו את הדעה שלנו – והיא תמיד עשתה בדיוק ההיפך", היא צוחקת. "היה בה איזשהו משהו, איזושהי אמירה 'אני אקבע את הסגנון שלי ואת הדרך שלי', וזה היה חשוב".

בגיל 23 היא כבר מבינה שהייחוס המשפחתי הוא קודם כול מתנה גדולה, אבל לא תמיד זה היה ככה. "זה שאימא שלי ואבא שלי, ריטה ורמי קלינשטיין, ישבו בישיבת ההשמעה – זו המתנה האמיתית",  אומרת נועם ומספרת על התחושות שלה בעבר: "היה בי משהו שמאוד רצה להסתתר ולהתחבא, אני לא יודעת אם זה היה קשור לסביבה, אני זוכרת בדידות".

באמת?

"כן, אני לא זוכרת שהיו לי הרבה חברים. הרבה פעמים לא הרגשתי שייכת. אימא שלי אמרה לי משהו כשהייתי קטנה – אמרתי לה 'אני לא יודעת אם ילדים רוצים להיות חברים שלי בגלל שזה מעניין להיות אצלי בבית להכיר אותך ואת אבא', ואז היא אמרה לי משהו שתמיד, לכל דבר בחיים, עדיין רלוונטי לי: שהדבר הראשוני הזה הוא תמיד יהיה. זה תמיד אחד מהדברים הראשונים שרואים אצלי ושחושבים עליי, אבל שמאותו רגע והלאה זה רק עליי – אם אני אמצא חן בעיני החבר הזה ואם החבר הזה ימצא חן בעיניי, אז אנחנו נמשיך להיות חברים ולא יהיה לזה באמת קשר".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"זה כאילו התייעצתי עם עצמי"

היחידה בעולם שיכולה להבין מה זה אומר לגדול בבית של רמי וריטה היא האחות משי (32), גם היא זמרת ושחקנית שכבר מצליחה בזכות עצמה – הוכחה נוספת שהכישרון במשפחה הזאת צרוב עמוק בגנים.

משי: "החיבור הזה וכל הדברים שעברנו ביחד זה הביא אותנו לנקודה שאנחנו מבינות שכדאי מאוד שנהיה אחת לשנייה ואחת בשביל השנייה".

נועם: "אנחנו מאוד מכירות אחת את השנייה".

משי: "אם זה במשפחה – עם אבא, עם אימא, אם זה עם סבא, סבתא, אם זה במקצוע, עם בנים. כאילו הכול נורא ברור לנו. כשהיא מתקשרת להתייעץ איתי ואני מתקשרת להתייעץ איתה, זה כאילו התקשרנו להתייעץ עם עצמנו".

נועם: "כן".

משי: "עם הצד הטוב ביותר שלנו".

אבל זה חיבור שאני יכול לדמיין בין כל צמד אחים שהייתי מראיין.

נועם: "אז אתה מדבר מבחינת 'בנות של'?"

הילדות שלכן היא לא ילדות גנרית.

נועם: "אנחנו לא רואות את זה ככה, כי אנחנו נולדנו לילדות הזאת. אני חושבת שזה פשוט משהו שאנחנו לא שמות…"

משי: "אנחנו לא שמות על זה כל כך הרבה דגש".

נועם: "אנחנו לא קוראות לזה בעיות של 'בנות של', כי לא חווינו שום דבר שהוא לא להיות 'בת של'".

משי: "ככל שאתה מתבגר, אתה לא שם על זה את המשקל. זה כמו להסתכל על חצי הכוס המלא. זה חלק מהחיים. יש לזה מלא פלוסים ויש לזה מלא מינוסים – כמו כל דבר".

נועם: "אני פעם ישנתי בטירונות, ואז מישהי העירה אותי מהשינה בפייסטיים עם אימא שלה ואמרה 'זאת הבת של ריטה'".

משי מגיבה בתדהמה ונזכרת. "אני פעם בשמירה זרקו עליי כדורים".

נועם: "מה?"

משי: "אמרו זאת הבת של ריטה וזרקו עליי כדורים".

נועם: "כדורים של רובה?"

משי: "לא".

"לא הסתדרתי עם הקיום שלה"

איזה סוג של אחיות הייתן בילדות?

משי: "הייתי חרא של אחות, בקטע ממש מוגזם. זה נראה ממש חמוד מה שיש כאן, אבל זה באמת היה סיוט מרחוב אלם".

נועם: "לא הסתדרנו".

משי: "את היית תינוקת".

נועם: "אני הייתי נחמדה, היא לא הסתדרה איתי".

משי: "לא הסתדרתי עם הקיום שלה. היום אני רואה שזה חמוד. אבל בזיכרון שלי כילדה היא הרסה לי את החיים. עשיתי עבודה והתנצלתי מלא ועד היום אני מתנצלת, עד היום מודה באשמה". נועם עונה "איזו חמודה" ומנשקת אותה, ומשי מגיבה: "חיים שלי, אני אוהבת אותך".

 "גיליתי דברים של אישה"

הדבר האחרון שנועם קלינשטיין רוצה זה שיתייחסו אליה בתור "הבת של" או "האחות של". כבר מהילדות הכי מוקדמת היא שרה ומנגנת, עוד לפני שידעה לכתוב היא המציאה כבר שירים משל עצמה. האלבום שייצא בקרוב הוא כבר השני שלה. בין לבין היא גם מככבת במחזמר "בלוז לחופש הגדול" בבית ליסין. במחזמר של בית ליסין אין זכר לילדה הבודדה ההיא, חסרת הביטחון: נועם מגלמת בהצגה את נעמי, נערה כריזמטית ואטרקטיבית שהופכת חלק ממשולש רומנטי.

"זה מקנה לי הזדמנות לגלות הרבה דברים גם בעצמי, דברים של אישה, קפיצת גדילה כזאת", היא אומרת על המשחק בהצגה. "אם היו אומרים לי שאני אהיה בתפקיד רומנטי ושיריבו עליי כאלה חתיכים, הייתי אומרת שלא".

בעולם התרבות הישראלי יש לא מעט "בנים של" שהלכו בעקבות הוריהם. חלקם הצליחו מאוד. אבל רבים אחרים לא הצליחו להשתחרר מהצל הגדול.

את אולי בת מזל בסיפור הספציפי שלך אבל המון בנים-בנות של שמנסים, משהו שם מתפקשש בגלל ההורים, בגלל שהם "בנים של".

"אני לא יודעת אם זה בגלל שהם בנים של. אני יודעת שאני לא אפסיק להוציא שירים ואני לא אפסיק להופיע, אז העולם יצטרך לזרום איתי".

מה ההורים אמרו על זה שאת רוצה לעשות מוזיקה?

"הם תמיד אמרו לי שלא כדאי לי, כי זה תחום מאוד קשה, ואני גם ראיתי בעצמי שזה תחום לא קל".

אבל מה שראית לנגד עינייך זה הצלחות, לא ראית כישלונות. לא ראית אנשים שמנסים מנסים ולא הולך להם.

"ברור. אבל אני גם ראיתי את מה שהולך בבית כשסוגרים את הדלת. בחוץ רואים את הנוצץ והזוהר ואני חוויתי המון מהדברים היותר מורכבים, האכזבות. ראיתי את החסרונות הרבים שיש לבחירה בדרך הזאת".

"אמרתי לה הצילו, תוציאי משהו"

האתגרים האישיים שלה קיבלו פרופורציות בשנה האחרונה. יולי ריטר, חברתה הטובה, שרדה את הטבח במסיבת הנובה ואיבדה שם את בן זוגה אדיר מסיקה ז"ל. "לפני השלושים למוות של אדיר הייתי נורא מבולבלת", אומרת יולי לנועם. "הגעתי אלייך הביתה ממש חנוקה, ביקשתי עזרה".

"אמרתי לה 'הצילו'", משחזרת יולי, "אני רוצה להשמיע לו משהו. אני רוצה שיידע שאני מאוד מאוד אוהבת אותו. אני רוצה Love Song. וכל שירי האהבה נכתבו לנשים'. הייתי נורא בסערת רגשות. פתחתי את הטלפון ואמרתי לה 'קחי, תעברי, תוציאי משהו. הצילו".

נועם: "בתקופה שהיא הייתה מאוהבת באדיר בהתחלה, היא הייתה כותבת לו פתקים על הקשר שלהם, ובשבעה היא כתבה גם המון המון, ואני ישבתי עם הפתקים וסימנתי מה אני אוהבת ומה יפה לשיר".

יולי משחזרת את מה שעבר עליהם כשהחלו הטילים בפסטיבל הנובה: "אדיר הבן זוג שלי שירת בצבא ביהל"ם – הוא שירת במחנה רעים. הוא מכיר את האזור. כשהתחילו הטילים הבנו מיד שאנחנו צריכים ללכת למקום בטוח. נסענו על כביש 232 עד שנתקלנו במיגונית ריקה – כל המיגוניות בדרך היו מלאות עד אפס מקום נכנסנו ראינו 50 מטר מאיתנו 2 פצועים ורצנו לעזור להם.

"תוך כדי הטיפול בהם התחילו לירות בנו. אני לא הבנתי כל כך מה קורה. אדיר ועילי נחמן ז"ל שהיו לידי השכיבו אותי על הרצפה. סלע ומתן מצליחים איכשהו להיכנס למיגונית, אבל הם מייצרים קשר עין עם המחבלים. הם יורים בסלע, וסלע מבין שאם הוא נשאר הם יודעים שהוא שם ומחליט לנסות להציל אותנו ויוצא בריצה החוצה. סלע ומתן מספיקים לרוץ כמה מטרים, מתן אקשטיין ז"ל נרצח. סלע חוטף כמה כדורים ואחרי שעות רבות מחולץ.

"בזמן הזה במיגונית, אנחנו שומעים מה קורה בחוץ, אנחנו מבינים שזה עניין דקות. אנחנו נפרדים. אני אומרת לאדיר שאני אוהבת אותו. הוא אומר לי גם". היא אומרת בוכה. "נורא פחדתי שיפגעו רק באדיר. הוצאתי כתף כדי שלא יפגעו רק בו, כי הוא ועילאי פיזית הגנו עלינו בגוף. כשנכנס מחבל למיגונית הם הדפו אותו החוצה".

נועם: "הם הקריבו את עצמם, אני לעולם אודה לו. אני לעולם אודה להם על זה שהם הצילו את החברה שלי".

 "לא הייתי רגילה להגיד אימא ואבא"

בחזרה לישיבת ההשמעה, גם השיר של נועם על אדיר נכלל באלבום שלה. את כל השירים באלבום החדש שלה נועם כתבה והלחינה – והשבוע היא גם הוציאה את הסינגל הראשון "אירוניה". ואגב בחדר הזה יושבים עוד שני "בנים של". סער, הבן של צביקה הדר, ויהונתן, הבן של דודו טופז. שניהם חברים טובים של נועם וגם שניהם מוזיקאים.

יהונתן טופז: "קודם כל אני אגיד על האלבום שהוא מאוד יפה".

נועם: "תודה".

סער: "נכון. בהשוואה לדברים הקודמים שיצאו הייתה פה ההתפתחות מצד ההפקה, שהיא מאוד מורגשת ומה שכיף להרגיש זה שלצד זה הייתה גם התפתחות בטקסטים".

אנחנו עדיין מתרגשים לראות כאן את רמי וריטה באותו חדר, אחרי שכמעט 20 שנה עברו מאז שהפאוור קאפל של המוזיקה הישראלית התגרש. אבל נועם כבר רגילה לזה.

נועם: "זה כבר כמה שנים, ואני זוכרת שאני הייתי בטירונות וחזרתי הביתה ואבא שלי היה בבית שלי ושל אימא – זה היה לי ממש הזוי. הייתי בטלפון ואמרתי "אני אוכלת עם.. אימא ואבא", כאילו לא הייתי רגילה להגיד אימא ואבא, אבל זה ממש עשה ממש טוב. הם בחרו להביא שתי בנות, והם עשו יחד כל כך הרבה דברים, וזה מקסים לראות שיש לזה ערך, שנשאר הערך ושזה מניע אותם, הדברים החיוביים".

אותם הורים שאמרו לה אז שלא כדאי לה להיכנס לתחום הזה, הבינו כבר מזמן שלנועם פשוט אין ברירה אלא להיות אומנית. רמי קלינשטיין מודה: "זה תפור בה. היא הלכה לבית ספר אלון ופשוט 'קלקלו' אותה לחלוטין (צוחק) ואני גאה בה מאוד".

נועם: "כשהייתי ילדה ונורא רציתי להופיע, אז גוננו עליי, כי רצו שאני אהיה יותר גדולה ובשלה וקצת יותר חזקה בשביל לצאת החוצה".

ריטה: "לחברות תקליטים ולכל מיני אנשים שמאוד מאוד רצו לקחת אותה, החלטנו שאנחנו נותנים לה לבד, מבלי שמישהו יתווה לה את הדרך. גם לא לקחת אותה לתוכניות טלוויזיה. ממש לתת לה את כל החממה הזאתי כשהיא תתפתח מהמקום שלה, כמו שהיא רוצה. עדיף הבנייה הזאת הכול כך נכונה וחשובה של לבנה על לבנה על לבנה. זאת אומנות אמיתית, וזה אומן אמיתי".

נועם: "תמיד יש את השאלה אם היא בזכות עצמה. אבל אני חושבת שאף אחד לא יקנה כרטיס להופעה שלי בגלל השאלה הזאת או שאני אקבל תפקיד בגלל זה. זה לא אומר שאני לא אצטרך להוכיח".

מצאתם טעות לשון?