נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר הלך לעולמו היום (א'), כשהוא בן 100. קרטר הלך לעולמו לאחר "שורת מחלות ואשפוזים": משפחתו העבירה אותו לטיפול הוספיס בבית עם שחרורו מבית החולים, והודיעה כי הוא עובר "טיפול לסוף החיים".
● "האיש שקרא דרור לחלומותיה של הודו" הצליח לאחד 1.4 מיליארד תושבים במותו
● עולם מלא בעימותים: אזורי החיכוך הצפויים ב-2025
קרטר כיהן כנשיא בין 1977 ל-1981, והוביל את אמריקה בזמן משבר כלכלי ופוליטי קשה. קרטר לקח חלק פעיל מאוד בתיווך בין ישראל למצרים במהלך המשא ומתן להסכם השלום בין המדינות: רבים טוענים כי ללא מעורבותו העמוקה ההסכם לא היה נחתם. לפני הבחירות האחרונות לנשיאות בארה"ב, אמר קרטר כי הוא "רק רוצה להגיע ליום הבחירות ולהצביע לקמלה האריס".
ג'יימס (ג'ימי) קרטר נולד ב-1 באוקטובר 1924. הוא שירת כצוללן בחיל הים האמריקני במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה הקים חווה לגידול בוטנים. הוא נבחר לסנאטור מטעם המפלגה הדמוקרטית, ולאחר מכן למושל ג'ורג'יה. כמושל, הוא הנהיג מאבק לביטול ההפרדה הגזעית בדרום ארה"ב ובהחזרת עונש המוות.
במחצית הראשונה של שנות ה-70 סבל הציבור האמריקני מתחושת מיאוס ואכזבה ממוסד הנשיאות, לאחר הצלקת שהותירה התפטרותו של הנשיא ניקסון בעקבות פרשת ווטרגייט וחנינתו של ניקסון על ידי יורשו – הנשיא פורד. לאחר מערכת בחירות צמודה וסוערת, נבחר קרטר לנשיאות בבחירות 1976, הנשיא "הדרומי" הראשון מאז מלחמת האזרחים.
כהונה בודדת ורצופת משברים מבפנים ומבחוץ
ארבע השנים של קרטר בבית הלבן היו רצופות משברים. המהפכה האיסלאמית באיראן שהתרחשה ב-1979 הובילה ללכידתם של 52 בני ערובה אמריקנים, שאותם סירבו האירטנים לשחרר עד סוף כהונתו של קרטר. מבצע לחילוצם הסתיים בכי רע כשאחד ממסוקי החילוץ התרסק ושמונה חיילים אמריקנים נהרגו.
ביקורו של נשיא מצרים סאדאת בישראל בנובמבר 1977 הוביל למשא ומתן לשלום בין ישראל ומצרים, משא ומתן שאותו קרטר ליווה באופן אישי וקרוב. הוא אירח את המנהיגים בקמפ דיוויד שבארה"ב לאחר שהשיחות נקלעו למשבר, וביקר בעצמו בישראל ובמצרים על מנת לתווך בין הצדדים. כדי לשכנע את מצרים לחתום על ההסכם ובכך לוותר על החסות הסובייטית, קרטר החל לתמוך צבאית ואזרחית במצרים, מדיניות שנמשכת עד היום.
לאחר פלישת ברית המועצות לאפגניסטן, קרטר החליט להוביל את מדינות המערב, כולל ישראל, להחרים את המשחקים האולימפיים במוסקווה ב-1980. המהלך נתפס בקרב חוגי הימין בארה"ב כמגוחך וכענישה כלפי ספורטאים על רקע נושא פוליטי. יוזמות בתחום מדיניות הפנים שלו נכשלו, כולל ניסיונות לבצע רפורמה במערכת הבריאות והחינוך, במקביל להתמשכות המיתון באמריקה שהביא להכפלת כמות המובטלים ולמשבר הנפט שהוביל לתורי ענק בתחנות הדלק.
"האם מצבכם טוב יותר מאשר לפני 4 שנים?"
הסיסמה של המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב בבחירות 1980 רונלד רייגן הייתה "האם מצבכם טוב יותר מאשר לפני ארבע שנים?", משפט שייצג את תחושת הדשדוש והאכזבה בזמן כהונת קרטר בקרב האמריקנים, ביחד עם התמשכות המשבר הכלכלי. קרטר הובס בבחירות, לאחר שהצליח לנצח רק בשש מדינות מתוך 50. הדמוקרטים לא הצליחו להושיב שוב נשיא בבית הלבן עד לבחירות 1992, אז ניצח ביל קלינטון את ג'ורג' בוש.
למרות תרומתו להסכמי השלום, קרטר נחשב לנשיא העוין ביותר לישראל שישב בבית הלבן מאז הנשיא אייזנהאואר בשנות ה-50. ראש הממשלה מנחם בגין תיאר את הפגישות עימו לרוב כתוקפניות ובעלות עמדה פרו-מצרית מובהקת. עם חשיפת כמה מהמסמכים מתקופת המו"מ בקמפ דיוויד , הדברים הוכחו שוב.
במהלך השיחות קרטר אמר לראש הממשלה בגין "אם גישתכם הינה שיהודה ושומרון היא חלק מישראל, אז באמת אין לסאדאת מה לומר וקמפ דייוויד היה מיותר". לסגנו וולטר מונדייל (שהפסיד לרייגן בבחירות 1984) אמר שר הביטחון עזר ויצמן "עלינו לעשות שלום לא עם ארה"ב אלא עם הערבים, ואינכם מסייעים לכך במידה רבה. הרבה נובע מחמת מדיניותכם המוטעית".
לאחר פרישתו, כתב קרטר את הספר "פלסטין: שלום ולא אפרטהייד" שהאשים את ישראל בכישלון תהליך השלום בצורה שנשיא אמריקני לא עשה מעולם. בתחילת השנה אמר בראיון כי לישראל אין את היכולת לתקוף את אירן ולארה"ב אין סיבה לעשות כן, גם אם אירן תפתח פצצה גרעינית.
בשנת 2002 זכה קרטר בפרס נובל לשלום על "פעולותיו לקידום השלום, הדמוקרטיה וזכויות האדם בעולם", כפי שהגדירה זאת ועדת הפרס. גם בגיל מבוגר המשיך להיות פעיל פוליטית, להשמיע את דעתו ולייעץ ליורשיו – בעודו מאריך ימים יותר משני הנשיאים שבאו אחריו – ריצ'רד ניקסון וג'ורג' בוש האב.
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
